הפועל ירושלים יכולה וצריכה הייתה לנצח את המשחק הראשון של הסדרה הזאת. אחרי שמצאה את הדרך לאבד אותו במו ידיה, כתבנו כאן שהדרך לתקן נראית קשה במיוחד. ובמילה קשה, כנראה, הכוונה לחיים הקשים שחוו לא מעט משחקני האורחת אתמול, במשחק מספר 2. יש לא מעט דברים שעליהם אפשר להאיר זרקור לגבי המשחק שנערך אתמול בבירתנו הקדושה. המפתח, כמו ברוב המשחקים שבהם הפועל ירושלים הצטיינה העונה, הגיע מהנגיחות בהגנה.
דיברנו כאן רבות על ההצטיינות של טימור ביד אליהו, לצד המשחק הרע של ג'ארד הארפר בצד השני (למרות שעשה 20 + 7, כן?). ובכן, התיקון של הארפר עבר דרך השיבוש של טימור. ירושלים התאימה את המאצ'אפים ההגנתיים שלה ובמקום מורגן על טימור בשביל אופציה של חילוף ההגנתי, שיגרה לעברו גארד קטן, זריז ומלא אמביציה כדי להקשות עליו כל כדרור אפשרי. ג'ארד הארפר פטר עצמו מתורנויות שמירה לא פעם במהלך העונה הארוכה והמעייפת שאותה הוא חווה. הפעם לא. וכך, הנטרול של בעל הבית הנוכחי של הפועל תל אביב סייע להזניק את ה MVP של הליגה לעוד משחק של עליונות. זה, והשינוי החד במדיניות השריקות לגביו (15 טיולים לקו במקום 2 בלבד במשחק 1).
אבל לא רק ההגנה של הארפר. ירושלים עבדה נכון ואפילו אמיץ, לפרקים, מול בלייקני. היא כיוונה אותו לצדדים לא צפויים מבחינתו ועשתה הרבה כדי למנוע ממנו להיכנס לתוך הג'אמפר הקטלני שלו. כלומר, לא שזה באמת תלוי רק בהגנה שלה, אבל המטרה שלה הייתה לכפות עליו ללכת אל ההחלטה האחרת – ובזה היא עמדה. ובמקביל, מדיניות החניקות (יענו צ'וקים, בעגה) שבאה לידי ביטוי בעזרות האגרסיביות עליו ועל מובילי כדור אחרים של האורחת הובילו לכל מיני פוזשנים התקפיים אבודים של איטודיס. פוזשנים שבהם נראה היה שאין להם שום רעיון אמיתי.
ועדיין, ואני לא יודע להגיד אם אלו חדשות טובות או רעות עבור זאת או זאתי, הפועל ירושלים רחוקה מלשחק את הכדורסל ההתקפי הכי טוב שלה. רחוקה. יש לא מעט שחקנים סופר חשובים, כולל ובעיקר זוסמן, שממש אבל ממש לא שם. ובלעדיהם, ועם כולה 6 שלשות לאורך משחק שלם, היא כבשה אתמול 98 נקודות.
הדרך של ירושלים להפוך את הסדרה נראתה קשה במיוחד, עד לפני יממה. עכשיו? עדיין קשה, אבל ריאלית לגמרי.