שלטונות המס גבו מע"מ מקומי בשלושת החודשים הראשונים של השנה בשיעור הגבוה בכ-15% לעומת הגבייה בשלושת החודשים הראשונים של 2024. נכון, הייתה עליה בשיעור המע"מ מ-17% ל-18% בתחילת השנה, וכן אשתקד המלחמה הייתה עצימה יותר – אבל עדיין אין בכך הסבר מספיק לעליה בגבייה כה גבוהה של מע"מ, אלא בגלל התגברות הקניות והרכישות.
גביית מע"מ על הייבוא הייתה גבוהה בכ-5%. הכנסות המדינה בסך הכל ממסים עקיפים, נטו לאחר החזרים, עלו בכ-9% לעומת הרבע הראשון אשתקד.
מה שקורה פה היא תופעה שמתחזקת במיוחד בזמנים של תסכול, חרדה ואי-ודאות, מצבים נפשיים שהולכים ומתעצמים בחברה הישראלית נוכח מצבי חירום מתמשכים, מלחמות ואיומים ביטחוניים. רבים מהישראלים רואים ברכישה רגעית דרך להעניק לעצמם תחושת שליטה, מדומה כמובן, רגעית, אפילו חולפת, סיפוק מיידי או אפילו פורקן רגשי בעצם פעולת הקנייה. עצם הקניה משחררת לחצים.
לעתים אף קורה שמחזירים את הסחורה, אם מתאפשר, העיקר שהייתה רכישה מענגת קודם לכן. פה המקום להעיר כי גם תשלומים נדחים והחילוק והפיצול לתשלומים באמצעות כרטיסי האשראי, בוא יבואו וירוקנו את חשבון הבנק, שיזלוג מטה לקו האדום.
בישראל בונים עוד ועוד קניונים עם אלפי מקומות חניה, אך עדיין צריך להסתובב זמן רב בכדי למצוא היכן לחנות. כולם עסוקים בתחביב הקניות והרכישות, כפי שעסוקים באובססיביות במשך שעות ארוכות בשבוע בגלישה ברשתות החברתיות, שאף הן מנתבות – אם ישירות ואם בעקיפין – לקניות. מה שקורה הוא שתקופות של לחץ מתמשך, כמו מלחמות וטרור, גורמות לרמות גבוהות של חרדה, עצב ודריכות.
החוויה הטראומטית העכשווית הזו מערערת את תחושת הבטחון ואת שגרת החיים, בתגובה לכך, אנשים מחפשים נחמה ופורקן מיידי, אם בגלישה בנייד ואם בקניות, לא פעם דרך צרכנות מופרזת או אירציונלית, אשר מספקת תחושת הקלה רגעית בזמן הקניה המתחלפת לעיתים גם בתחושת אשמה לאחר מכן.
למעשה, הקניות הללו הופכות לסוג של התמודדות רגשית עם מציאות יומיומית מתמשכת מאיימת ומעורערת בישראל שלא היה כמותה מזה דורות. בישראל תרבות הצריכה אינה רק תוצאה של שיווק אגרסיבי, אלא משקפת גם את המבנה החברתי והפסיכולוגי שלנו. מה אומר אדם לעצמו? לי יהיה יותר יפה, יותר פריטים, יותר גיוון, יותר להראות לאחר, יותר גוונים – ולעזאזל המחר. אז מה אם לא יהיה לי מספיק כסף לשלם חשבון מים, חשמל או ארנונה, אלה הם דאגות המחר. "יהיה בסדר".