שוק מוצרי הסטוק בישראל עבר מהפכה בעשור האחרון, עם התפתחות רשתות המציעות מוצרים במחירים מוזלים. בין השחקניות הבולטות: מקס סטוק, זול סטוק ודן דיל, שעברו לבעלויות של תאגידים גדולים. לצידן, רשת בום מציגה מודל עסקי ייחודי שמאתגר את השוק הקיים ומציע אלטרנטיבה למלחמה ביוקר המחיה. הכתבה מנתחת את התפתחות שוק הסטוק בישראל ובעולם, את תופעת רשת בום, ואת השפעתם על התחרות ויוקר המחיה במשק הישראלי.

ממודל "הכל בדולר" לאימפריות קמעונאיות

בעשור האחרון התפתחו בישראל חנויות מתמחות למוצרי אירוח, כלים חד פעמיים ומוצרים כלליים זולים. מגמה זו נולדה מהצורך לתת מענה לחובבי מוצרים זולים מאתרי סחר מקוונים כמו אלי אקספרס, ומתוך אבולוציה של תופעת "הכל בדולר" שכבשה את ארה"ב לפני מספר עשורים.

בניגוד לניסיון הישראלי המוקדם של "חנויות השקל" שלא צלח, חנויות הסטוק הצליחו להשתרש בנוף הקמעונאי הישראלי עם מגוון עצום של מוצרים לצריכה יומיומית למשפחה ולבית במחירים זולים. המודל העסקי של רשתות אלה מבוסס על רכישת מוצרים בכמויות גדולות ומכירתם במחירים נמוכים יחסית לרשתות קמעונאיות מסורתיות.

הרשת המובילה בשוק, מקס סטוק, שנוסדה ב-2004, נרכשה על ידי קרן אייפקס והפכה לשחקנית דומיננטית עם 65 סניפים ברחבי הארץ. הרשת מדווחת על הכנסות שיא של כ-1.33 מיליארד שקל בשנת 2024, עלייה של כ-19% בהשוואה לשנה הקודמת.

לצידה פועלות רשת זול סטוק, שנרכשה על ידי יוחננוף, ורשת דן דיל שנרכשה על ידי שופרסל. התופעה הפכה לסגמנט צרכני בצמיחה, ואף שבשנתיים האחרונות נרשמה התייצבות מסוימת, הפוטנציאל של השוק עדיין נראה משמעותי.

מגמות עולמיות בשוק הדיסקאונט

מגמת צמיחת חנויות הדיסקאונט אינה ייחודית לישראל. על פי נתוני מחקר שוק עדכניים, שוק חנויות הדיסקאונט העולמי הוערך בכ-510 מיליארד דולר בשנת 2022, וצפוי להגיע לכ-835 מיליארד דולר עד 2030, עם קצב צמיחה שנתי ממוצע של 5.35%.

הגורמים העיקריים לצמיחה זו היא המודעת לבעיות יוקר המחיה, הצורך לנגישות ונוחות ומצוקת ניהול משקי הבית ברמה העולמית, וולמארט עדיין מדורגת כקמעונאית הגדולה בעולם, אך מתמודדת עם תחרות הולכת וגוברת מחברות כמו אמזון, קבוצת שוורץ (המפעילה את לידל), אלדי, איקאה וקוסטקו – כולן חודרות לשווקים חדשים בתחום הקמעונאות מוזלת המחירים.

הכלאה בין סטוק לסופרמרקט אולי יוביל לפתרון צרכני

בעוד רשתות הסטוק המסורתיות התמקדו בעיקר במוצרים לבית ולמשפחה, רשת בום, שהוקמה בשנת 2018 על ידי היזם אלי להב ובנו אמיר, מציגה מודל ייחודי שמשלב בין חנות סטוק לסופרמרקט. החנות הראשונה נפתחה בבאר שבע על שטח של 2,500 מ"ר ליד תחנת הרכבת, במבנה בבעלות המייסד.

הרשת התרחבה במהירות, וכיום מפעילה כ-16 סניפים ברחבי הארץ, בשטח של 1,500 עד 3,000 מ"ר כל אחד. הסיסמה המקורית של הרשת הייתה "רשת הכל בזול", וכיום היא "צריך להגיע כדי להאמין".

בשונה מרשתות סטוק אחרות, בום מציעה מגוון של יותר מ-22,000 מוצרים, אך עם התמקדות במוצרי צריכה בסיסיים במחירים מוזלים משמעותית. היתרון התחרותי של הרשת מבוסס על מודל רכישה ייחודי: "מה שאני לא קונה בהזדמנות, אני לא קונה", כפי שמצוטט אלי להב, בעל הרשת.

מה שמייחד את בום הוא השילוב בין מוצרי סטוק מובהקים למוצרי צריכה יומיומיים. בחנויות ניתן למצוא קופסאות שימורים, משקאות קלים, ואפילו מקרר מוצרי חלב עם מגוון מצומצם – רק המוצרים הנחוצים ביותר בסל הקניה, במחירים נמוכים משמעותית:

· אריזת כוסות פלסטיק חד פעמיות: 5 חבילות ב-10 ₪

· משקה קל 2 ליטרים קריסטל: 3.90 ₪

· תחליב רחצה פינוק: 6.90 ₪

· אקונומיקה סנט מוריץ 4 ליטר: 7.90 ₪

· ספריי גוף אקס: 7.90 ₪ 

הקרטל וההתמודדות עם יוקר המחיה

אחד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה הוא היעדר תחרות אמיתית והריכוזיות הגבוהה בשוק הישראלי. רבים מהמוצרים הבסיסיים ברשתות המזון משווקים על ידי מונופולים ואוליגופולים, שלהם יכולת לשמר רמת מחירים גבוהה. חמישה יצרני מזון גדולים (תנובה, אסם, שטראוס, החברה המרכזית ויוניליוור) ושני יבואנים גדולים שולטים בשוק ויש להם השפעה מכרעת על המחירים.

בום ושבירת הקרטל

האסטרטגיה של בום: "אנחנו מוכרים רק הזדמנויות בפער משמעותי ממחיר המוצר בשוק". זהו המפתח להצלחת הרשת – יכולתה לזהות הזדמנויות רכש ולהעביר את החיסכון ישירות לצרכן.

בתוך המציאות הזו, רשת בום מציגה אלטרנטיבה מרעננת. בעוד שיוזמות ממשלתיות כמו חוק המזון, רפורמת ה"ביוש" ורפורמת הייבוא לא הצליחו לחולל שינוי משמעותי, רשת כמו בום מוכיחה שאפשר לפעול אחרת. בדיקה שבוצעה על חוק המזון לאחר חמש שנים הראתה כי החוק אמנם חסך עלויות לרשתות המזון, אולם בפועל לא גולגל החיסכון לצרכנים, אלא הגדיל את הרווח של הרשתות.

המודל של בום, לעומת זאת, מעביר את היתרון הכלכלי ישירות לצרכן. זהו מודל שונה המבוסס על:

1. תפיסה עסקית שרואה ערך חברתי לצד הרווח

2. יכולת לזהות ולנצל הזדמנויות רכש בשוק

3. תמהיל מוצרים ממוקד שמשלב סטוק עם מוצרי צריכה בסיסיים

4. הוזלת עלויות תפעול והתייעלות בשרשרת האספקה

בכך, בום מציגה חלופה אמיתית לתחרות בשוק הקמעונאי הישראלי ומוכיחה שאפשר למכור מוצרים במחירים נמוכים משמעותית מהמקובל בשוק.

האם מודל כזה יכול להוביל לשינוי?

השאלה המרכזית היא האם מודל כמו זה של בום יכול להוביל לשינוי רחב יותר במפת התחרות בישראל. המענה אינו פשוט, אך יש סימנים מעודדים:

התחרות בין רשתות הסטוק עצמן כבר מתחממת. למשל, באזור סגולה בפתח תקווה, נפתחו זו לצד זו חנויות של מקס סטוק, דן דיל וזול סטוק, וגורם עירוני העריך כי "בעקבות הקרב הצמוד פיזית בין מקס סטוק לדן דיל מי שירוויחו יהיו הצרכנים".

יתרון ה"עלות" של רשתות דיסקאונט טמון ביכולת לרכוש סחורה מספקים בהיקפים גדולים, כפי שעושה וולמארט בארה"ב. עם התרחבות רשתות הסטוק בישראל והגדלת נפח הרכישות שלהן, יכול להיווצר יתרון דומה שיעזור להוריד מחירים בטווח הארוך.

ובכל זאת, השינוי עדיין מוגבל. רשתות כמו בום, למרות הצמיחה המרשימה, עדיין מהוות נתח שוק קטן יחסית. לשבירת הקרטל האמיתית דרושה גם התערבות רגולטורית נחושה יותר וכניסה של שחקנים נוספים לשוק.

לקראת מפת תחרות חדשה

התפתחות שוק הסטוק בישראל והופעת מודלים חדשניים כמו זה של רשת בום מהווים צעד בכיוון הנכון במלחמה ביוקר המחיה. הם מוכיחים שאפשר לפעול אחרת, למכור במחירים נמוכים יותר ועדיין לקיים עסק רווחי.

מגמות עולמיות מראות שחנויות דיסקאונט ממשיכות לצמוח, במיוחד בעתות אי-ודאות כלכלית. הן מתמודדות עם אתגרי רווחיות באמצעות הרחבת קווי מוצרים פרטיים והגברת הייבוא כאלטרנטיבה זולה יותר למקורות אספקה מקומיים.

הניבוי לשנת 2025 הוא שהקמעונאים ימשיכו להתמקד בהורדת עלויות תוך אופטימיזציה של מרווחים, מחירים ומבצעים, יחד עם הון חוזר. יישום שירותים משותפים, השקעה באוטומציה ואופטימיזציה של שרשרת האספקה יניעו חיסכון בעלויות וישפרו את הפרודוקטיביות.

בישראל, הצרכנים הופכים מודעים יותר למחיר ומחפשים אלטרנטיבות. רשתות הסטוק, ובמיוחד מודלים חדשניים כמו בום, נותנים מענה לצורך הזה. אם המגמה תימשך, וכניסתם של שחקנים נוספים לשוק תגביר את התחרות, יש סיכוי לשינוי משמעותי בשוק הקמעונאי הישראלי.

השאלה האם רשת בינונית יכולה למכור במחירים מוזלים כל השנה וללא הודעות על עליות מחירים קיבלה תשובה חיובית – זה אפשרי. האתגר הוא להרחיב את המודל הזה ולהפוך אותו לדומיננטי יותר בשוק, כדי להוביל לשינוי כולל ביוקר המחיה בישראל.