
תחקיר "המקור" ששודר אמש (רשת 13), בו רביב דרוקר, אלון בן דוד ונריה קראוס הבטיחו לחשוף פרטים חדשים על חיסול נסראללה, היה מסמך מרתק, מכעיס – ובמדינה מתוקנת גם מיותר. השלושה השתמשו בקשריהם המצוינים עם אנשי הממשל האמריקאי הקודם של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן – בהם עמוס הוכשטיין, ג'ייק סאליבן ודן שפירו – והביאו פרטים חדשים, בעיקר על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של החיסול, שהיה אמור להיות נקודת מפנה במלחמה, כזו שתביא להסדרה אזורית. כמו כמעט כל דבר שקרה כאן בשנתיים האחרונות – גם הוא התפתח לגרירת רגליים מביכה ובעיקר מדממת.
יותר מאנשי ממשל ביידן המעונבים והמנומסים, שמדברים דיפלומטית שוטפת, המרואיין הבולט בתחקיר היה שר הביטחון לשעבר יואב גלנט – מי שרק חודשים קודם לכן פיטוריו הוציאו מאות אלפים לרחובות, וכעת נראה כמו גנרל בדימוס שמספר מור"קים לסטודנטים סקרנים. במקום לנצל את כוחו הפוליטי כדי לנסות לשנות מציאות, גלנט מתפקד כיום כלוחם על הנרטיב של אירועי השנתיים האחרונות. זה מובן מבחינתו – מדובר באדם שעל שמו תלוי צו מעצר מהאג – אך די מדאיג מבחינתנו, האזרחים, להבין באיזו חובבנות המדינה שלנו מתנהלת.
עוד לפני התחקיר, הפרטים על החיסול נחשפו כמעט במלואם. מי שעוקבים מקרוב זוכרים את המידע המודיעיני המרשים שאִפשר לישראל למקם בדיוק את נסראללה בתוך הדאחייה, בעודו מעכל את מבצעי תקיפות הביפרים ומכשירי הקשר שבוצעו ימים קודם לכן. החידוש המרכזי בתחקיר היה בפרטי השיחות החשאיות שהתנהלו בין ממשל ביידן לאנשיו של נתניהו – כולל נתניהו עצמו – שבזמן שהצהרותיהם בערוצים הגלויים כללו איומים על חיסול חיזבאללה, פעלו מאחורי הקלעים להשגת הפסקת אש ארוכה בצפון.
Source link