ביטחון
ישראל חזרה להיות אי בודד: כולם יודעים לאן מובילה מדיניות ההבלגה
זה היה צפוי: אחרי ירי של עשרות רבות טילים וכטב"מים במהלך השנה וחצי האחרונות מתימן לישראל זה היה ברור שאי אפשר ליירט את כל הטילים. שאי אפשר לבנות חומה מעל שמי ישראל שתמנע כל כניסה של טיל או כטב"מ מתימן. וכן, במהלך השנה וחצי האחרונות כמה מהם חדרו וגרמו לפגיעות בנפש וברכוש: בבית דירות במרכז תל אביב, בבנין ביבנה, בבית ספר ברמת כן ובשטח פתוח באילת.
בסוף השבוע הגבירו החות׳ים מתימן את תדירות הירי והשיגורים לעבר ישראל ארבע טילים ושלושה שיגורי כטב"מים. מערכות ההגנה האווירית זיהו את כלל השיגורים. מסוקי חיל האוויר ירטו שלושה כטב"מים. עוד שלושה טילים בליסטיים יורטו על ידי טילי ירוט מסוג חץ 3. טיל רביעי הצליח לפגוע ישירה בנמל התעופה בן גוריון, הנזק הישיר הוא כמה עצי תפוז שנעקרו.
נמל התעופה נסגר לשעתיים ותשעה מבאי נמל התעופה נפגעו רובם באורח קל. אבל ההישג החות׳י היה מבחינתם חסר תקדים. הם הצליחו לפגוע באחד הסמלים של הריבונות הישראלית. אבל הם גם הצליחו לעמוד במשימה שהם הציבו לעצמם: לעשות הכל כדי לבודד את ישראל מהעולם החיצון – בזה הם מצליחים לא רע בכלל.
כבר מעל שנה וחצי שהם משבשים את התנועה הימית במייצרי באב אל-מנדב ומונעים הגעה של אוניות סוחר לנמל אילת. הם גם מונעים הגעה של אוניות לתעלת סואץ ומשם לנמלי הים התיכון של ישראל. החות׳ים ריכזו מאמץ לפגוע בנמלי חיפה, אשדוד, במזח האנרגיה באשקלון. במקרה אחד הם כמעט הצליחו כאשר כטב״מ התרסק בסמוך לקיבוץ זיקים מטרים מגשר ההיקפית של תחנת הכח ומרכז האנרגיה.
בחודש וחצי האחרונים ירו החות׳ים סדר גודל של 30 טילים וכטב"מים. מדיניות ממשלת ישראל היתה בדיוק כמו המדיניות שנקטה לפני השביעי באוקטובר בצפון הארץ מול חיזבאללה ובדרום מול חמאס. ישראל פעלה אז להבליג מול בניהת האוהל בהר דב, וכמו שנמנעה מול ההפגנות על הגדר בעזה, בהפרחת בלוני התבערה. כולם יודעים לאן הובילה המדיניות הזאת. רצינו להכיל את המצב וקיבלנו את טבח ה-7 באוקטובר.
בחודש וחצי האחרונים העלנו את הירי של החות׳ים וקיבלנו את הבידוד האווירי. ישראל חזרה להיות אי בודד מול העולם הגדול. לישראל לא היה מודיעין ולא היה לה קשב לחותי׳ם לפני 7 באוקטובר. הם לא במעגל השכנות הראשון שלנו גם לא השני משהו בין השלישי לרביעי ובפועל לא היה להם סוג של סכסוך ידיר עם ישראל.
אבל החות׳ים הם לא הסיפור. הם בפועל קבלן משנה של האיראנים. הטילים והטכנולוגיה של הטסת הטילים והכטב"מים הם בעצם איראנים. הידע והכוונה היא איראנית, היוזמה והמימון גם הוא מגיע מטהרן.
אז כן אפשר לצלוח חמישה, אולי עשרה מטוסי קרב, מלווים במטוסי תדלוק, עם מטוסי פיקוד ומודיעין, עם מסוקי חילוץ. הם יטוסו אלפיים ק״מ לכל כיוון ויפגעו בארמון או במנוף או במיכל דלק, יהיה הרבה אש ועשן ואיזה תימני או שתיים יעשו צעד לעולם הבא. אבל מה האם זה ימנע את הטיל הבא? האם זה באמת ישנה את המצב? כנראה דחו. בצה״ל אומרים בהגינות רבה כי תקיפה כזאת היא תהיה אפקטיבית יותר ממה שעושה כל יום כמה פעמים ביום הצבא האמריקני.
ישראל חייבת להגיב באופן אחר. קודם כל מול בעל הבית האמיתי שיושב בטהרן. שם יושב ראש הנחש. שם מייצרים את הטילים שם מאמנים וממנים את המשגרים. אחר כך ישראל צריכה לפעול בתגובה לא שגרתית. היא לא חייבת להגיע מהאוויר. אבל היא חייבת להיות כזאת שלא רק בתימן ואו באיראן יבינו כי לא כדאי לנסות ולאתגר את ישראל. רק כך ישראל תחזיר לעצמה את ההרתעה אבל גם תוציא את עצמה מהבידוד מהעולם לפחות בנתיבי התעופה והשייט.
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
