תרבות
נטלי עטיה חושפת ניסיון התאבדות: "פחדתי מהאנשים בחוץ, התרסקתי"
Published
שנה 1 agoon
השחקנית והדוגמנית הישראלית נטלי עטיה חגגה לאחרונה יום הולדת 50. בריאיון אינטימי, פתוח וכואב בפודקאסט "מעריב" היא מספרת על סדרת פגיעות ותקיפות מיניות שחוותה במשך שנים רבות, החל מגיל 6 ועד לבגרותה, על ההתמודדות הנפשית המורכבת והקשה שהובילה לאשפוז פסיכיאטרי במהלך תקופת הקורונה ועל עבודתה כיום בשיקום מתמודדי נפש. דרך סיפורה האישי הכואב, עטיה מבקשת להעביר מסר: "אפשר להשתקם, אפשר להחלים. המסע הזה נראה אינסופי. הוא לא אינסטנט ולא מהיר, אבל הוא לגמרי אפשרי".
בואי נחזור אל 2020, תקופת הקורונה. את שנה אחרי הגירושים מבעלך השני, בשנה השנייה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה ברייכמן. לכאורה הכל ממש בסדר. אבל בעצם לא. איפה זה התחיל?
"זה התחיל בדצמבר 2019. התארחתי בתוכנית 'אינטימי' עם רפי רשף, ומשהו שם, באחת השאלות המאוד בוטות שהוא שאל אותי, ולא הוכנתי אליה, גרם לטריגר ראשון".
תוך כדי שהוא מראיין אותך?
"כן".
ואיך התמודדת עם זה בזמן הריאיון?
"נחנקתי ואז קרקעתי את עצמי. אמרתי לעצמי, 'אוקיי, אני פה, הרגליים שלי כאן, ואני יכולה לדבר את האמת ויהיה בסדר'".
מה ראית בטריגר? איזה פלאשבק היה לך?
"זה פלאשבק של האונס המשמעותי הראשון שעברתי בגיל 15 בתל אביב. זה היה בבאולינג, ליד אולמי רסיטל בצומת מנחם בגין. רפי שאל אותי על זה בלי שהכינו אותי מראש. הוא אמר לי משהו כמו 'ספרי לי על האונס הראשון שהיה לך בתל אביב', או משהו כזה. התגובה הראשונה שלי, אחרי שנחנקתי, הייתה 'לא, זה לא היה אונס'. אמרתי 'זה לא היה אונס' – דבר ראשון הדפתי".
תוכלי לספר על האירוע?
"הלכתי לבאולינג עם חבר שלי. ימים ספורים אחר כך הייתי אמורה לטוס לראשונה לדגמן בשווייץ. ההורים שלי טסו לחו"ל, ואני נשארתי למשמורת של סבתא שלי ואחי, שגדול ממני בשבע שנים. יצאתי עם החבר הקבוע שהיה לי לשחק באולינג. היה שם מישהו ששיחק עם הדלת של שירותי הנשים. כשנכנסתי לשירותים, היו המון נשים. ברגע שנכנסתי לתא עצמו, זה היה נורא מוזר – כולן נעלמו. אני מסיימת את ענייניי ורוצה לפתוח את הדלת ולצאת. אני לא מצליחה. אני שומעת איזשהו קול, מישהו מזמזם שיר. אני בתוך התא ואני אומרת לו 'סליחה, אתה יכול בבקשה לעזור לי?'. תוך שנייה הוא קפץ מתא אחד לתא השני ומאוד מהר זה קרה".
הוא הוציא סכין?
"הוא הוציא סכין. ברגע שהוציא את הסכין, אמרתי לעצמי 'אוקיי. תשחררי'".
"תשחררי" – מה זאת אומרת?
"תשחררי, כאילו זה לחיות או למות. הבנתי את זה באותו רגע, שאם את מתנגדת או צועקת – גמרנו. לא היה לי שום כוח".
זה לא שהשתתקת. פשוט עשית בחירה מושכלת?
"התנתקתי. לחלוטין לא הייתי שם. התנתקתי".
את זוכרת כמה זמן זה נמשך?
"כלום זמן. אני לא יודעת להגיד עכשיו בדיוק כמה, כבר עבר זמן מאז. אבל כלום זמן, כי בשנייה שזה הסתיים, החבר שלי בא לשירותים וקרא לי 'נטלי, נטלי, כמה זמן את בשירותים?'. זאת אומרת, זה לא יכול להיות שזה הרבה זמן. ואתה יודע מה הדבר ההזוי שקרה? זה שהחבר שלי דחף את הדלת והדלת נפתחה. אז למה היא לא נפתחה לי? ואיפה כל האנשים שפתאום נעלמו? למה אף אחד לא נכנס לשירותים? כאילו, המון־המון שאלות יש לי והיו לי לאורך השנים".
יכול להיות שהוא הכין את זה מראש?
"יכול להיות שהוא סילק את כל האנשים או שסימן אותי כשנכנסתי לשם. ואז הוא אמר להם 'צריך לנקות, תצאו תצאו', ואז הוא סגר את הדלת. אז איך זה שלא שמעתי? הייתי אמורה לשמוע".
באיזה מצב החבר שלך מוצא אותך?
"לא טוב. ישבתי על הרצפה".
אפיסת כוחות?
"אפיסת כוחות. אתה יודע, זה להיזכר היום במשהו שהיה בגיל 15, מקומות שאני לא באמת רוצה להיזכר בהם יותר מדי, למרות שכבר עיבדתי את זה. לפעמים אני חושבת שאולי אני לא אגמור לעבד את זה. אבל אז בכלל זה הלך והחמיר".
כי בזמן שאת מדדה מהתא החוצה, מה קרה?
"השוטרים תפסו אותו והרביצו לו".
מתי הספיקה להגיע המשטרה? מי הזעיק אותם?
"אני חושבת שהחבר שלי צעק. אני לא יודעת, לא הייתי באמת שם. הייתי לגמרי מרחפת. הלכנו למשטרת רמת גן ושם עשו לי בדיקה".
אז בעצם לא לקחו אותך לבדיקת רופא?
"לא. עשו לי שם בדיקה".
ואת, ילדה בת 15, יושבת אצל חוקרת משטרה?
"לבד, בלי הורים, עד ארבע בבוקר".
איפה החבר היה?
"איתי".
השוטרים היו רגישים אלייך?
"לא. הדבר האחרון שהשוטרת אמרה לי היה 'אחרי שבדקנו את הכל, נראה לי שאת רצית את זה'. באותו רגע אני פשוט התעלפתי. זה היה משהו שלא יכולתי לשאת יותר. היא אמרה 'אני מצטערת, אני מצטערת. זו דרך חקירה, אנחנו עושים ככה חקירות נגדיות רק כדי לוודא שזה לא באמת'. וזה עוד אחרי שהשוטרים לקחו אותנו באותו ואן לתחנת המשטרה, כשכל הדרך הוא קורא לי 'זונה'".
הייתם באותו ואן?
"אני והחבר שלי מקדימה, והוא יושב מאחורה וקורא לי 'זונה' כל הדרך, והשוטרים דופקים לו מכות ברגליים וצועקים עליו 'תשתוק, תשתוק', אבל הוא המשיך לצרוח".
התוקף היה צעיר?
"בן 30 פלוס לדעתי. קוראים לו מוחמד, והוא עבד באולמי רסיטל. זהו, אין לי עוד פרטים מעבר לזה, כי לא עשיתי עם זה כלום".
מה היה כשחזרת הביתה, סיפרת להורים?
"לא. הם היו בחו"ל".
והחבר לא סיפר?
"לא. הייתה בושה".
עברת אונס, את קטינה, אף אחד לא התקשר לסבתא? לאבא ואמא? לא ניסה להשיג את אח שלך?
"סיפרתי לאח שלי למחרת. הוא אסר עליי לצאת מהבית, בגלל שחזרתי הביתה בארבע בבוקר אחרי שהוא אמר לי לחזור ב־12 בלילה. ואני, שרציתי לפגוש את חבר שלי, סיפרתי לו כי רציתי שיחמול עליי".
איך הוא הגיב?
"הוא היה מזועזע. הוא אמר 'אני נכנס בו, אני אעשה ככה ואני אעשה ככה ואני אעשה ככה'. אמרתי לו 'אם אתה אוהב אותי, תניח לסיפור הזה'. רק הלכנו ביחד למשטרה".
פתחת את זה איתו מאז? דיברתם על מה שהיה?
"לא. מאוד קשה לי לדבר על זה עם המשפחה".
ומה עם ההורים?
"סיפרתי להם אחרי שנים. היה להם קשה, ואפשר להבין למה. רגשות האשם, שהם לא היו שם, לא היו בשביל לעזור לי, בשביל להציל אותי. זה דור אחר, דור שהחזיק את זה כבושה, כאות קין".
חודשים ספורים אחרי אותו ריאיון אצל רשף, פרצה מגפת הקורונה, ועטיה מצאה את עצמה בבית. משהו אצלה התחיל להיות לא שקט. כדי להתמודד היא פנתה לעישון מריחואנה. "אני מתחילה לעשן וויד. המון, בכמויות", היא מספרת. "אני לא מבינה למה. מה יש לי? מה אני רוצה להדחיק? מה אני רוצה להשקיט?".
לפני הקורונה, במסגרת לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן התקבלה להיות עוזרת מחקר בטיפול בעזרת MDMA לאנשים עם פוסט־טראומה, "ואני בכלל לא קולטת שאני פוסט־טראומטית, שאני צריכה לשים את עצמי שם כמועמדת".
אל המחשבות העמוקות הצטרפו גם פלאשים. "התעוררתי לילה אחד, שמתי את הרגליים על הרצפה ופתאום פלאשים", היא מספרת. "אני לא יודעת מאיפה זה הגיע. ופתאום עוד פלאשים ועוד פלאשים. דברים ששכחתי. פתאום הבנתי שמה שקרה בגיל 15 לא היה הדבר הראשון. היו כל כך הרבה דברים שקרו, קצת לפני, קצת אחרי".
במה את נזכרת? דמויות, פרצופים, סיטואציות, אנשים?
"הכל. בבת אחת. ואני מעשנת כדי לשכוח וכדי לישון, וזה רק נהיה גרוע יותר. הראש כמו אש. זה כאילו אתה נשרף, אתה פשוט עולה בלהבות".
מה צף בזיכרונות האלה? מתי הייתה הפעם הראשונה שתקפו אותך מינית?
"זה היה בסביבות גיל 6. אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל זה היה מישהו שהכרתי אז. הפעם האחרונה הייתה כשהייתי בת 32. כשהייתי אז גרושה, הייתי אמא".
ואחת הנשים המפורסמות בארץ.
"כן, והוא היה באופן עקיף מתחום הבידור".
עטיה חושפת כעת אירוע טראומטי שחוותה כדוגמנית צעירה שהחלה את דרכה בחו"ל: "הוא היה המנטור שלי, כמו אבא בשבילי, הוא היה כל עולמי. האמנתי בו והוא אנס אותי".
"זה קרה בדירה שלו", היא מספרת. "אני ודוגמנית מסלובקיה שהייתה חברה שלי, היינו רעבות ולא היה לנו כסף. הוא אמר 'בואו לדירה שלי, אכין לכן פסטה לארוחת ערב'. הוא הזמין את חבר שלו והם באמת הכינו לנו ארוחת ערב, אבל אחר כך קרה הדבר הנורא בעולם, והוא אנס אותי בזמן שהחבר שלו אנס את חברה שלי. אין לי מושג איפה היא היום, הייתי שמחה לפגוש אותה. כמה ימים אחרי המקרה הלכנו לעשות קעקוע ביחד, כדי לזכור את מה שעברנו, לזכור את שתינו יחד".
המשכתן לעבוד איתו?
"לא. לשתינו היה ברור שאנחנו חוזרות הביתה – היא לסלובקיה ואני לארץ".
היא ממשיכה לספר על מקרה נוסף שאירע לה בארץ, כשהייתה בת 21, "והוא אחד הקולנוענים הידועים, ועבדתי איתו על סרט, והוא מגיע אליי ומתחיל להשתפשף, ואני בורחת ממנו ומתה מפחד".
התעמתת עם מישהו מהתוקפים שלך?
"היה לי עימות עם אדם אחד, על מקרה שקרה לי בגיל צעיר. זה לא עלה יפה. הוא לא שיתף פעולה. באתי לדבר איתו, להתעמת, והוא אמר לי 'זה לא קרה, את משוגעת'. אין דבר יותר מחרפן ממישהו שאומר לך 'זה לא קרה' כשזה קרה. תבקש סליחה, תגיד שעשית טעות, תן איזו תחושה שאתה רואה אותי. 'זה לא קרה'? מה, אני מפברקת?".
באותם ימים של קורונה, כשהפלאשבקים לא הרפו, היו איתה בבית שני ילדיה מנישואיה הראשונים, עומר (25) ועינם (21). "לחוות את זה מול הילדים זה הדבר הכי נורא שקרה לי אז", היא אומרת. "הם ראו את האמא החזקה, הסנטר של הבית, מתרסקת פתאום".
מה זה מתרסקת?
"במיטה. לא מתפקדת בכלל. לא מכינה אוכל, לא כלום. סמרטוט. הם כעסו עליי, לא הבינו".
חברה לקחה אותה לפסיכיאטר שמתמחה בטיפול בדיכאון בעזרת קטמין. את הטיפול עשתה בבית החולים הדסה, קיבלה את הקטמין בזריקה לווריד. פעמיים עברה את הטיפול, והתוצאות שלו היו רחוקות מלהיות טובות. "זה מה שהיה חסר לי בשביל להשתגע, להתחרפן באופן מוחלט", היא אומרת.
מה הטיפול גרם לך?
"וואי, אלוהים. איזה מחשבות. זה העצים הכל. במקום להרגיע, במקום להשכיח, במקום לנקות, לרפא, זה עשה לי 'בומים'. אני מנסה ללכת עם הכלב שלי, להוציא אותו לטיול מחוץ לבית, ואני מפחדת מהאנשים בחוץ".
עטיה מספרת כי התחננה לעזרה, ביקשה להיכנס למחלקת "מגן", שנמצאת במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים איכילוב ומיועדת לנשים שסובלות ממצוקה נפשית בעקבות פגיעה מינית. ויש שם תור ארוך, כי בעקבות הקורונה מתברר שהטראומה התפרצה אצל נשים רבות. "ואני זקוקה לעזרה", היא מספרת. "ולא היה אכפת לי כבר ללכת למקומות אחרים אבל כל המחלקות מלאות, אז שלחו אותי למכון גמילה".
למה? חשבו שהגעת למצב שלך בגלל השימוש בוויד?
"הפסיכיאטר אמר 'בואי ננקה אותך מהוויד עד שיגיע התור שלך לאיכילוב. ואני מגיעה למכון הגמילה ונמצאת שם עם נרקומנים שמכורים להרואין וקוקאין וקריסטל, ואני קטנה כזאת, מנסה להבין מה אני עושה שם, וזה רק עושה לי גרוע יותר. הרבה מהמכורים גברים, ואני יחד איתם, וזה עושה לי רע, וגם שם אני חווה את הפלאשים ואת ההבזקים".
איזה פתרון לא נכון מצאו לך.
"ממש. נתנו לי כדור שנותנים לכל המכורים שמגיעים לשם, והוא גרם לי לגרור את רגל ימין. זו תחושה נוראית. הבדידות הייתה קשה, ועוד הילדים שלי לא רצו לבוא לבקר אותי".
שלושה שבועות היא הייתה שם, "וברחתי", היא מספרת. "זה הפחיד אותי. נתנו לי טיפול לא נכון ואז שלחו אותי למכון גמילה למרות שהוויד הוא לא הסיבה למה שחוויתי".
ואז היא הגיעה לאיכילוב. "במצב אובדני", לדבריה.
ניסית לעשות מעשה?
"כן".
ניסית ליטול את חייך?
"כן".
באיזו דרך?
"הייתה לנו דירת גג, קומה 4".
אל תגידי לי שקפצת.
לא קפצתי. אבל רציתי.
כשהגעת לאיכילוב, איך היה?
"בכיתי כשחבר שלי נפרד ממני באיכילוב. אמרתי 'אני לא רוצה להישאר כאן'. האחות אמרה לי 'את עוד תראי שכשתעזבי, את תבקשי להישאר'. וככה זה היה. אנשי הצוות במחלקה היו פשוט מלאכים".
ואיך זה להיות נטלי עטיה המוכרת במחלקה פסיכיאטרית?
"חלק מהמטופלים זיהו אותי, אבל הרגשתי שאני כמוהם, שאנחנו ביחד כולנו. הפכנו להיות חבורה. מה שהם עשו באיכילוב זה לתת לי מנוחה ולעשות מה שאני רוצה".
את עדיין בטיפול תרופתי?
"כן, וברור לי שיש לזה השלכות ארוכות טווח. אני לא יודעת אם אהיה עוד פעם במצב שבו אצטרך ללכת לאיכילוב או לבית מאזן, ורגע לנוח, לעבור טיפול, להתחזק".
בשנים האחרונות עטיה חזרה למסך הקטן. היא השתתפה בעונות השנייה והשלישית של הסדרה "מנאייכ", ובקרוב תעלה הסדרה "מיוחדת" בכאן 11, שם שיחקה בתפקיד ארכיאולוגית ימית.
למה החלטת עכשיו לפתוח את הסיפור הזה?
"קודם כל, נמאס לי להסתיר. אני לא מתביישת. רק באיכילוב הבנתי שהבושה יצאה מהחיים שלי. אני לא עשיתי משהו לא טוב או לא בסדר. המקום הזה של ההסתרה – לזרוק את זה לפח ולבוא בפנים גלויות וחשופות שיכולות גם לעזור לאחרים".
"אלו החיים שלי", היא מסכמת, "זו מי שאני. אני לא יודעת איך הייתי כיום אם לא הייתי עוברת את כל מה שעברתי, ואני גאה בעצמי על זה שאני עומדת על הרגליים. זה ממש לא מובן מאליו".
You may like
תרבות
עשור למותו של יוסי פיאמנטה: האיש שהפך גיטרה לכלי קודש
Published
11 חודשים agoon
אוגוסט 1, 2025
עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.
הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.
https://www.youtube.com/watch?v=xqxhsGTw-co
בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.
נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.
עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.
תרבות
דויד גרוסמן לעיתון איטלקי: "בעזה מתרחש רצח עם. הלב שלי נשבר, אבל אני חייב לומר זאת"
Published
11 חודשים agoon
אוגוסט 1, 2025
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
Source link
יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.
את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.
על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.
מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
מחבר להקה לסולן
במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.
לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון' והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
שנות ה-80 העליזות
בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.
עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.
בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.
בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית
לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.
גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.
לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!
רשימת השירים בעריכה המיוחדת
- יעלה ויבוא
- נתתי לה חיי (להקת כוורת)
- גן סגור (הכבש השישה עשר)
- תשע בכיכר (גזוז)
- שטח ההפקר
- רחוב סומסום
- הופה היי
- היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
- הא או (גזוז)
- אני שוב מתאהב
- לידיה הלוהטת (דודה)
- לוליטה
- יו יה (כוורת)
- הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
- טוב שבאת
- אלף כבאים (דודה)
- למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
- טנגו צפרדעים (כוורת)
- חורף
- לכבוד הקיץ (גזוז)
- והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
- בואי נישאר
- בלעדייך
- הו מה יהיה
- חייך וחיי (עם ריטה)
- יש אי שם
- פרח
- אני אוהב אותך חזק
- אין עוד יום
- שלל שרב
- רוני (גזוז)
- כלים שלובים
- פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי)
- נגיעה אחת רכה
- נערה במשקפיים
- הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
- אני אוהב (הכבש השישה עשר)
- תנו לגדול בשקט
- אמא ודני (גזוז)
- סוס עץ
- שירות עצמי (כוורת)
- ציפי פרימו (גזוז)
- שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
- נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל)
- שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
- ילד מזדקן (כוורת)
- נאחז באוויר
- מה אתה בכלל יודע על אהבה
- לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
- עדיין מחכה לך
- יורם
- מסע אלונקות (עם ששת)
- שירי סוף הדרך
- עד הבוקר (כשנולדתי)
- העיקר זה הרומנטיקה
- ככה היא באמצע (כוורת)
- שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
- מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
- בשדה ירוק
- כמעט סתיו
- עניין של זמן
- סימן שאתה צעיר
- ערב אבוד
- היא לא תדע (גזוז)
- לך ספר לסבתא (כוורת)
- איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
- הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
- אין לי כסף
- הכל פתוח
- נם לא נם
- חללית (גזוז)
- שיר מלחים (כוורת)
- אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
- תקלה מהתחלה (גזוז)
- דרך ארץ
- גובינא (גזוז)
- צל עץ תמר (זהו זה)
- ריקוד ירח
- עדן
- אני אומר מילה (עם רונה קינן)
- מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
- מי תרצי
- סורו מני
- אל הגבים
- זמר לספינה
- בין שלוש ובין ארבע
- זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
- נובמבר
- בקצה ההר
- הו איזה לילה
- אם יוולד לי ילד
- כשאת מחייכת
- אם היינו
- עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
- שיר לשירה (זהו זה)
- בבוקר
- שלושה בלילה בעיר
- אחלה עולם (עם מאור כהן)
- נחמד (כוורת)
'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות

