לכך התכוון משה רבינו: ברגע שייכנסו לתאווה של בשר, אין לזה סוף. "מי שיש לו מנה – ירצה מאתיים" (קהלת רבה א, יג). יתחילו עם בשר – ירצו יותר; יהיה להם עושר – יבקשו עוד. "הם ירדו מגולגולת של מן לרגליים של תאווה", מסביר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, "ברגע שהאדם מתחיל בתאוות — הרצון רק הולך ומתרחב".

הרב פינטו מביא דוגמה עכשווית: "הגיע אלי אדם ואמר: 'הרב, יש לי הכול — מטוס, אוניה, בתים בניו יורק, מיאמי וישראל, אבל זה לא מספיק לי. עכשיו אני רוצה לטוס לירח', הוא שילם 40 מיליון דולר והכין את עצמו שלוש שנים לנסיעה הזאת. אין גבול למה שאדם רוצה".

וכך גם בחיי היומיום: אדם נותן לאשתו ולילדיו מכל טוב, אך במקום הודיה — נוצרת תחושת "מגיע לי" ודורשים עוד. "הילד כבר לא מעריך, הולך לבית הספר ומספר שהוריו פוגעים בו. אין סוף לרצונות".
בסיום דבריו מזכיר הרב פינטו את דברי חז"ל: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (אבות ד, א). היכולת לשמוח במה שיש היא המפתח לחיים של איזון ואושר. כאשר האדם מתמקד במה שיש לו — הוא מתעלה. אך כאשר עיניו נשואות רק למה שחסר לו — אין סוף לנפילה.