על היציאה מהארון שיפה ברמן: "תמיד ראיתי את עצמי בתור אישה ובגיל צעיר לא ידעתי לתת לזה שם, אבל תמיד הייתה משיכה לצד הנשי, סוג של קנאה. וחייתי עם זה, לצד דמות מאוד גברית – בתור גבר הייתי גבר מצליח, אם זה באיגוד השופטים ובלימודים ועם בנות. במשפחה ראו גבר, אבל כשהייתי לבד הייתי אישה".

"חילקתי את העולמות האלה, כי הבנתי שהחברה לא תקבל אותי – והמשכתי ככה, המשכתי 26 שנה", הוסיפה. "לבסוף החלטתי לצאת החוצה, להראות את מי שאני. קודם כל בשביל עצמי, בשביל הנפש שלי. דבר נוסף, זה לקרובים שלי – שלא יראו אותי סובלת, כי לא נתתי להם. בחודשים האחרונים לפני החשיפה הייתי פחות מי שאני".

"אבל הנה אני, שלמה, בטוחה, יודעת שאני עושה את הדבר הנכון. יודעת שהתמיכה מאוד רחבה, גם בארגון, גם במשפחה, גם החברים – כולי תקווה שהחברה תהיה טובה יותר ומכילה לכולם, לכל המגזרים ולכל המגדרים. אנחנו כאן כדי לשנות".