במקרה הנוכחי, נהג המונית הורשע ב-86 עבירות בתוך ארבעה חודשים בלבד. זאת בזמן שהוא עוקף את תור המוניות המוסדר ומחנה את רכבו בצמוד לטרמינל 3, באזור המסומן באדום-לבן. בתקופת ביצוע העבירות עמד כננד הנהג צו הרחקה מנהלי שהוציא כנגדו מנהל נתב"ג ואסור היה לו להיכנס בכלל לתחומי נתב"ג. הנהג טען להגנתו כי החניה באדום לבן מותרת לו היות והוא מחזיק בתעודת נכה.

אולם בית המשפט קיבל את טענת נציגת רש"ת, עו"ד לימור טנצר, וקבע כי הסיבה בגינה בחר הנאשם להחנות את המונית במקום בו חנה, הייתה ממניע כלכלי, ולא לתכליות שעומדות בבסיס חוק חניית נכים. בית המשפט קבע כי הנאשם ביצע את מעשיו בשל רצון להרוויח כסף כאשר היה ברור לו כי התנהגותו היא בניגוד לחוק ובניגוד לתו הנכה שהוא מחזיק. בית המשפט אף קבע כי הנאשם פגע בפרנסתם של נהגי מוניות אחרים הפועלים בנתב"ג על פי חוק וממתינים לתורם, כאשר הנאשם עקף אותם באמצעות תו הנכה.

בפסק הדין ציין השופט בר כי מטרת חוק חניה לנכים תשנ"ד-1993 הינה הגברת השוויון ולא עקיפת איסורים חוקים בעזרת תו נכה כפי שביצע הנאשם. "שימוש פסול זה לא רק שלא עוזר להגברת השוויון אלא גורם נזק לאותם נכים שלרוע מזלם נאלצים לעשות שימוש בתו הנכה", קבע השופט.