פמלה אנדרסון בת ה-57 זכתה בשנים האחרונות לשבחים בקרב תעשיית האופנה, בזכות סגנון לבוש מינימליסטי, נקי ואלגנטי בהשראת מגמת היוקרה השקטה. הסטיילינג שהציגה השתלב יפה עם ההחלטה לנקות את עצמה מאיפור וללכת על מראה טבעי. אבל נראה שגם לה מתחשק מדי פעם להתפרע עם הסטיילינג ולמשוך קצת תשומת לב. בכל זאת, מדובר באישה שהיא אייקון.
השבוע שברה פמלה את מזג האוויר הסגרירי של ניו יורק כשנצפתה מהלכת ברחובות העיר באאוטפיט שנראה כמו תחפושת למלכת השושנים. המראה הפרחוני, בעיצוב בית האופנה האיטלקי מארני, כולל סט של חולצה וחצאית צמודה עם סיומת מתרחבת מעל הקרסול, בהשראת טרנד בת הים. היא חתמה את הלוק עם נעלי עקב אדומות, משקפי שמש חתוליים וצעיף ראש לבן.
כל האירוע הזה לא היה מעורר תהיות, אלמלא היינו רואים את אותו הלוק בדיוק על ג'וליה פוקס – אישה שלא כדאי לשאוב ממנה השראה – רק לפני פחות מחודש. הדוגמנית והאקסית של קניה ווסט לבשה את האאוטפיט האקסצנטרי של מארני בטקס פרסי Fashion Trust והוסיפה את הטאץ' האישי שלה במראה איפור ליצני תיאטרלי ובחיזוק של כובע ופאה.
למרות ביטול הופעתו של הדיג'יי הישראלי סקאזי בפסטיבל המוזיקה טומורולנד, נציגות כחול לבן מרשימה ביותר נצפתה על אפם וחמתם של האירגונים הפרו פלסטינאים. שוער ריאל מדריד טיבו קורטואה ואשתו הישראלית, הדוגמנית מישל גרציג, נתנו הופעה בלתי נשכחת בפסטיבל בבלגיה שם הם מבלים עוד מסוף השבוע האחרון. לפי התמונות ששיתף הזוג המפורסם ברשתות החברתיות וסרטוני הפפראצי, אפשר להכתיר אותם בקלות כמלכי הפסטיבל.
קורטואה הפתיע כשעלה לבמה המרכזית לצד ההרכב האלקטרוני 3 Are Legend (סטיב אאוקי, דימיטרי וגאס ולייק מייק), ופיזר עוגות לקהל כמו כוכב טכנו לכל דבר. מי שגנבה את ההצגה מהצד, תרתי משמע, הייתה השגרירה הישראלית שלנו שלבשה אאוטפיט חושפני ומנצנץ בגווני שחור, חיתוכים נועזים ולוק של כוכבת אמיתית. מישל סובבה אחריה ראשים בלי מאמץ וכל מי שהיה בסביבה הרים מבט.
זאת לא הפעם הראשונה שלהם בפסטיבל המוזיקה הבלגי והשנה השניים נראו צמודים מתמיד מאחורי הקלעים, שותים, רוקדים, ונהנים כמו זוג בירח דבש רגע לפני שקורטואה חוזר לאימונים בריאל מדריד ופותח עונה חדשה במדי הבלאנקוס. עם אנרגיות כאלה, אין ספק שהוא חוזר מוכן. והיא? ממשיכה לייצג אותנו בגאווה גדולה בכל מקום בעולם ולכבוש לבבות.
עם עלייתם של דוגמני ודוגמניות הבינה המלאכותית, הולכת ומיטשטשת גם ההבנה שלנו לגבי מה אמיתי ומה מבוים. האלגוריתמים משתפרים, התמונות הופכות מושלמות יותר, והפער בין דמות בדיונית לבין אישה בשר ודם כמעט ונעלם – לפחות בעין בלתי מזוינת.
מה שפעם היה טריק גרפי משעשע הפך היום לכלי שיווקי חזק, לעיתים אפילו מטעה. כשמשפיענית לא באמת קיימת – למי בדיוק אנחנו מגיבים? ולמה אנחנו נמשכים? חלק מהמשתמשים כלל לא יודעים שמדובר בדמות מלאכותית, אחרים בוחרים להתעלם כי "אם זה נראה אמיתי, זה מספיק טוב".
הבעיה מתחילה כשדמויות כאלה לא רק מוכרות מוצרים, אלא גם מכתיבות אידאלים של יופי, מגדר והתנהגות. הן תמיד זוהרות, תמיד זמינות, תמיד מחייכות – ומבלי שהתכוונו, הן מייצרות מודל בלתי אפשרי שגם הדוגמניות האנושיות הכי חרוצות לא יכולות לעמוד בו.
בסופו של דבר, אין תחליף לאותנטיות ולפגמים האנושיים שמרכיבים אותה. אולי בעתיד נצליח לזהות בקלות מה נוצר על ידי אדם ומה על ידי מכונה. עד אז, כדאי שנזכור: גם בעולם של פיקסלים מושלמים, אנושיות היא עדיין הפילטר הכי חזק שיש.