שני אדרי מדימונה (34), גרושה ואמא לשניים, עובדת ברשת האופנה רנואר, נכנסה בשבוע שעבר לבית "האח הגדול", בעונה החדשה שמשודרת ברשת 13. היא עוד לא הספיקה למצוא את מקומה בבית, וכבר נקלעה לעימותים עם לא מעט דיירים, בהם מאור ברוכמן, שדאגה לעקוץ אותה על מבנה הגוף השרירי שלה.
אבל אין צורך לדאוג לאדרי. היא עברה דבר או שניים בחייה, והגיעה מוכנה. "אני אתמודד עם הכל", היא מצהירה בפגישתנו, יממה לפני הכניסה לבית האח. "אחרי כל מה שעברתי בחיים, הכל קטן עליי. עברתי מלחמות, גירושים עם שני ילדים, ההורים שלי לא דיברו איתי, פרנסתי לבד, קניתי בית לבד. תמיד עשיתי הכל לבד".
שני אדרי (צילום: רן יחזקאל)
למה בחרת להיכנס לבית האח הגדול? "אני אדם של שינויים ואדרנלין, וזו חוויה. אני מקווה שזה יפתח לי דלתות. אני רוצה לשבור סטיגמה. מי שרואה אותי במבט ראשון אומר 'נראית טוב, אבל חשופה', ואני הרבה מעבר לפנים יפות. בגלל שאני חשופה ופרובוקטיבית, שוללים אותי. ואני חושבת שאנשים צריכים לראות את הבפנים של האדם".
ומה יש בפנים? "אני אדם טוב, עם עקרונות, ואת זה תראו בתוכנית. אני אדם מאוד אמיתי ולא יודעת לזייף. תראו אותי עצבנית, כועסת או פגועה. אני משדרת חוזק ולא אוהבת להראות חולשה. אני אדם מאוד חזק, עברתי הרבה דברים בחיים ואני תמיד עם הראש למעלה. עם זאת, למרות שאני נראית קשה וקשוחה, אני הכי אדם זורם, כיפי ורגיש. אבל אם יבחנו את הגבולות שלי, אני אנצח עם האמת שלי. אני אתעקש איתה עד הסוף בדיוק כמו שעשיתי כל חיי".
מלחמות עם ההורים
בתשובה לשאלה מה עשה אותה אישה כה קשוחה, אדרי סיפרה: "אני דתייה לשעבר, בת להורים חרדים שחזרו בתשובה כשנולדתי. הכריחו אותי להיות דתייה, זה נעשה בכפייה, וזה הפך אותי לילדה מרדנית. זה היה בכוח, כל עניין הצניעות והדת. לא התחברתי, ואני לא אדם שאומרים לו מה לעשות. כילדה תמיד הייתי במלחמות עם ההורים, ברמה שאבא שלי היה גוזר לי בגדים כי הם לא היו מספיק ארוכים בעיניו. זרקו בגדים שלי לפח, ואני הייתי מוציאה אותם. הילדות שלי הייתה מלאה במלחמות מגיל מאוד קטן, בניסיונות לרסן אותי בכל דרך. ההורים שלי לא עשו את זה מרוע, הם בסך הכל ניסו לחנך אותי. הם הורים טובים שהיו דתיים וככה הדריכו אותם. אני זוכרת שנעלו אותי בחדר כדי שלא אצא, וקפצתי מהחלון. ניסו לשבור אותי ולכפות עליי את הדת, ולא הצליח להם. בסוף עשיתי מה שאני רוצה. אני נלחמת על זה עד שאני משיגה. היה לי חבר בגיל 16, ואבא העיף אותי מהבית עם שקיות של בגדים והיה נועל את הדלת. הייתי חוזרת מהחבר ויושבת על המדרגות עד ארבע לפנות בוקר".
התחתנת מוקדם, וגם התגרשת. "התחתנתי בגיל 18 והתגרשתי בגיל 22 עם שני ילדים. הוא היה חילוני, וההורים שלי התנגדו לקשר, ואז הוא התחיל להתחזק. חצי שנה כיסיתי את הראש, ניסיתי לרצות אותו, אבל הרגשתי שאני צבועה שאני עם כיסוי ראש. הוא היה אברך שלומד בכולל ואני רציתי להתקדם בחיים והבנתי שאני לא רוצה להישאר שם איתו. התגרשנו בגלל הדת, כי ראיתי דברים אחרת, היו פערים. הוא היה בראש אחר, לבוש אחר. אני זוכרת שהורדתי את הכיסוי וזה עשה הרבה רעש. דימונה זו עיר קטנה, על כל דבר קטן שאת עושה מדברים. הגעתי למצב שאני לא רוצה לחיות את החיים האלו ואני רוצה לעשות מה שאני רוצה בדרך שלי".
איך המשפחה קיבלה את היציאה בשאלה? הם מבינים שבכוח זה לא עובד והם מפחדים לאבד אותי כמו שקרה בעבר. הם מכבדים את הדרך שלי. לא שלמים איתה, אבל גם לא מתערבים לי. הבן שלי חזר בתשובה. הבת שומרת שבת. אבל אני לא חיה בשום צורה באורח חיים דתי. אני הולכת עם בגדים חשופים ופרובוקטיביים. והילדים שלי – איש באמונתו יחיה".
שני אדרי (צילום: צילום מסך האח הגדול,אביב טל)
איך המשפה הגיבה כששמעה שאת נכנסת לבית האח הגדול? "אמא שלי קיבלה שוק כששמעה, אבל היא הבינה ולמדה מהעבר שאם היא תתנגח בי אנחנו נאבד אחת את השנייה. היא עשתה את ההפרדה הזו, והיא תומכת בי, גם בגלל הילדים. היא גם נמצאת איתם עכשיו, כשאני נכנסת לבית האח, כי לאבא שלהם כבר יש משפחה חדשה עם ילדים קטנים וזה פחות מתאים לילדים שלי, שהם כבר גדולים. אבא שלי לא מביע דעה כי הוא יודע שאין לו לְמה, זה לא יעזור. בסוף אני מחליטה. הם בירכו אותי לפני, אבל הם לא יצפו בתוכנית".
12 שנה חלפו מאז הגירושים. מצאת אהבה חדשה? "היו כל מיני מערכות יחסים, אבל עכשיו אני רווקה כבר שנתיים".
זה אומר שיש סיכוי לאהבה בבית? "זה לא משהו שאני שוללת, אהבה בבית האח הגדול. מה שצריך לקרות – יקרה, ומה שכתוב – יהיה. אם יהיה שם מישהו שבאמת ימצא חן בעיניי, אני לא שוללת. אני נותנת ללב שלי להוביל".
מה נראה ממך בבית? "יראו אותי חרוצה, מבשלת ומנקה. אני לא אדם עצלן. אני אדם מאוד נוח, אבל גם אדם שאוהב שליטה, שמוביל. אני ישר נכנסת לעניינים וסוחפת אחריי. לא יודעת איזה אנשים יהיו שם. גם אם יהיה להם קשה לאכול אותי, אני תמיד אגיד את שלי. אני צופה שאגיע רחוק במשחק. אני נורא שונה מהנוף ושונה מהרבה בנות ולכן יש לי סיכוי טוב. אני מבינה שאני דמות מבוזבזת, וצריכים להכיר אותי. אני אהיה מאוד מדוברת. ואני מאמינה שתהיה לי תמיכה בעיר כי דימונה זו עיר מגובשת, כמו משפחה. אני צופה שאגיע לגמר הגדול ואני רואה את עצמי זוכה ומאמינה בזה. מאמינה בעצמי".
אמרת שאת קשוחה. נראה אותך בוכה בחדר האח הגדול? "אני אדם שלא בוכה, אבל הבית הזה מציף הרבה דברים, ואנשים שחשבו שלא יבכו, בכו. אז אני לא יוצאת בהצהרות"
מה לדעתך יהיה לך הכי קשה בבית? "אני אתגעגע הכי הרבה לילדים. הפרידה הייתה לא קלה. אמרתי שאני לא אדם שבוכה, ופתאום, כשעזבתי אותם, היו דמעות. גם הם כמוני, לא מראים יותר מדי רגשות. אנחנו לא בוכים, הם ירשו את זה ממני. אבל בפרידה היה מרגש. את מבינה כמה הם חשובים, ולא היה לי מספיק זמן איכות איתם. וזה הזמן בשבילי לחשוב איך אני משפרת את האימהות שלי. זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו. יהיה לי גם קשה מאוד בלי האימונים, כי אני רגילה לסדר יום של משקולות, חדר כושר חמש פעמים בשבוע. אני מאוד אוהבת להתאמן, וגם לומדת כושר, כי אני רוצה לפתח את זה. כפי שאת רואה, אני שרירית. אבל אני אאלתר, אני מאוד יצירתית ואני לא מוותרת לעצמי. אני אעשה את המקסימום כדי לשמר את זה ואני מקווה לסחוף את הדיירים איתי. תמיד היה חשוב לי מאוד המראה החיצוני. אני מאוד פרפקציוניסטית, אני קיצונית, אז אני לוקחת דברים עד הסוף. לקחתי את כל עניין הספורט לקיצון".
היית בצבא? "לא, הייתי דתייה והתחתנתי בגיל 18 והפכתי לאמא".
מה דעתך על סוגיית גיוס החרדים? "אני לא נכנסת לביקורת על דתיים ולא מבינה בפוליטיקה. אצלנו במשפחה כל האחים התגייסו, חוץ מהבנות שהתחתנו בגיל צעיר".
מה תעשי במיליון שקלים, מינוס המיסים, אם תזכי? "אם אזכה, אני חייבת טיול עם הילדים, זה חלום שלי. וגם לסגור את המשכנתא. מחשבה יוצרת מציאות – אני מאמינה בזה. תמיד היה לי חלום לקנות דירה משלי, והנה עשיתי את זה, עם משכנתה, ואני בבית החדש, ששיפצתי, שלושה חדרים וסלון. ברמה הכלכלית לא קל להיות גרושה פלוס שניים, אז אם אזכה בכסף זה מאוד יעזור לי".
במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.
פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".
מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה. שמישהו יספר לגוואד הזה שאמיר תיבון, בנו של נעם תיבון גר בנחל עוז ושבבוקר של ה-7 באוקטובר, נסע נעם תיבון לחלץ את בנו ומשפחתו מהמקום. נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות, בקיבוץ באותו היום.@amirtibonpic.twitter.com/rwzJU0QGrX
אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.
הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".
אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".
מה בעצם עושה מרב מיכאליבימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
ליאור שליין (צילום: יח"צ)
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".
אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.
לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".
רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".
הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.
קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".