בשלב מסוים, הקמפיין של הגנרל קורילה, שתוכנן להימשך שמונה עד עשרה חודשים, קיבל אורך נשימה של 30 יום בלבד להציג תוצאות.
במהלך 30 הימים הראשונים, החות'ים הפילו שבעה כטב"מים אמריקניים מסוג MQ-9, שמחיר כל אחד כ-30 מיליון דולר, ופגעו ביכולתו של פיקוד המרכז לעקוב אחר הקבוצה המיליטנטית ולתקוף אותה. מספר מטוסי F-16 ואף מטוס קרב F-35 היו קרובים להיפגע ממערכות ההגנה האווירית של החות'ים, מה שהפך את הסיכון לאבדות אמריקניות לממשי, כך מסרו גורמים אמריקניים.
הסיכון הזה הפך למציאות כאשר שני טייסים ואיש צוות סיפון נפצעו בשני אירועים שבהם התרסקו מטוסי F/A-18 סופר הורנט לים האדום מנושאת המטוסים הארי ס. טרומן, בהפרש של עשרה ימים זה מזה. בינתיים, כמה מחברי צוות הביטחון הלאומי של טראמפ נאלצו להתמודד עם חשיפות לפיהן שר ההגנה פיט הגסת' סיכן חיי טייסים אמריקנים בכך שפרסם תוכניות מבצעיות על התקיפות בצ'אט באפליקציית סיגנל. הצ'אט הוקם על ידי מייקל וולץ, שכלל בטעות עיתונאי בשיחה.
התקיפות האמריקניות פגעו ביותר מ-1,000 מטרות, כולל מתקני פיקוד ובקרה, מערכות הגנה אווירית, מפעלים לייצור נשק מתקדם ומחסני אחסון נשק מתקדמים, כך דיווח הפנטגון. בנוסף, הצבא מסר כי יותר מתריסר מנהיגים בכירים של החות'ים נהרגו.
אך עלות המבצע הייתה עצומה. הפנטגון פרס באזור שתי נושאות מטוסים, מפציצי B-2 נוספים ומטוסי קרב, וכן מערכות הגנה אוויריות פטריוט ו-THAAD, כך הודו גורמים באופן פרטי. עד סוף 30 הימים הראשונים של הקמפיין, העלות חצתה את רף מיליארד הדולרים, לדברי הגורמים.
כמות התחמושת המדויקת, במיוחד זו ארוכת הטווח, הייתה כה גדולה, עד שמתכנני חירום בפנטגון החלו לחשוש ממצב מלאי התחמושת הכללי ומההשלכות על תרחיש שבו ארצות הברית תצטרך להתמודד עם ניסיון פלישה של סין לטייוואן.
ולכל אורך הדרך, החות'ים המשיכו לירות לעבר ספינות וכטב"מים, חיזקו את הבונקרים שלהם והעבירו מחסני נשק למחתרת.
הבית הלבן החל ללחוץ על פיקוד המרכז לספק מדדים להצלחת הקמפיין. הפיקוד הגיב במסירת נתונים על מספר התחמושות שהוטלו. קהילת המודיעין טענה כי נרשמה "הידרדרות מסוימת" ביכולות החות'ים, אך הדגישה כי הקבוצה יכולה להתאושש בקלות, כך מסרו הגורמים.