חיל האוויר ריכז אתמול (שישי) והבוקר שני מאמצים עיקריים בתקיפות שלו באיראן: פגיעה ביכולות של איראן נגד מטוסים ושלילתן, והאחר – פגיעה ביכולות שיגור הטילים הבליסטיים והכטב"מים ושלילתן. המאמצים המשניים בסדר הכוחות שהוקצו היו פגיעה במתקני הגרעין.

מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, גיבש את תוכנית התקיפה עם הרמטכ״ל הקודם רא״ל במיל הרצי הלוי ואחר כך עם הרמטכ״ל הנוכחי רא״ל אייל זמיר, והם קבעו את סדר תקיפת המטרות באיראן על בסיס מדרג דחיפות האיום – ולא חשיבות האיום.

מהלך הפתיחה החל עוד לפני בוקר יום שישי, בשבועות ובימים האחרונים כאשר הוסרו יכולות בלבנון, בסוריה ובתימן, שבהן ניסתה איראן לפתח פרוקסי בדמות כטב"מים וטילי קרקע-ים שיסכנו את ישראל ואת המתקנים האסטרטגיים של המדינה.

מהלך הפתיחה של התקיפה אתמול כלל פגיעה במטה הכללי של צבא איראן וחיסול שלושת מערכי הפיקוד הצבאי: המטכ״ל האיראני ובראשו הרמטכ״ל, מטה משמרות המהפכה והעומד בראשו, ומטה חיל האוויר האיראני כולל מפקד החיל. זה נעשה במטרה ליצור כאוס ופגיעה בפיקוד ובשליטה. מייד אחר כך פנו בחיל האוויר לרכז את המאמץ בפגיעה במערכים של טילי קרקע-אוויר וקרקע-קרקע.

חיל האוויר רצה את חופש התנועה האווירי מעל איראן, אבל הוא גם הבין כי הוא חייב להפחית מיידית את היקף מערכי הטילים והכטב"מים, זאת כדי לאפשר למערכת ההגנה האווירית הישראלית להתמודד טוב יותר עם האיום.

האיראנים השקיעו במשך עשרות שנים, מאז תום מלחמת איראן-עיראק, מיליארדי דולרים על בניית כוח טילים. הם עשו זאת בלית ברירה – הסנקציות על המדינה זה כמעט חמישים שנים לא אפשרו לה לבנות חיל אוויר מודרני עם מטוסי קרב מתקדמים. חיל האוויר האיראני אינו כולל כמעט מטוסי קרב, למעט מטוסי פאנטום F4 ישנים ביותר שאין להם חלקי חילוף תקינים.

במצב הדברים נאלצו באיראן להסתפק בטילים רוסיים מסדרת סקאד ואחרים, אשר עברו שדרוגים בתעשיות הביטחוניות האיראניות. כאן צריך להכניס כוכבית – איראן עולה על ישראל בעשרות מונים בהיקף המדעי של אנשיה. היקף האקדמיות, היקף המחקר, פרסום מאמרים אקדמיים של מדענים איראנים – כל אלו גדולים במאות אחוזים מהיקף הפרסומים הישראלים. לכן, למרות העיצומים הכלכלים איראן פיתחה תעשיית נשק מרשימה, שכוללת השבחת טילים רוסיים לצד יכולות גרעיניות ואחרות.

חלק מהטילים הללו פועלים בשל מגבלות העיצומים הכלכלים בדלק נוזלי ולא בדלק מוצק, מה שעשוי לסרבל את תדירות השיגורים בין טיל לטיל בכל משגר. כמו כן, הדבר דורש לוגיסטיקה מסורבלת וגדולה סביב כל משגר.

אתמול בלילה דיווח מפקד חיל האוויר על פגיעה במאות רבות של משגרים ומרכזי היערכות של טילים בליסטיים איראנים. המטרה הראשונית של חיל האוויר והמוסד היתה לצמצם לאיראן את היכולות לשגר מאלפי טילים בכל יממה למאות אחדות של טילים, וכעת המטרה של חיל האוויר לצמצם את ההיקף לאחדים עד עשרות טילים בכל יממה.

ב"ניו יורק טיימס" פורסם שהתוכנית המקורית הייתה לשגר עד 1,000 טילים כדי להכניע את ההגנה האווירית של ישראל, כך לפי שני אנשים במשמרות המהפכה. אבל התקיפות של ישראל חסמו את הפריסה המהירה, ואיראן הצליחה לשגר רק כ-100 טילים בגל הראשון.

חיסול מערכי הנ״מ שביצע חיל האוויר מקל את המשימה, משום שכעת המטוסים הישראלים יכולים לבצע פטרולים בשמי איראן ו״לצוד״ את המשגרים מייד לאחר כל שיגור, מה שהופך את המשגרים האיראנים למשגרים ״חד פעמיים״ ויוצר אפקט של פחד בקרב החיילים המתפעלים את המשגרים ביחידות השונות.

בצה״ל מבינים כי פגיעה במערכי השיגור תקל על העורף הישראלי. בצה״ל מעדיפים להגיע מהר למצב שניתן לקיים את הלחימה ובמקביל לנהל שגרת חיים, שכוללת פתיחת מקומות עבודה, פתיחת השמיים ואפילו לפתוח את מוסדות החינוך. לשם כך נדרש לצמצם את יכולות האש של האיראנים. הדוגמה לכך הוא ההתנהלות של העורף הישראלי מול השיגורים מתימן תוך ניהול מערך חיים כמעט שגרתי במדינה.

מצב כזה יעניק מנדט רחב להמשך ביצוע משימת העל: לפגוע במערכי הגרעין, שכן כאמור רק לאחר הסרת האיומים המיידיים של מערכי נ״מ וירי לעורף הישראלי יוכל חיל האוויר הישראלי, ובשאיפה כמובן שגם חיל האוויר האמריקאי, להיכנס לפעילות מול מתקני הגרעין ומפעלי הרכבת הטילים, אשר שוכנים בעשרות מרכזי פעילות במדבר האיראני – רובם עמוק מתחת לאדמה.