"סירוב להמתין לאסון לפני שמנחיתים מכות מכריעות": הקצין הצבאי האמריקאי לשעבר ג'ון ספנסר כתב ביום שבת ברשת ה-X פוסט ובו השווה את התקיפה האוקראינית המפתיעה על רוסיה, לפתיחת מלחמת ששת הימים בשנת 1967 על ידי ישראל ואת מבצע הביפרים נגד חיזבאללה.

"בבוקר ה-5 ביוני 1967, השיקה ישראל את מבצע מוקד – תקיפה מונעת שכתבה מחדש את חוקי המלחמה המודרנית. תוך פחות משעתיים, חיל האוויר הישראלי השמיד 338 מטוסים מצריים, רובם עדיין על הקרקע. עד סוף היום, המניין טיפס לכ-450 מטוסים ערביים – ממצרים, סוריה, ירדן ועיראק. ישראל איבדה רק 19 מטוסים. השמיים התרוקנו, ומהלך המלחמה השתנה באופן בלתי הפיך. הבוקר הזה – 1 ביוני 2025 – אוקראינה כנראה זה עתה כתבה פרק משלה באותה מסורת של תעוזה אסטרטגית", כתב.

הוא המשיך: "במבצע מהמם שעדיין מתפתח, אוקראינה לכאורה ביצעה תקיפת רחפנים רב-זרועית עמוק בשטח רוסיה, כשכיוונה לבסיסי אוויר המארחים את צי המפציצים ארוכי הטווח של הקרמלין, כולל ה-Tu-95 וה-Tu-22M3 – אותם מפציצים ששיגרו אינספור טילי שיוט על ערים אוקראיניות במהלך השנתיים האחרונות. הערכות ראשוניות מצביעות על כך שלפחות 40 מפציצים אסטרטגיים רוסיים נפגעו או הושמדו. אך זוהי שיטת התקיפה המכניסה גם את המכה הזו לתחום ההיסטוריה הצבאית".

עוד כיצד התנהל המבצע: "אוקראינה השתמשה במשאיות שהוסוו כמכולות משלוח רגילות – סוסי טרויה מודרניים. לאחר החצייה את הגבול, המכולות נפתחו – לא באש נשק, אלא בדממה. בפנים היו רחפנים אוטונומיים מבוססי בינה מלאכותית שתוכננו לצוד, לתעדף ולהשמיד יעדים בעלי ערך גבוה. רחפנים אלה לכאורה השתמשו באלגוריתמים של קבלת החלטות בזמן אמת כדי לזהות נקודות חיוניות ופגיעות במטוסים ולפגוע בדיוק קטלני".

הוא המשיך ותיאר: "כחלק מטוויסט אחרון, המכולות עצמן היו מכוונות להשמדה עצמית לאחר שיגור הרחפנים, תוך השמדת הראיות וגרימת נזק נוסף. סוס טרויה שלא רק שחרר את כוח התקיפה הנסתר שלו – אלא גם קרס וסגר את השערים מאחוריו". הוא הבהיר: "זו לא הייתה רק פשיטת רחפנים. זו הייתה תקיפה עמוקה המתוזמרת בקפידה על נכסי האוויר החשובים ביותר של רוסיה, שבוצעה מבלי שמטוס אוקראיני אחד יחצה באופן גלוי את המרחב האווירי הרוסי".

הוא המשיך: "מדובר בהשמדה הגדולה ביותר של מטוסים צבאיים רוסיים ביום אחד מאז מבצע ברברוסה ב-1941, כאשר גרמניה הנאצית פתחה בפלישה מפתיעה לברית המועצות. ב-22 ביוני 1941, הלופטוואפה (ורמכט) הגרמנית השמידה בין 1,200 ל-2,000 מטוסים סובייטיים על הקרקע תוך שעות בודדות – תוך שיתוק חיל האוויר האדום לפני שיכול היה להמריא.

"מאז אותו יום, אף תקיפה אחת לא גרמה לאבדות כה מרוכזות לתעופה הרוסית או הסובייטית. ההשמדה המדווחת של לפחות 40 מפציצים אסטרטגיים – המהווים כמעט שליש מצי המפציצים ארוכי הטווח של רוסיה – אין לה תקדים בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. לא במלחמה הקרה, באפגניסטן, בצ'צ'ניה, בסוריה, או אפילו בשנים הראשונות של המלחמה הזו, רוסיה מעולם לא סבלה מאובדן כוח אוויר בקנה מידה כזה. ובניגוד ל-1941, המכה הזו הגיעה לא מחיל אוויר של מדינה אחת ששווה לזו שהיא נלחמת מולה, אלא ממארב מבוסס רחפנים ששוגר על ידי אומה תחת מצור, תוך שימוש באוטונומיה, הטעיה ונחישות".

עוד המשיך והסביר את המשמעות: "כדי להבין את היקף המכה הזו, יש לשקול את העלות: מפציץ Tu-95 'דוב' יחיד – המיועד לשאת טילים גרעיניים או שיוט – יכול לעלות עד 150 מיליון דולר. המפציצים החדשים יותר של רוסיה Tu-160 'בלקג'ק', הפרוסים גם הם בבסיסים אלה, עולים יותר מ-250 מיליון דולר ליחידה, כאשר עלויות התוכנית והתשתית דוחפות את הערך הכולל של צי המפציצים האסטרטגיים למיליארדי דולרים. המפציצים שנפגעו היום אינם רק יקרים – הם מייצגים הרתעה ארוכת טווח, מינוף פסיכולוגי ויכולת תקיפה עמוקה. אוקראינה אולי זה עתה הזיקה לאחד מהנכסים הצבאיים האסטרטגיים הכי חשובים של רוסיה בחלק מהעלות".

על הקשר הישראלי, אמר: "למכה הזו יש תקדים. היא מהדהדת מבצע ישראלי נועז ועדכני לא פחות במלחמתה המתמשכת עם חזבאללה: מבצע הביפרים והמכשירי קשר המעורבבים. לאחר שנים של מעקב ושליטה טכנית, המודיעין הישראלי יצר חברות פיקטיביות, עיצב אתרים, ומכר בחשאי לחזבאללה ציוד תקשורת בהנחה – ביפרים ומכשירי קשר הבלתי מובחנים מהדבר האמיתי, אך מזוינים בחומרי נפץ דקים כנייר. ישראל לא רק חדרה לשרשרת הלוגיסטיקה של חזבאללה, היא הטמינה את הפצצות ישירות בידי האויב".

"אז, בזמן שבחרה ישראל, המכשירים הופעלו מרחוק בו זמנית על פני אזורים גיאוגרפיים רחבים, תוך הריגת מפקדי חזבאללה בדרג הביניים וזריעת פאניקה. המבצע הציף קמפיין תקיפות אוויר הרסני מובל מודיעין, שהגיע לשיאו בחיסול הממוקד של מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה", כתב.

לדבריו: "מבצע מוקד של ישראל ב-1967, מבצע הביפרים שלה נגד חזבאללה, ומארב הרחפנים של אוקראינה היום – מופרדים בעשרות שנים, גיאוגרפיה וטכנולוגיה – אך מאוחדים בשלושה יסודות נצחיים: מודיעין מעולה, חדשנות מבצעית ותעוזה אסטרטגית. כל אחד הדגים איך אומה קטנה ומאוימת יכולה לחשוב יותר טוב, לתמרן טוב יותר ולתקוף טוב יותר מיריב המניח בטיחות דרך גודל, גיאוגרפיה או עליונות טכנולוגית. וכל אחד ראוי למקום בהיסטוריה הצבאית – לא רק בגלל הנזק שנגרם, אלא בגלל מה שהם מייצגים: העלאת המוח על פני הכמות, של הדיוק על פני הפאניקה, ושל היצירתיות מול איום קיומי".

"האם התקיפה של היום תתברר כנקודת המפנה המשנה את מהלך מלחמה – זאת עוד נותר לראות. אך דבר אחד כבר ברור: אוקראינה זה עתה הצטרפה לישראל בשורות אלה שעשו היסטוריה על ידי סירוב להמתין לאסון לפני שמנחיתים מכות מכריעות", סיים.