כשהאינטרנט נותק באיראן לראשונה מזה שנים, מאחורי החשכה הטכנולוגית מתחבא פחד עמוק יותר. שמונה ימים אחרי פתיחת המערכה, המשטר בטהרן מגלה סימנים של חולשה שהוא מנסה בכל כוחו להסתיר מעיני הציבור הפנימי והחיצוני. בראיון מיוחד למעריב, בני סבטי, חוקר תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, חושף תמונה מורכבת של משטר הנמצא במבחן קיום.

"ברגע שהאיראנים רודפים אחרי גורמים אחרים זה אומר שהם היותר חלשים", מסביר סבטי את המשמעות האמיתית של הגעת שר החוץ האיראני לשווייץ. במבט ראשון, הדיפלומטיה עשויה להיראות כמהלך של כוח, אולם בתרבות האיראנית המשמעות שונה לחלוטין. "עצם זה שהוא מגיע אליהם בתרבות האיראנית זה סוג של התחננות שהוא צריך אותם. איראן צריכה היום את העולם לתווך בינה לבין ישראל כדי להפסיק את המלחמה".

הטקטיקה האיראנית הצפויה במפגש הדיפלומטי חושפת את מורכבות המצב. "אני חושב שזה סוג של בקשה באמת להפסיק את המלחמה תוך איומים מרומזים על זה שאם המערב לא יפסיק את המלחמה ואת התוקפנות של ישראל, כמו שהם מכנים, אז גם המערב ואירופה ייפגעו". כפי שמסביר סבטי, "האיראנים תמיד אוהבים לקחת מישהו אחר בן ערובה, זו ממש שיטה שלהם".

אולם האתגר הגדול ביותר שמתגלה הוא שאלת הרצף במשטר. כאשר מעלים את האפשרות של חיסול המנהיג העליון, החשש הפנימי מתעצם. "יש להם אופציות", מציין סבטי לגבי מחליפים פוטנציאליים, "השאלה היא אם מישהו ירצה להיכנס לנעליים האלה. כי באיראן, לא כמו חמאס, הבכירים לא רוצים להיכנס לאירוע מסוכן, ואני לא יודע אם אנשים יתנדבו באמת להחליף אותו".

הבעיה מורכבת יותר ממה שנראה על פני השטח. חמינאי, שמכהן כבר 35 שנה, "גם מחסל או מחליש את היריבים שלו מבפנים". כפי שמתאר סבטי: "חמינאי, לאורך הרבה מאוד שנים הוא חיסל, לא במובן הפיזי, הוא צמצם את היריבים שלו. הושיב אותם בבית, שיחד אותם, עשה להם איזה מכללת דת או תפקיד כזה, שהם יהיו עסוקים בתוך זה". התוצאה היא שאין מחליף אמיתי: "חמינאי לא באמת גידל דור המשך, וזה גם עוד מסורת בכלל, במשטרים איראניים".

בעוד שהנשיא טראמפ מחכה להחלטת הצטרפות לתקיפה, השאלה האמיתית היא האם המשטר האיראני יכול להיכנע. "הם יכולים להיכנע, אבל לא בסגנון שאנחנו מצפים מהם", מסביר החוקר. "לא במכתב כניעה ולא בסגנון של סוף מלחמת העולם השנייה". במקום זאת, "האיראנים צריכים לקבל מין הצעה כזאת שתהיה טובה להם. ואז הם יצאו ויגידו שזאת ההצעה שלנו, וככה יוכלו לרדת מהעץ".

הסימן הבולט ביותר לחולשת המשטר הוא הניתוק הכולל של האינטרנט. "בטח, האינטרנט היום זה הדרך להתחבר ולהתקשר", מאשר סבטי כשנשאל האם המשטר באמת חושש. "אין את הרשת של המסגדים או כל מיני פעילים פוליטיים, הפעילים כולם בכלא, אז אין דרך העברת מסרים חוץ מאינטרנט". המסר ברור: המשטר נלחם כעת על הישרדותו הפנימית לא פחות מאשר על הכוח האזורי שלו.