ביטחון
חמאס עם הגב לקיר: קיפאון או תחילתו של מפנה?. עמית יגור
לכבוד יום העצמאות – תמונת מצב כחול לבן עם הכותרות שמאחורי הכותרות:
ברצועת עזה: קיפאון – או תחילתו של מפנה?
חמאס עם הגב אל הקיר אך עדיין באסטרטגיה של "עמידה איתנה" וחותר למודל חיזבאללה גם בעזה. כבר הסכים לכאורה לוותר על השלטון הרשמי בעזה ביום שאחרי (העברת השלטון לרשות הפלסטינית ללא מגבלות – כשאנו יודעים שבינו לבין הרשות אין הסכמה באף נושא) – אך מסרב לדון בפירוקו מנשקו. כך גם ההצעה הכאילו חדשה להפסקת אש בת חמש שנים שבכלל לא עוסקת בפירוקו מנשקו.
מהצד השני, בשונה מבעבר, נושא פירוקו מנשקו הוא נושא שבהחלט נמצא על השולחן גם אצל המתווכות כתוצאה מלחץ אמריקאי-ישראלי, ועל פי דיווח יחיד מצרים ביקשה מחמאס לראשונה תיק מלא על החטופים שיועבר לה עד תחילת חודש מאי.
ישראל מצידה – לראשונה עוסקת סוף סוף בנושא האזרחי ומתכננת לקחת מחמאס את הממשק הישיר שלו לאוכלוסיה העזתית (שכה חשוב לו) שבא לידי ביטוי בחלוקת המזון. הדבר צפוי לדחוק את חמאס אל הקיר בצורה קיצונית כי בעצם מדובר באסטרטגיה של ייתור (הפיכתו למיותר) בפועל. בינתיים חמאס, נלחץ מההפגנות נגדו ולאחרונה חטף את אחר ממארגני ההפגנות בבית להיה שהוכה קשות בשל מעורבותו בהפגנות.
במקביל, חמאס ממשיך לאבד גובה בלגיטימציה הבינלאומית. ארצות הברית נמצאת חזק מאוד בתוך הקרב על הלגיטימציה נגד אנטישמיות ונגד חמאס – מול האוניברסיטאות, והשבוע פתחה גם במאבק רשמי מול ויקימדיה עורכת הויקיפדיה באשר להזנת תכנים אנטשימיים.
יותר ויותר מדינות מגדירות את חמאס וארגונים נוספים כארגוני טרור – כך עשתה פרגוואי שהשבוע אף הרחיבה את ההגדרה לכל משמרות המהפכה האיראניים ואת הסיווג של חיזבאללה וחמאס על כל עמותותיהם וארגוני הבת כארגוני טרור, וכך עשתה לראשונה גם מדינה ערבית – מרוקו חסמה השבוע משלחת של אנשי חמאס שאמורה הייתה להגיע לכנס של מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמיסטית.
באיראן: המתנה לנשף קריעת המסכות
שיחות הגרעין עם איראן ירדו השבוע לראשונה מגובה שלושים אלף רגל למשהו קצת יותר פרקטי, אבל גם הוא לא בפרטים הקטנים עדיין. רב הנסתר על הגלוי, אבל למול הדיסקרטיות וההצהרות כי הדברים מתקדמים היטב, היה דיווח אחד השבוע שטען למחלוקות שהתגלעו בין ארצות הברית לאיראן בסבב האחרון בעיקר סביב השאלה האם איראן תוכל להעשיר אורניום בעצמה ובדרישתה של ארה"ב לכלול בהסכם גם את פרויקט הטילים של איראן.
השיחות הבאות צפויות ברומא בשבת, כשלראשונה משוגר איום מפיו של סגן שר החוץ הצרפתי (לא פחות ולא יותר) לפיו באם לא תהא התקדמות אירופה מוכנה להחיל את מנגנון הסנקציות (ה-SNAPBACK) על איראן – ויתכן שבעקבות איום זה צפויים סגני שרי החוץ להיפגש ברומא כבר ביום שישי עם סגן השר האיראני.
לא נותר לנו אלא להמתין, אבל את זה יש לעשות כשאנו זוכרים שארצות הברית עשתה כאן מה שלא עשתה בעבר – ריכזה כוח צבאי משמעותי מאוד באוקיינוס ההודי שעדיין ערוך שם וחימשה מאוד את ישראל (ועדיין משלוחים מוסיפים להגיע).
הפיצוץ הגדול השבוע בנמל שהיד רג'אי בבנדר עבאס, העלה לכותרות את תוכנית הטילים האיראנית ואת חשיבות התווך הימי לאיראן. הפיצוץ מאוד מזכיר פיצוץ אדיר שאירוע בשנת 2020 בנמל בירות בלבנון, מה גם שבשני המקרים עלה שמה של יחידה 190 (יחידת ההברחות) בכוח קודס ושל מפקדה, בהנאם שהרייארי, שלאחרונה הוזכרה בהקשר של ניסיונות של איראן ליצור נציב הברחת נשק לחיזבאללה בתווך הימי דרך נמל בירות.
גם אז באוגוסט 2000 היה פיצוץ במחסן (אמוניום חנקתי) שהגיע לנמל בספינה של יחידה 190 שתכולתה אוחסנה במחסן בנמל ביירות לצרכים עתידיים.
לפי דיווח בעיתון ניו יורק טיימס המכולות שהתלקחו בפיצוץ יובאו מסין והכילו נתרן פרכלורט שהוא חומר המהווה רכיב מרכזי בייצור דלק לטילים (חומר יציב אך כשנחשף לחום קיצוני הוא עובר פירוק מהיר, מתלקח ומתפוצץ) וכל זה ברציף השייך לחברת הספנות SINAPORT MARINE ַ שהיא בבעלות הקרן MOSTAZAFAN שהיא חברת אחזקות הנשלטות ע"י מנהיג איראן.
בינתיים הנמל העיקרי של איראן ספג מכה קשה (70 אחוז מהסחורות באיראן עוברות דרכו ו-20 אחוז מתעבורת הנפט העולמית), כמו גם נתיב ההברחות הימי מסין, כמו גם חשיפת ניסיונותיה להעביר דלק מוצק לתוכנית הטילים שלה (כשזו לא נדונה בכלל ע"י ארה"ב ואיראן במו"מ ביניהן), וגם איראן נחשפה (שוב) בחדלונה. האם לפנינו "נמר של נייר"?
המשוואה בלבנון: שיקום לבנון כנגד פירוז חיזבאללה מנשקו
לבנון זקוקה מאוד לסיוע כלכלי ולשיקום המדינה, אך סובלת קשות מהאיסור האמריקאי על מדינות כמו סעודיה וקטאר לסייע לה, עד שלא תחול התקדמות בפירוק חיזבאללה מנשקו. על רקע זה יש לשפוט את כל הדיווחים שעולים מפעם לפעם בלבנון כאילו צבא לבנון תופס מתחמי חיזבאללה ומנקה שאת השטח.
בפועל, כפי שהוכח השבוע בביירות, לא נוגעים במתחמים החשובים של הארגון, וזה האחרון ממשיך לנסות ולחזק את השפעתו באוכלוסיה האזרחית, מקים עמותות צדקה ובחסותן שולח מבנים טרומיים יבילים לדרום לבנון עם פעילים על אזרחי. ממשלת לבנון חוששת מאוד מעימות פנימי שידרדר את המדינה למלחמת אזרחים נוספת, ומתנהלת בזהירות, תוך מודעות לכך שאין ברשותה מספיק כוח והיא נדרשת לסיוע גם בעניין זה מארצות הברית.
נטילת חסות אמריקאית על המדינה (ולא צרפתית) תהיה טובה לישראל – הן בהיבט של פירוק חיזבאללה מנשקו באופן מעשי, בן בשיפור וארגון הממשלה והמדינה מחדש והן בשיקומה של לבנון ובהמשך גם הכללתה תחת הסכמי אברהם.
בסוריה: אחד בפה ואחד בלב
סוריה משוועת לשיקום ולסיוע כלכלי. לשם כך היא עובדת בימים אלה על שינוי תדמיתה במערב – עלייה לרגל ואירוח בדמשק של מנהיגים מאירופה וממדינות ערב, ובמקביל מצהירה כי אינה פוסלת נורמליזציה עם ישראל.
בפועל, בשטח הפכה סוריה למדינת הלכה מוסלמית קיצונית, הנשים נעלמו כמעט כולן מהמרחב הציבורי ומי שלא עטויה בחג'אב מכף רגל ועד ראש, שונו התכנים במערכות החינוך כך שיתאמו לשינון הקוראן וההלכה, ומיעוטים נרדפים – כך ממשיך הטבח בעלווים (והשבוע אף הוצאו עצמותיו של חאפז אל אסד מקברו בקרדחה) כשלמולו נערך בן דודו של אסד המיליארדר ראמי מחלוף להקים כוח נוחבה גדול להגנה על העלווים באור החוף (המספר שעליו דווח הוא של 150 אלף איש), ובמקביל תוקף המשטר את הדרוזים בג'רמנה מדרום לדמשק.
בפועל מדובר במדינת דאעש לכל עניין ודבר רק עטויית חליפות כשהמחסומים במערב נגדה הולכים ומוסרים למול מתק השפתיים – בריטניה הסירה חלק מהסנקציות, שרת החוץ הגרמנית היא אורחת קבועה בסוריה וארה"ב הסיגה בשבוע שעבר חלק מכוחותיה שמוצבים בסוריה – ומול תהליך שחיקה זה על ישראל לעמוד עד שיובהר לאן פניו האמיתיות של המשטר.
טורקיה: מחריפה צעדים אך לא מצליחה לממש
ענקית התעופה טורקיש אירליינס, שהייתה אחת מחברות התעופה הבולטות בהיקפי הטיסות שלה מישראל, הודיעה בניגוד לכל היגיון כלכלי, כי היא וחברת התעופה הטורקית פגסוס מבטלות לצמיתות את כל טיסותיהן לישראל ומוותרות על הסלוטים שלהם.
לא מדובר בהקפאה בלבד, כי אם ביטול הקווים. ישראל תצטרך לוודא מול ארצות הברית שטורקיה אינה ממשיכה בחלומות החליפות העותמאנית של מנהיגה ארדואן ובניסיונות לממשם בשטח, כי כרגע נראה שארדואן, גם על רקע מעצר יו"ר האופוזיציה, מעוניין לרוץ לבחירות נוספות ב-2028.
ונקנח גם בכותרות טובות שמאחורי הכותרות גם בזירה הפנים ישראלית:
1. מיום העצמאות שעבר ועד יום העצמאות הנוכחי עלו לישראל 26,211 עולים חדשים!
2. הנתונים החדשים של קרן המטבע העולמית – בתוך עשור ישראל כמעט בכפילה את התוצר הלאומי שלה.
3. התוצר הלאומי לנפש בישראל עומד על כמעט 60,000 דולר, כשישראל משאירה מאחור את גרמניה, בריטניה, צרפת ויפן. כל זאת, למרות המלחמה, שסביר שאם לא הייתה, התוצר הלאומי היה עובר את הרף הזה.
סא"ל (במיל') עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
