Connect with us

טלוויזיה

יוסי מזרחי בערוץ 12 – סמל לממשלה שמחרבנת עלינו 20 שנה, גיא מרוז

Published

on




אז למה תחקיר של יוסי מזרחי בערוץ 12 (מצוין ועשוי נהדר) על חדר זבל קטן בבני ברק שהופך לדירה קטנה ובלתי חוקית גורם לך לחשוב – אלוהים למה לא עשיתני חסיד גור/אח של/בן של כל התשובות נכונות?

כי באמת הרי מה קרה כאן? כמעט 20 שנה אח של גולדי (אני יכול ברשותכם לקרוא לגולדקנופף גולדי? מעט מסובך השם שלו) משכיר שלא כחוק דירה שהייתה פעם חדר זבל והעולם, כלומר עיריית בני ברק, שותק! חדר זבל קטן, 2,500 שקל לחודש שכר הגניבה…אפשר לחשוב…הרי כל מילקשייק במיאמי תחת אבטחה כבדה עולה לכאורה יותר לא? אבל אלוהים שבשמיים, כמה שזה מעצבן!

מיום ליום, אתה מבין שרוחב המקפצה, ממנה משתינים עלינו שרי הממשלה (כל פעם אחד אחר) גדול יותר מקניון מלחה בירושלים – זה שסגור בשבת. תמצית הסיפור? אח של השר גולדי, שדד חדר זבל, הפך אותו לדירה, שיקר לבית משפט ולמרות כל השכנים ואחותם, ממשיך לעשות את זה יותר מ-20 שנה. ומי לא אוכף את זה? משרד השיכון שנקנה לא מזמן על ידי אחיו של הגזלן ועיריית בני ברק שמאוד מכבדת חסידי גור כפי שאמר החסיד בעצמו בתחקיר המצוין של יוסי מזרחי בערוץ 12.

תחקיר של יוסי מזרחי בערוץ 12 (צילום: צילום מסך חדשות 12)
תחקיר של יוסי מזרחי בערוץ 12 (צילום: צילום מסך חדשות 12)

ואז אתה אומר לעצמך נו באמת…זו מדינה שבה ים המלח נשדד על ידי האחים עופר, הארכיאולוגיה של ארץ ישראל נחמסה על ידי משה דיין והמשרד לשוויון חברתי של השרה מאי גולן זרק את הקהילה הלהט"בית מכל מדרגות השוויון – היישר לשנות התשעים. אז אנחנו מתבכיינים על חדר זבל שנשדד על ידי אח של גולדי? מה קרה לנו? מה זו האנטישמיות הזו? האם זה הזקן הגלותי שמסעיר אותנו ככה? האם אלה המזוודות הרבות שהוא חוזר איתן מחו"ל ואתה מדמיין בכאב את השלל שהוא הביא אתו? מה זו הקריזה הזו בגין חדר זבל שדוד? ואז זיכרונות העבר מתחילים להציף אותך…כמו "זיכרון בסלון" רק הפעם הזיכרון עמוק בזבל. אתה נזכר למשל בהמוני חסידי גור וחבריהם שלא מתגייסים כי הם לא מתגייסים. אתה נזכר בכספים השדודים של מנעמי הקואליציה על חשבון כולנו פחות או יותר, ובעיקר נזכר באמירותיו הפנטסטיות של השר, אח השודד – הלא הוא השר גולדי שאמר למשל בשיא המלחמה – "למי רע פה במדינה?" או "מה שייכת המלחמה לממשלה?" וכמובן לא נשכח את יציאתו במחולות לצלילי השיר האהוב "נמות ולא נתגייס", ואז כשכל הזיכרונות האלה צפים, כאשר כל הפנים והשמות מטלטלים אותך – אתה רוצה לקום, לצעוד לעבר עיר האורות בני ברק, ולהרוס במו ידיך את חדר הזבל הגנוב שהפך לדירה חמודה עם שכנים בלתי נאים.

ומי אשם בזה? אנחנו כמובן. אנחנו שנותנים לגועל הזה להתגולל עלינו, לפשעים האלה להחריב את חיינו ולחברי ממשלה בולטים לירוק עלינו כמעט מדי יום. לא כולם, לא כולם, אבל סטטיסטית – רובם. יש שם למשל שר פנים מעולה, וגם הוא לא תאמינו – חרדי ירא שמים אבל כזה שמבין שלהיות ירא שמים זה באמת אומר להיות בנאדם טוב! ואפילו ישר!

ההיסטוריה לא באמת תזכור את גולדי. הוא ייעלם לתהום הנשייה כמו בא-גד לפניו, כמו בנזירי כמו אלי ישי…שודדים וליצנים באים והולכים – רק ערמות הזבל שהם משאירים בחיינו מעכירות את האווירה ומסריחות את ימינו. ולכן התחקיר הכביכול קטן הזה, זה שכאילו לא נספר בימי מלחמה איומים, בימי משפט על שוחד, בימי חטופים במנהרות – הוא כל כך חשוב. כי נכון, הם הפכו את חיינו לגיהינום, אבל אסור לנו לתת להם להתפוצץ מצחוק בכל פעם שהם מנקרים בבשרנו. גם אנחנו יהודים, הארץ הזו גם שלנו, ואם אתם רוצים לעשות בבני ברק ככל העולה על רוחכם – תכריזו עליה כמדינה נפרדת. אל תלכו לצבא, אל תשלמו מסים אל תלמדו לימודי ליבה – ואל ואל ואל… רק עזבו אותנו בשקט, אנחנו לא חברים שלכם.

הערות לסדר

1. בזמן כתיבת שורות אלו – לעוד חמש משפחות נוסף התואר "משפחה שכולה" ונהרסו החיים – כל מה שהיה לא יהיה יותר. וכל זה כי זו מלחמה שאף פעם לא די לה, מלחמה ארורה וכבדת ימים, מלחמה עם "הרג אגבי" החמור ביותר שביצענו, עם המוני פצועים, נכים, הלומי קרב, המון אובדני פרנסה וכל זה…כן יש לא מעט סיבות לכל זה אבל בעיקר – 15 מקסימום 20 גנרלים וסתם מפקדים, לא עשו את עבודתם, התנהגו בשחצנות ורשעות וגרמו לכל ההרג הזה להתחיל ולהתחולל. כן, נתניהו הוביל לזה וממשיך את הפיאסקו אבל ב-7 באוקטובר הם ניהלו את זה בגאון! רובם הגדול צריך לשבת בכלא כל חייהם אבל אל דאגה, זה לא יקרה.

2. בזמן כתיבת שורות אלה קורה עוד משהו – הממשלה אולי נופלת כי אותם חרדים ששודדים אותנו וכתמורה לא מתגייסים, החליטו שנמאס להם. הלוואי!

3. בכל פעם שאני רואה את הטייטל (הקרדיט שמופיע בתחתית המסך לכל מרואיין בכל תכנית טלוויזיה) וכתוב- בכיר לשעבר ב…זה יכול להיות מוסד שב״כ וכו', אני מתפלץ. יש למשל מישהו, דווקא חמוד נורא, שעוד בתחילת תכנית הבוקר שלנו, לפני כ-14 שנה, קיבל את התואר- בכיר לשעבר בשב״כ. כלומר שהיום הוא סבא רבא של בכיר לשעבר ועדיין…אז אולי די? תכתבו – מבין יופי בשב"כ. מתמצא בהלכות המוסד… די עם בכיר לשעבר, זה מגוחך.

4. הנה משפט בעברית שמוציא אותי מדעתי- "התפרצת לדלת פתוחה". מכירים? כשאני שומע את זה בפגישה אני מיד מבין שהרעיון יורד לטמיון. עוד לא קרה פעם אחת שאמרו לי – "התפרצת לדלת פתוחה" ויצא מזה משהו. זה תמיד היה סוג של – "יופי שבאת אבל הפגישה הזו תיגמר ללא תוצאות". הרבה יותר טוב אם יגידו לכם – רעיון מעניין…מוזר אבל מעניין…יהיה קשה מאוד ליישם אותו…כל אלה עדיפים על התפרצת "ימה וקדמה, צפונה ונגבה". זה יהיה כמעט תמיד כישלון מוחלט.

5. מישהו יודע מה קורה לאחרונה עם אסד? בשאר אסד? מישהו שמע משהו? מישהו יודע? קצת מתגעגעים וככה…מודאגים…לא בטוח שהספיק לארוז סוודרים וקר שם באמא רוסיה…בקיצור אם מישהו שומע – דברו איתי. אני מודאג.

6. הנה תחזית – זיני לא יהיה ראש שב"כ, העולם באמת ייצא נגדנו ויעצור את המלחמה הנפשעת הזו ומשפט נתניהו ילך אחרי הבחירות לעסקת טיעון.





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טלוויזיה

כוכב ערוץ 14 נועם פתחי נגד נעם תיבון ב"הפטריוטים" של ינון מגל

Published

on




במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.

פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".

אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.

הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".

אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

הבטיחה עקרונות ברזל, הפכה לפרודיה: לאן נעלמה מרב מיכאלי?

Published

on




מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.

מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.

מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.

בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.

כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.

בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.

טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?

מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)

האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.

אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.  

אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.

אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.

גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.

ליאור שליין (צילום: יח''צ)
ליאור שליין (צילום: יח"צ)

יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?

תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.

כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.

להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

"בחיים לא בכיתי ככה ימים ולילות": יגאל גואטה בריאיון לרוני קובן

Published

on




חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".

אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.

לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".

רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".

הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.

קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים