"היום, להגיד 'קנאת סופרים תרבה חכמה' — זה כבר קלקול", פותח האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו את דבריו בנימה כואבת, ומתאר את רוח התקופה: תחרות הרסנית, מרדף עקר, עולם שכולו מתחרה זה בזה – אך לא על מה שראוי, אלא על הבל הבלים.

לדבריו, התחרות שפעם הולידה עשייה, חכמה והתפתחות – הפכה בימינו לתחרות של אשליות. "אנחנו רבים על משהו שהוא לא נכון. אילו היינו נאבקים על דברים שיש בהם אמת, ניחא – אולי אני אזכה, אולי אתה – אבל כיום אנחנו רבים על דמיונות, על דברים שלא קיימים בכלל", אמר.

הרב פינטו הביא דוגמה מפתיעה מתוך שגרת קבלת הקהל שלו: "פעם שאלו אותנו – למה עשירים מתעכבים אצל הרב, ועניים יוצאים מהר? אמרנו להם: כי לעשירים לוקח הרבה זמן להסביר לנו שהם עניים. ולעומת זאת, העניים אומרים מיד – אנחנו עניים. העשיר חי בדמיון של עושר, אך לא פעם הוא בעצמו שבוי בתחושת ריקנות וחוסר. הוא לא יודע שהוא עני, ולכן מתעכב הרבה יותר".

לדבריו, "אנשים חיים בדמיונות ונמצאים בריב תמידי על דמיונות שהם לא אמיתיים. במקום לחפש את האמת, להעמיק ברוח ובמעשה, העולם, כך לדבריו, שועט אל מציאות מדומה שמייצרת תסכול, בלבול וחוסר שקט פנימי".

"החוכמה האמיתית", מסיים האדמו"ר הרב פינטו, "לא נובעת מקנאה, אלא מהתבוננות אמיצה באמת".