פרשנות: אחרי יותר מ-600 ימי לחימה צה"ל מנסה לשבור את החמאס בעזה, ולהביא לשחרור 58 החטופים. בישראל מבינים כי "מלחמת הנצח" לא תוכל להימשך עוד זמן רב. מעבר לסדר היום הפוליטי של ממשלת ישראל, ישנם כמה אילוצים שישראל תידרש לתת עליהם את הדעת באשר להמשך ניהול המלחמה. שעון החול לסיום המלחמה החל לעבוד. השאלות הגדולות הן, כמה מוקצב למהלך, וכיצד ישראל תחצה את מהלך הסיום?

ראשית, לאילוצים: הקהילה הבינלאומית מתחילה לדחוק בישראל. גרמניה, בריטניה, צרפת, ספרד ומדינות נוספות דורשת בפומבי את הפסקת המלחמה. חלקן כבר מתחילות לגלגל סנקציות נגד ישראל. כרגע המגן המרכזי על ישראל הוא הממשל האמריקאי. הוא עומד לצד ישראל ומעניק גיבוי למהלך הצבאי.

אבל כאן צריך לשים כוכבית, או אפילו שתיים. האמריקאים מתקדמים במשא ומתן מול איראן. השקט שהם מעניקים לישראל לפעול בזירת עזה הוא המחיר שהם מוכנים לשלם לעת עתה, כדי שישראל לא תפריע או תשבש את השיחות מול איראן. כוכבית שניה שצריך לסמן בעניין זה היא העובדה שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ עדין מאפשר את הלחימה, אבל לא מן הנמנע שהבוקר, או מחר בבוקר, או בעוד יומיים הוא יקום "הפוך" – והדברים  כנראה יראו אחרת.

המהלך הנוסף שעשוי להשפיע הוא איבוד המשילות של חמאס בתוך עזה. האנרכיה ברצועה נמצאת רגע לפני התפרצות. תרחיש הקיצון בצה"ל הוא החשש הגדול שהאירוע בתוך החברה העזתית יופנה כנגד כוחות צה"ל. בצבא מציינים כי "מחסום הפחד" של העזתיים מחמאס נשבר. מצב זה יכול להיות מדרון חלקלק שבו הפחד שלהם ישבר גם מול כוחות צה"ל, ואז ישראל יכולה למצוא עצמה במקום שבו היא לא רוצה להיות. על כל זה, יש להוסיף את החשש כי תמונות אנרכיה ורעב, מה שמכונה בצה״ל "תמונות סומליה" עשויים "להרים" את העולם כולו על ישראל – עם כל מה שמשתמע מכך. בצה"ל מבינים את הדברים, ובסוף השבוע ביצעו מהלכים דרמטיים בעזה. לדוגמה, פונו מאות אלפים מצפון הרצועה שהונעו דרומה לעיר עזה.

כרגע מתבצע תמרון בחמש מוקדים: ברפיח – משלימים את טיהור העיר בדגש על השכונות תל סולטן, שבורה וג'נינה. בחאן יונס – פונו מעל 250 אלף תושבים, לעבר מואסי. כרגע הפעילות של אוגדות 36 ו-98 הם להכריע את חטיבת חאן יונס. המטרה – לעשות שם את מה שנעשה ברפיח. הכוחות עושים זאת באמצעות אש כבדה של כלי טייס, תותחים, טנקים וירי טילים מדויק. אותה פעולה מבצעת אוגדה 162 ואוגדות 99 ואוגדת עזה, בשלושה מרחבי לחימה בצפון הרצועה. המרכזי שבהם – הוא מרחב ג'בליה. עוצמות האש המופעלות בצפון הרצועה הן עצומות. צה"ל תוקף שם בשלושה מימדים: מהאוויר, מהקרקע ומהים. הדי הפיצוצים נשמעו היטב בסוף השבוע לא רק בעוטף ובאשקלון אלא גם בראשון לציון ובבת ים. צה"ל פתח לעזתים את "שערי הגיהנום".

חמאס מודע לעובדה כי הוא נדחק לפינה. הוא יודע שהפסקת אש תציל את שארית משטרו ואנשיו שנותרו. אבל גם כאן יש לשים שתי כוכביות: ראשית מדובר בארגון טרור סאלפי קיצוני ביותר. שדוגל במלחמת ג׳אהד ו"במות קדושים". לכן אי אפשר לנתח את מעשיהם ומחשבותיהם על פי חשיבה מערבית רציונאלית. שנית חמאס מאמין כי ככל שהמצב יורע בעזה הלחץ על ישראל יגבר. מה שיוביל לחילוצו רגע לפני שיחדל.

חמאס מתנהל ומתמרן כרגע מול שני איומים: הראשון מול מכונת המלחמה העוצמתית של צה״ל, והשנייה מול האוכלוסייה העזתית. חמאס חושש כי האוכלוסייה העזתית עשויה בכל רגע ״להתהפך״ עליו. העובדה כי הוא כבר לא שולט בחלוקת האוכל היא נקודת שבר משמעותית עבורו מול האיום מבית.

בישראל מזהים את מצוקות החמאס. זאת בדיוק הסיבה שבצה״ל מבצעים ביממות האחרונות מבצע תודעתי על תושבי עזה ומנסים לגרום להם להתנתק מהכבלים של חמאס. זה לצד תפיסת שטחים בעזה, פגיעה בדרגי הפיקוד והמערכים של חמאס. כרגע איש במערכת הביטחון לא יודע מה יקרה קודם. האם חמאס ירים דגל לבן ויתכנס להצעה האמריקנית? האם הציבור העזתי יפיל את מה שנשאר מהנהגת ומוסדות חמאס בעיר עזה? האם האמריקאים בלחץ מדינות אירופה יכפו על ישראל את עצירת המלחמה?

היממות הקרובות יהיו עצימות במיוחד בעזה: הדי הפיצוצים ישמעו גם במרכז הארץ. נכון לעכשיו לאיש אין את תרחיש הסיום של המלחמה, הנכנסת הבוקר ליומה 604.