הפרעת קשב וריכוז, בשמה המדעי ADHD היא אחת ההפרעות השכיחות ביותר בקרב ילדים, בני נוער וגם מבוגרים. מדובר במצב נוירו־התפתחותי כרוני שמאופיין בקשיי ריכוז, מוסחות, אימפולסיביות ולעיתים גם היפראקטיביות. האבחון נעשה לפי קריטריונים ברורים: על הסימפטומים להופיע כבר בגיל מוקדם, להפריע לתפקוד היומיומי בלפחות שני תחומי חיים (לימודים, משפחה, עבודה או חברים), ולהיות נוכחים במשך תקופה של לפחות חצי שנה. שכיחות ההפרעה מוערכת בקרב כ־5 עד 8 אחוזים מהילדים, כשחלק ניכר מהם ממשיך לחוות את ההפרעה גם בגיל הבגרות.
הטיפול המומלץ כיום לפי הקווים המנחים המקצועיים כולל בעיקר תרופות ממשפחת הסטימולנטים, כמו ריטלין, אטנט, אדרל ו־ויואנס. לצד הטיפול התרופתי, קיימת המלצה ברורה לשלב טיפול פסיכולוגי, כמו הדרכת הורים, פסיכותרפיה או התערבויות חינוכיות במסגרת בית הספר. עם זאת, ככל שעולה המודעות, כך מופיעות הצעות רבות לטיפולים אלטרנטיביים ולא תרופתיים, חלקם מוצגים כ"מהפכניים", אולם לא תמיד מגובים בראיות מדעיות איכותיות.
הטיפול ההתנהגותי נחשב למבוסס יחסית, במיוחד בקרב ילדים בגיל הרך. בגילאי 4 עד 5 שנים, ההמלצה הגורפת היא להעדיף הדרכת הורים להתמודדות עם התנהגויות הילד, ולא למהר למרשם תרופתי. בגילאים מתקדמים יותר, בעיקר מגיל 6, דווקא השילוב של טיפול תרופתי עם התנהגותי מביא לתוצאות הטובות ביותר. אף על פי שטיפול התנהגותי אינו משפר בהכרח את היכולות הקוגניטיביות, הוא מסייע לילדים לרכוש מיומנויות, לשפר את תחושת המסוגלות ולהפחית את השימוש בתרופות.
תחום נוסף שזוכה להתעניינות רבה הוא פעילות גופנית. המלצות רשמיות ממליצות לכל הילדים, ולא רק לאלו עם הפרעת קשב, על לפחות שעה של פעילות גופנית בינונית עד מאומצת ביום. מחקרים ראשוניים וסקירות מטא־אנליזה מצביעים על שיפור בתפקודים קוגניטיביים, ברווחה הנפשית ואף בהשפעה חיובית של פעילות אירובית על תגובתיות לתרופות. מדובר בהשפעה חיובית אך מתונה, ויש צורך במחקרים רחבי היקף כדי לקבוע אילו סוגי פעילות מועילים ביותר ובאיזו תדירות.
אך במקביל לטיפולים מוכחים אלו, הופיעו גם שורה של שיטות אלטרנטיביות או משלימות שמציעות "טיפול טבעי" בהפרעת קשב וריכוז, חלקן בשילוב עם רפואה מסורתית, חלקן מבוססות טכנולוגיה, ואחרות נשענות על תזונה או תוספים. חלק מהשיטות נפוצות במיוחד, והנה סקירה של הבולטות שבהן:
ביופידבק (או נוירופידבק): מדובר בשיטה שבה המטופל מחובר לאלקטרודות המנטרות את גלי המוח שלו בזמן אמת. באמצעות משוב קולי או חזותי, הילד מתבקש ללמוד לווסת את פעילות גלי המוח כדי לשפר את הקשב. התיאוריה גורסת שעם הזמן, האדם לומד לשנות את פעילות מוחו ולהגיע למצב של ריכוז מוגבר באופן רצוני. למרות שמספר מחקרים דיווחו על שיפור מסוים, הביקורת על איכות המחקרים גבוהה והראיות אינן חד־משמעיות. הטיפול גם יקר ודורש עשרות מפגשים.
נוירופידבק. לא הוכח כמשפר משמעותית (צילום: מעריב אונליין)
ויטמינים במינונים גבוהים: אחת השיטות המוכרות והמסוכנות ביותר. יש הממליצים על "מגה־ויטמינים" כמו ויטמין B6 , מגנזיום, או ויטמין D במינונים גבוהים, מתוך תפיסה ש"מחסור תזונתי" גורם להפרעת הקשב. הבעיה היא שלרוב אין מחסור מוכח, ובמינונים גבוהים מדי ויטמינים אלו עלולים לגרום לנזק: ויטמין A במינון גבוה עלול לפגוע בכבד, מגנזיום בכמות עודפת עלול לגרום לשלשולים ולירידת לחץ דם, ויטמין B6 ברמות גבוהות עלול לגרום לנזק עצבי.
דיקור סיני: גישה מעולם הרפואה הסינית שמציעה לדקור נקודות מסוימות בגוף באמצעות מחטים דקיקות, מתוך טענה לאיזון זרימת האנרגיה בגוף. הדיקור נחשב בטוח יחסית, אך במחקרים קליניים לא הוכח שהוא משפר תסמיני קשב. השפעתו נחשבת זניחה ואף ייתכן שמדובר באפקט פלצבו.
תוספים צמחיים כמו ג'ינסנג או גינקו בילובה: ישנה תפיסה כי תוספים אלו משפרים זרימת דם למוח ומשפרים ריכוז. אך מרבית המחקרים על השפעתם נעשו באוכלוסיות מבוגרות או לקויות, ולא בילדים עם ADHD. בנוסף, קיימת סכנה לאינטראקציות עם תרופות אחרות או להשפעות לוואי, ולעיתים הם לא מפוקחים דיים על ידי רשויות הבריאות.
משחקי מחשב טיפוליים: כמו EndeavorRx : משחק שפותח במיוחד עבור ילדים עם הפרעת קשב, ונחשב לאחת השיטות החדשניות ביותר. מטרת המשחק לאמן את יכולת המיקוד של הילד דרך מטלות קוגניטיביות. הוא נבדק במחקרים שהראו שיפור מסוים ביכולות הקשב, במיוחד בקרב ילדים שלא נוטלים תרופות. עם זאת, השיפור לא תמיד ניכר בחיי היומיום, ולפעמים אינו מתורגם להצלחה בלימודים או בהתנהגות.
דיאטות אלימינציה: אלו תוכניות תזונה שמסירות מזון מסוים מתוך הנחה שהוא גורם להחמרת הסימפטומים. לרוב מדובר בצבעי מאכל, סוכר, גלוטן או מוצרי חלב. חשוב להפעיל זהירות כדי לא לגרום לחסרים תזונתיים ואם בכל זאת בוחרים לנסות דיאטה כזו, יש לבצע אותה לפרק זמן קצר ותחת ליווי של תזונאי ורופא. יש להדגיש כי גם דיאטות אלו לא הוכחו כבעלי פוטנציאל טיפול ממשי להפרעת קשב וריכוז.
מיינדפולנס: שיטה שכוללת תרגול מדיטטיבי בו הילד לומד להיות מודע לגופו, לנשימתו ולמחשבותיו. מיינדפולנס נמצא כמסייע בהפחתת סטרס ובהגברת ויסות רגשי, והוכח כמסייע להורים שמתמודדים עם ילדים עם ADHD, אך עדיין לא נמצא כי מדובר בטיפול שמפחית תסמינים ליבתיים של ההפרעה כמו מוסחות או אימפולסיביות.
אימון ראייה: טכניקה שטוענת שאימון עיניים עשוי לשפר יכולות קריאה וקשב, אך המחקרים בתחום דלים ואינם מראים שיפור מובהק. אין ראיות לכך שמדובר בטיפול שמועיל לילדים עם ADHD .
גירוי עצב הטריגמינוס: טכניקה שכוללת חיבור מדבקות חשמליות למצח במטרה לעורר אזורים מסוימים במוח. מחקר קטן הראה שיפור קל אך לא מובהק. נדרש מחקר נוסף לבדיקת הבטיחות והיעילות לפני שניתן להמליץ על השיטה.
כילציה וטיפולי ניקוי רעלים: שיטות אלו שנשמעות לעיתים מיסטיות, כוללות הזרקת חומרים שנועדו "לנקות מתכות רעילות" מהגוף. מדובר בשיטה מסוכנת שעלולה לגרום לנזק רב, במיוחד אצל ילדים. היא אינה מומלצת ואף נאסרה במספר מדינות.
למרות הגיוון הרב בשיטות, רובן אינן מבוססות על מחקרים איכותיים, וחלקן אף עלולות לגרום לנזק בריאותי, רגשי או כלכלי. לעיתים, הנזק האמיתי טמון בעובדה שזמן יקר אובד בזמן שניתן היה לסייע לילד בטיפול מוכח ויעיל. עם זאת, כאשר ההורים בוחרים לנסות טיפול כזה, חשוב שהם יידעו את הרופא המטפל, יתנסו בכל שיטה בנפרד ולפרק זמן מוגדר, וימשיכו במקביל בטיפול המוכח כדי לא להחמיר את מצבו של הילד. החיפוש אחרי פתרון טבעי מובן, אך אין תחליף לשיקול דעת רפואי מבוסס ראיות.
רוב המים שמגיעים אלינו לברזים נובעים מהאדמה. אחד המאפיינים של מי תהום הוא מלחים, המוכרים גם בשם המהודר יותר – מינרלים. המינרלים הללו מומסים בתוך המים. בניגוד למזהמים רבים שעלולים לחדור למים, דווקא המינרלים לרוב אינם מזיקים, להיפך, חלקם אפילו חשוב לגוף שלנו. התהליך שעוברים מי השתייה לפני שהם מגיעים לברזים אינם משפיעים על תכולת המינרלים המומסים שבהם.
מים עם תכולת מינרלים גבוהה מכונים לעיתים קרובות "מים קשים". במהלך חימום והרתחה של המים יורדת המסיסות של מינרלים מסוימים ובסופו של התהליך הם מתגבשים למוצק על גבי תחתית הקומקום וגוף החימום.
אף שהם לא משפיעים על הבריאות, המשקעים הללו פוגעים לאורך זמן בגופי החימום ולכן כדאי לנקות אותם. זה נכון לגבי הקומקום, וזה נכון גם לגבי מכונות כביסה ומדיחי כלים.
גם הכרית שלכם כבר צהובה? על פי כתבה באתר החדשות האמריקאי USA Today – הגיע הזמן להיפרד ממנה. מומחים אומרים שכל השינוי בצבע הזההוא הצטברות של לכלוך שיכולה לגרום לבעיות בריאותיות בנשימה, בעור ובשינה. "הכריות הצהובות המסריחות הישנות האלה חושפות אתכם לאלרגנים ויוצרות קרקע פורייה לעובש", אמר ד"ר זכרי רובין, אלרגולוג ילדים באילינוי שצוטט בכתבה. "בנוסף, כשהכריות האלה מתבלות עם הזמן, הן לא נותנות לכם את סוג התמיכה לצוואר שאתם צריכים".
לשאלה למה התופעה הזו קוראת משיבה ד"ר לינדזי זובריצקי, רופאת עור במיסיסיפי שמצוטט גם היא בכתבה של USA Today: "הצטברות של שמן, לכלוך וזיעה מהשיער והעור שלכם לאורך זמן משאירה שאריות מלוכלכות על הכרית שגורמות לשינוי צבע". זובריצקי הוסיפה כי "הפנים שלכם גם מייצרות חומר שמנוני דביק שנקרא סבום ששומר על לחות העור. סבום שונה מזיעה, אבל הוא מצטבר על הכרית באותה מידה. ריר, איפור ומוצרי פנים אחרים, ושיער רטוב יכולים גם לגרום לכרית להצהיב".
אילוסטרציה: שינה (צילום: iStock)
"שינה על כרית צהובה במשך שנים יכולה להוביל להתפרצויות אקנה וסוגים אחרים של גירוי בעור כי הצטברות הלכלוך יכולה לסתום את הנקבוביות שלכם", הוסיפה זובריצקי בכתבה, "זה נכון במיוחד לאנשים עם אקזמה, רוזאצאה, אקנה קיימת או עור רגיש".
רובין בציטוט נוסף, יותר מוטרד מאלרגנים שמשגשגים בתוך הכריות הצהובות, בעיקר קרדיות אבק. "קרדיות אבק הן חרקים מיקרוסקופיים שאוהבים לאכול פתיתים זעירים של עור אנושי מת. כשאתם ישנים על כרית מלוכלכת, אתם כנראה נושמים את הצרכים שלהן או אותן, מה שיכול לגרום דלקת וגירוי בדרכי הנשימה" – דבר שלטענתו יכול להוות סכנה לאנשים הסובלים מבעיות נשימה ומחלות כמו אסתמה.
"מצבים מסוימים כמו אלרגיות, אקזמה ואסתמה מתלקחים בלוחות זמנים ייחודיים לפי השעה ביום, אבל בעיקר בלילה. אם יש לכם כרית מלוכלכת, אתם כנראה מחמירים את המצבים האלה עוד יותר כשאתם מנסים לנוח". אומר רובין בציטוט מהכתבה באתר בחדשות האמריקאי וזובריצקי הוסיפה: "הצעד הראשון בשמירה על כריות נקיות הוא להימנע משינה עליהן בלי ציפית".
איך לנקות ולחטא כריות כמו שצריך:
בסוף הכתבה, האתר USA Today מוסיף כמה טיפים לשמירה על כרית לבנה ונקייה, ומזכיר שלבסוף אין ברירה, כנראה צריך להחליף את הכרית.
הסירו ציפיות ופזרו סודה לשתייה על הכרית כדי להפחית ריחות.
שאבו את הסודה לשתייה אחרי לפחות 30 דקות.
רססו על הכרית חומר חיטוי יעודי לבדים.
שמו כריות באוויר הפתוח לכמה שעות כל שבועיים.
כבסו כריות במכונה במחזור עדין כל שלושה חודשים, רצוי עם חומרי כביסה נטולי ריחות, בושם או צבעים.
ייבשו באוויר לפני החלפת הציפית.
החליפו את הכריות שלכם כל שנה עד שנתיים.
הטיפים האלה שונים ותלויים בסוג הכרית שיש לכם, אז קראו את התוויות לפני כביסה.
אולי מפתיע, אבל ישראל ידועה כמעצמת מים – מדינה שמרבית מי השתייה שלה מגיעים מהתפלה. מדובר בהישג טכנולוגי מרשים, אך כזה שיש לו מחיר תזונתי. תהליך ההתפלה נועד להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה ולשימוש חקלאי.
בישראל, מרבית ההתפלה נעשית בשיטה שנקראת אוסמוזה הפוכה שבה מים נדחפים בלחץ גבוה דרך קרום בררני (ממברנה) שמסנן מהם כמעט כל דבר: מלחים, חיידקים, מתכות כבדות – אבל גם מינרלים חיוניים לגוף.
כתוצאה מכך, המים שזורמים מהמתקנים דלים במיוחד ביוד, מגנזיום, סידן ומינרלים נוספים. אומנם חלק מהמרכיבים מוחזרים למים בתהליך של העשרה מלאכותית, אך יוד אינו אחד מהם. כך נוצר מצב שבו רוב האוכלוסייה בישראל צורכת מים כמעט חסרי יוד באופן קבוע, בלי לדעת, בלי להרגיש, ובלי לקבל על כך פיצוי תזונתי אחר.
מתקן התפלה בחדרה (צילום: רויטרס)
ברבות ממדינות העולם המערבי – בארצות הברית, קנדה, ברזיל ורוב מדינות אירופה – הפתרון למחסור ביוד כבר מזמן מיושם: העשרת מלח – מוצר צריכה בסיסי – ביוד. יותר מ־120 מדינות מחייבות לזה, ו־88% מאוכלוסיית העולם צורכת מלח מיודד. בישראל, לעומת זאת, רק כ־5% מהציבור צורכים אותו. במקום מוצר בסיסי ונגיש, מלח מועשר ביוד נמכר לעיתים במחיר גבוה פי שלושה עד חמישה מזה של מלח רגיל.
בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2024 הוצגה הצעת חוק שמבקשת לתקן את האבסורד הזה: לקבוע שמחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל בפיקוח. ההצעה, שנתמכת על ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, נועדה לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למינרל חיוני, בלי קשר ליכולת הכלכלית. בפועל זה עוד לא קרה.
מחסור ביוד: הסכנות, השכיחות וההשלכות
היוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו מייצר בעצמו, ולכן יש לספק אותו דרך התזונה באופן יומיומי. הוא משמש חומר גלם בלעדי לייצור הורמוני בלוטת התריס (טירוקסין 4T וטריודותירונין 3T), אותם הורמונים שבלעדיהם כמעט אף מערכת בגוף לא פועלת כראוי.
בלוטת התריס אחראית על ויסות קצב חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, רמות האנרגיה, תפקוד הלב, השרירים, מערכת העצבים וגם מצב הרוח. בתקופות רגישות כמו היריון, ינקות וילדות – פעילות תקינה של בלוטת התריס חיונית במיוחד להתפתחות תקינה של המוח ושל היכולות הקוגניטיביות.
חוסר קל ביוד עלול לגרום לעייפות בלתי מוסברת, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, רגישות לקור, ירידה במצב הרוח ולעיתים אף לדיכאון. כאשר החוסר מתמשך ומחמיר, הוא עלול להוביל לתת־פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), לעיכוב בגדילה, להתפתחות זפק (הגדלה של הבלוטה) ולפגיעה קוגניטיבית – בעיקר בקרב תינוקות וילדים.
מלח שולחן (צילום: מעריב אונליין)
בהיריון, חוסר ביוד עלול להשפיע על העובר כבר מהשבועות הראשונים – לעיתים עוד לפני שהאם יודעת שהיא בהיריון – ולגרום לעיכוב בהתפתחות מערכת העצבים, לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון, ואף לנזק בלתי הפיך למוח המתפתח.
למרות כל זאת, בישראל שיעור הצריכה של מלח מועשר ביוד נותר נמוך במיוחד, ורמות היוד שנמדדו באוכלוסייה, ובעיקר בקרב ילדים ונשים הרות, אינן עומדות בהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הסכנה אינה מוחשית כמו כאב חד או חום גבוה, ולכן קל להתעלם ממנה. וזו בדיוק הבעיה: מדובר בחוסר שהוא “שקט", סמוי – אך כזה שעלול להותיר חותם ארוך טווח על הבריאות האישית ועל עתיד הדור הבא.
מה אתם יכולים לעשות כבר היום?
הדרך הפשוטה והנגישה ביותר להעלות את רמות היוד בגוף היא דרך התזונה. חשוב להבין שתכולת היוד במזון מושפעת מאופן הגידול, מאיכות הקרקע ומהזנת בעלי החיים.
מקורות עיקריים במזון ליוד: • דגי ים: טונה, בקלה, מקרל וסלמון – עשירים יותר ביוד. • מוצרי חלב (בעיקר חלב ניגר) וביצים – תכולת היוד משתנה, אך אלה מקורות זמינים ונפוצים. • מלח שולחן או מלח גס מועשרים ביוד – הדרך היעילה והמדויקת ביותר להשלים חוסר. חשוב לבדוק את האריזה – לא כל מלח (ובטח לא מלח ים או הימלאיה) מכיל יוד. • אצות ים – מקור עשיר במיוחד. • תוספים – בהתאם לייעוץ רפואי, בעיקר לנשים הרות, מניקות או קבוצות סיכון, למשל אנשים עם מחלות של בלוטת התריס.
חשוב לזכור, יוד הוא מינרל חיוני, אך עודף שלו עלול להזיק. צריכה גבוהה במיוחד, בעיקר ממקורות מרוכזים כמו אצות ים מסוימות – למשל קלפ או קומבו – עלולה להביא לשיבוש בתפקוד בלוטת התריס.
בלוטת התריס (צילום: אינג'אימג')
אנשים בריאים לרוב מתמודדים היטב עם שינויים בצריכת יוד, זאת להבדיל מאוכלוסיות רגישות יותר, כמו אנשים עם מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, נשים הרות, מניקות ותינוקות. במצבים כאלה, צריכה עודפת עלולה להוביל ליתר־פעילות של בלוטת התריס, או להפך – לתגובה של תת־פעילות. לכן גם כאשר בוחרים להוסיף יוד לתפריט, חשוב לעשות זאת באופן מבוקר, דרך מקורות מגוונים, ולפנות לייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
פתרון לאומי לבעיה לאומית
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הצעת חוק לפיקוח על מחיר מלח מועשר ביוד ממתינה להתקדמות בכנסת. מטרת ההצעה כפולה: להפוך את המלח ל"מיודד" תרתי משמע, לא רק מבחינת היוד – אלא גם מבחינת המחיר. לפי ההצעה, שאותה יזמו חברי הכנסת ניסים ואטורי ואלי דלל, מחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל הנמצא בפיקוח. אם ההצעה תתקבל, היא עשויה להוביל לשינוי דרמטי בצריכה ובבריאות הציבור.
לא פחות חשובה היא ההסברה. רבים בציבור אינם מודעים לכך שרוב המלח הנמכר בישראל כלל אינו מועשר ביוד, ושצריכתו היומית קריטית לבריאות תקינה. כדי להגיע לשינוי אמיתי, לא די לסמן על המדף מלח “עם יוד", צריך גם שהציבור יידע על כך.