מצרים החליטה לדחות את מינוי השגריר החדש שלה בתל אביב ולא לקבל את מינויו של אורי רוטמן כשגריר ישראל חדש בקהיר, במקומה של השגרירה אמירה אורון שסיימה את תפקידה בסתיו 2024. על פי מקורות דיפלומטיים שצוטטו בעיתון אל-ערבי אל-ג'דיד, ההחלטה אינה מוגבלת בזמן ומשקפת את עומק הקיפאון ביחסים בין מצרים לישראל מאז תחילת המלחמה בעזה באוקטובר 2023 ואת הסירוב המצרי המתמשך למדיניות ישראל ברצועה.

על פי המקורות, התנועה הדיפלומטית השנתית שמכין משרד החוץ המצרי למינוי שגרירים במספר בירות יצאה לפועל ללא מינוי שגריר חדש בתל אביב, שיחליף את השגריר הקודם ח'אלד עזמי, שסיים את תפקידו לפני מספר חודשים ושב למשרד החוץ המצרי מבלי שמונה לו מחליף עד כה. השגריר טארק דחרוג', שהיה אחד המועמדים הבולטים לתפקיד במחזור 2025 כאשר שימש כמנהל מחלקת לוב במשרד החוץ והידוע במומחיותו בתיקים אזוריים רגישים, מונה בשבוע שעבר לשגריר מצרים בפריז במקום בתל אביב.

המקורות הדגישו כי החלטת ההקפאה קשורה ישירות להמשך "המדיניות התוקפנית הישראלית ברצועת עזה, והחרפת חילוקי הדעות בין מצרים לתל אביב בנוגע לניהול המלחמה וההסלמה המתמשכת ברפיח", הנחשבים לנושאים הרגישים ביותר לביטחון הלאומי המצרי. בחודש מרץ האחרון התקיים טקס הגשת כתבי האמנה של 23 שגרירים חדשים בקהיר לנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, המייצגים מדינות ערביות וזרות שונות, אך בולטת הייתה היעדרותו של שמו של השגריר הישראלי החדש אורי רוטמן, למרות שהשגרירה הקודמת אמירה אורון סיימה את תפקידה לפני כשמונה חודשים.

על פי מקורות דיפלומטיים מצריים, אי-אישור רוטמן קשור ישירות להמשך הלחימה ברצועת עזה, לנסיגת ישראל מהסכם הפסקת האש שהושג בחסות מצרית וקטרית, ולהתעקשות הממשלה הישראלית לבצע תוכניות נרחבות לעקירת פלסטינים. המקורות הדגישו כי "אין פירוש הדבר בהכרח הורדת רמת היחסים הדיפלומטיים, אלא משקף עמדה ריבונית בעלת ממדים פוליטיים וסמליים".

רח'א אחמד חסן, עוזר שר החוץ המצרי לשעבר, אמר בהצהרות לכלי התקשורת כי "בנוכחות התנהגות עוינת זו של ישראל כלפי הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית, אין זה הולם או מקובל מבחינה פוליטית ששגריר מצרי חדש יגיש את כתב האמנה שלו לממשלת ישראל, או שידבר על 'חיזוק שיתוף הפעולה', בעוד שהפשעים וההפרות נמשכים בהסלמה יומיומית זו". הוא הוסיף כי החלטת דחיית מינוי השגריר משקפת עמדה מצרית ברורה המתנה את כיבוד ישראל לתהליך השלום ולזכויות העם הפלסטיני, והפסקת תוקפנותה כלפי שכניה, כשער להשבת כל צורה של יחסים נורמליים.

חסן טען כי "המדיניות התוקפנית של ממשלת הימין הקיצוני בישראל, הכוללת מלחמת השמדה שיטתית נגד תושבי עזה באמצעות מצור, הרעבה והפצצות אוויריות חוזרות ונשנות, לצד התקפות מתמשכות על הגדה המערבית, הריסת מחנות פליטים ואילוץ תושביהם לעקירה בכפייה, מראה בבירור שישראל נחושה לחסל את הסוגיה הפלסטינית לחלוטין". לטענתו, מדיניות זו מתרחבת להתקפות ישראליות חוזרות ונשנות על סוריה, באמצעות הפצצת שטחים והתערבות בענייניה הפנימיים, לצד סירוב לבצע את הסכם הנסיגה מדרום לבנון, והמשך התקפות על תימן, ואיום על מדינות אחרות באזור.

איימן סלאמה, פרשן פוליטי, אמר בראיון לאל-ערבי אל-ג'דיד כי עיכוב מצרים באישור השגריר החדש שלה בישראל מהווה התפתחות בולטת הנושאת השלכות פוליטיות ומשפטיות עמוקות, במיוחד בצל המתחים הגוברים בין הצדדים. לדבריו, למרות שחילופי שגרירים נחשבים לאחד היסודות הבסיסיים של היחסים הדיפלומטיים ומשקפים את הרצון לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים, החלטת המדינה בנוגע למינוי או דחיית מינוי של שגריר היא חלק מריבונותה ואינה כפופה לסטנדרטים משפטיים מחייבים בעיתוי שלה, אלא מופעלת על בסיס שיקולי האינטרס הלאומי.

סלאמה הדגיש כי החלטה זו אינה מתקבלת בחלל ריק, אלא בהקשר חוזי המוסדר על ידי הסכם השלום המצרי-ישראלי, אשר למרות שאינו מחייב את הצדדים למועד מסוים לחילופי שגרירים, רוח ההסכם מניחה קיום ייצוג דיפלומטי פעיל המשקף נורמליזציה של היחסים וחתירה לשלום בר-קיימא. הוא ציין שהמתחים הנוכחיים, ובראשם ההסלמה בעזה וההצהרות הישראליות המתפרשות בקהיר כעוינות, לצד סוגיית ציר פילדלפי שמצרים רואה בה הפרה ברורה של הסדרי הביטחון המצוינים בהסכם, הם כולם גורמים המקנים ממדים פוליטיים ומשפטיים להחלטת הדחייה.

לדברי סלאמה, קהיר עשויה להשתמש בכלים דיפלומטיים ומשפטיים כדי ללחוץ על הצד הישראלי לכבד את ההתחייבויות החוזיות, ודחיית מינוי השגריר היא אחת מהן, כמסר התנגדות ברור. הוא סיכם כי החלטה זו, למרות היותה ריבונית, משקפת בבירור את חוסר שביעות הרצון והדאגה המצרית ממדיניות ישראל, ומהווה אינדיקטור מדויק למסלול היחסים הדו-צדדיים בצל ההתפתחויות האזוריות הנוכחיות.