שורה של תהליכים כלכליים שהתרחשו לאחרונה ברוסיה העלו שוב את שאלת שינוי המשטר במוסקבה. פגיעותה של רוסיה בעקבות התקיפה האוקראינית "מבצע קורי עכביש", בעומקה של סיביר, שבוצעה ב-1 ביוני 2025 וגרמה נזק רב ליכולת מתקפה בטילים גרעיניים, לצד הפגיעה הקשה של האוקראינים במפעלים לזיקוק נפט הרוסיים, ובמיוחד דריכה במקום במלחמה באוקראינה במשך שלוש וחצי שנים, חיזקו את ההערכה בקרב פרשנים פוליטיים רבים כי הגיעה שעת השיא למתנגדי המשטר לנצל את חולשתה הגוברת של מוסקבה על מנת לקדם את שינוי המשטר בקרמלין, הניצב בפני משבר כלכלי מחריף.

יתר על כן, חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן החזירה את מדיניות "מינימום לחצים" על רוסיה, והדבר מקטין את ההזדמנות להחלשת המשטר במוסקבה. במילים אחרות – טראמפ לא ממהר להפעיל לחצים על פוטין ומנסה להרגיע את הרוחות בסנאט, שמגבש חבילת סנקציות נוספת על רוסיה. כל זאת אף על פי שלינדזי גרהאם, שאחראי על הסנקציות על רוסיה בממשל טראמפ, הצהיר לאחרונה שממשל טראמפ אינו שואף לשינוי משטר ברוסיה אלא להפסקת היכולת שלה לממן מלחמה.

טראמפ, אשר נתן פקודה לכוחות הביטחון לפזר את המהומות בלוס אנג'לס, וטראמפ שמיודד עם הדיקטטורים מסביב לעולם, אינו רואה בפוטין ובמשטרו מקור למלחמה באוקראינה ומכשול לשלום. היעדר העיסוק של טראמפ בשאלת שינוי המשטר במוסקבה מתבסס במידה רבה על ההערכה כי זוהי לא הדרך להביא לסיום של מלחמה.

משטרו של פוטין לא ייסוג באופן עצמאי מתפיסותיו האידאולוגיות, ולא יוותר על עוינותו לאוקראינה ולמערב ועל שאיפותיו לבסס מחדש את האימפריה הרוסית המצוידת בנשק גרעיני. עבור טראמפ המלחמה באוקראינה היא "מטופשת ושגויה", ואילו עבור פוטין זוהי מלחמה "קיומית וקדושה".

טראמפ רוצה לדבר עם פוטין בשעה שפוטין רוצה להשמידו, רק שהאחרון יודע להסתיר את זה מאחורי החיוך והמחמאות שהוא שולח ללא הרף לנשיא ארצות הברית. טראמפ לא מבין שאם אוקראינה תפסיק להתגונן היא תפסיק להתקיים, בשעה שאם רוסיה תפסיק להפציץ ערים באוקראינה – המלחמה תיפסק. אין ולא תהיה סיום מלחמה ללא שינוי באופי המשטר של פוטין. זו הסיבה מדוע רבים שואלים: מתי משטרו של פוטין ייפול?

לשאלה הזו אין ולא יכולה להיות תשובה חד-משמעית. על נפילת דיקטטורות נהוג לדבר במונחים של סיכויים והסתברויות. כלומר, השאלה היותר נכונה מזו, "מתי ייפול משטרו של פוטין?", היא שאלה מסוג "מהי ההסתברות הנוכחית לנפילתו?".

קבוצה של חוקרי מדע מדינה בראשותו של וילדה לונאן ד'זובה (Vilde Lunnan Djuve) פרסמה בשנת 2019 מחקר מקיף שבדק את נפילת המשטרים ב-197 מדינות מאז המהפכה הצרפתית. במחקר נאספו נתונים של 2,000 משטרים פוליטיים ונבדקו סיבות לקריסתם. ד'זובה ואנשיו נתנו תשובה מספרית לשאלות מסוג "מה ההסתברויות של נפילת משטרו של פוטין?". אם המשטר אכן ייפול, מה יהיה משקלם הסגולי של גורמים כלכליים לעומת גורמים פוליטיים? בהסתמך על ידע על 2,000 משטרים פוליטיים, החוקרים הציעו לחשוב בצורה הסתברותית על גורמים כמו משברים כלכליים, תבוסה במלחמה והפיכות צבאיות על נפילת המשטר.

החוקרים דיווחו כי נמוך הוא הסיכוי – והוא עומד על כ-5% בלבד – שהמשטר ייפול בגלל התבוסה במלחמה. שלטון הכת הצבאית ביוון, הנקרא גם משטר הקולונלים, שנפל ב-1974 לאחר שהפסיד במלחמה עם טורקיה – שייך לקטגוריה הזאת.

מלחמת פוקלנד, שפרצה ב-2 באפריל 1982 בפלישה של צבא ארגנטינה לשתי קבוצות האיים, ונמשכה 74 ימים, עד 14 ביוני, והסתיימה בכניעת ארגנטינה ובהשבת הריבונות הבריטית על האיים, גם היא הובילה להתרחבות המחאות כנגד המשטר הצבאי, ולנפילתו. מלחמת רוסיה-יפן אשר פרצה ב-8 בפברואר 1904 והסתיימה ב-5 בספטמבר 1905, שבה רוסיה הובסה, ערערה את הלגיטימציה של הצאר ניקולאי השני, והיא הייתה לאחד הגורמים לפרוץ מהפכת 1905, ובסופו של דבר לעליית הקומוניזם ב-1917.

בשלושת המקרים הללו התבוסה במלחמה הובילה לנפילת הדיקטטורה. בקרב הגורמים באקדמיה ובקרב קובעי מדיניות מעריכים כי רוסיה רחוקה מתבוסה צבאית במערכה האוקראינית, וכי היא תמשיך לנגוס לאט-לאט מאדמתה של אוקראינה. למרות שההתקדמות של רוסיה היא איטית עד מאוד, הפרופגנדה הרוסית תדע לתאר כל מצב של עצירת ההתקדמות בתור ניצחון.

הקרמלין יציג כל תוצאה של המלחמה כניצחון או כמצב ביניים שהא רחוק מאוד מתבוסה. אבל גם אם הבית הלבן יתהפך ויספק לאוקראינה מספיק נשק על מנת להביס את רוסיה, גם אז יש לזכור שהסיכוי לנפילת המשטר הפוליטי המובס במלחמה הוא נמוך מאוד. המשטרים הפוליטיים לרוב אינם נופלים בעקבות תבוסה במלחמה.

הדרך הנוספת לסיים דיקטטורה היא הריגה של הדיקטטור עצמו. כך, למשל, מוחמד מוסאדק, ראש ממשלת איראן בין 1951 ל-1953, הודח על ידי השאה מוחמד רזה פהלווי בעזרת ה-CIA וה-MI6. מוחמד עומאר, מנהיג פוליטי ולוחם אסלאמיסטי אפגני, ראש תנועת הטליבאן הפועלת בחלקים שונים באפגניסטן ובפקיסטן, הוכנס לרשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI מאוקטובר 2001, כיוון שסיפק מחסה לאוסאמה בן לאדן ופעילי אל-קאעידה בשנים שקדמו לפיגועי 11 בספטמבר. ז'אן-בדל בוקאסה, ששימש בתור השליט הצבאי של הרפובליקה המרכז-אפריקאית החל מ-1966, וקיסר הרפובליקה מ-1976 ועד להדחתו על ידי צרפת ב-1979.

המחקר של ד'זובה מראה כי הסיכוי להפלת משטר באמצעות הריגת דיקטטור הוא זניח, והוא עומד על כ-3%. מה גם, בכל שלושת המקרים המדינה שהוציאה לפועל את החיסולים האלה הייתה עצומה בגודלה, ובעלת עוצמה צבאית חסרת תקדים. קשה לנו לדמיין את אנשי שירותי הביטחון האוקראיניים הורגים את ולדימיר פוטין באופן ישיר. מה גם, עצם הריגתו תוביל לשינוי משטר בהסתברות נמוכה עד מאוד (3%).

קריאות לקידום שינוי משטר ברוסיה ללא אלימות נשמעו במהלך 25 שנות שלטונו של פוטין מסביב לעולם. אנשי אופוזיציה רבים בעולם טוענים כי הגולים הפוליטיים ואלה שברחו מהמשטר אינם יכולים לעמוד מנגד, ולהסתפק בהדלקת פנסים כאות הזדהות במאבק עם הדיקטטורה, אלא הם חייבים לפעול.

בהיסטוריה מעטים הם המקרים שבהם המשטר התחלף ללא אלימות, ורבים הם מקרים שבהם המשטר האוטוריטרי עבר טרנספורמציה ושרד. שינוי משטר הוא תמיד שילוב של כמה גורמים, ביניהם משבר כלכלי, תבוסה במלחמה, וסדק בקרב אליטות. סדק בקרב אליטות זהו תנאי הכרחי לשינוי משטר ואין הוא נצפה ברוסיה בת ימינו, ומכאן הסיכויים שנמשיך לראות את פוטין הם רבים, לצערנו.