בישראל של שנות ה-60, התפתחה תופעה תרבותית שערורייתית שאין לה אח ורע: ספרי "סטאלג", סדרת ספרי כיס ארוטיים שנמכרו בין סמטאות שוק הפשפשים ביפו, בקיוסקים ובדוכני עיתונים אנונימיים ברחבי הארץ.
המונח "סטאלג", שמקורו בקיצור המילה הגרמנית Stammlager (מחנה שבויים גרמני), קיבל בישראל משמעות חדשה: שילוב בלתי נתפס בין פורנוגרפיה, אלימות וסמל הרוע האנושי – הנאציזם. הספרים עסקו בעיקר בחיילים שבויים במחנות נאציים, העוברים התעללות מינית בידי סוהרות סדיסטיות. הסיפורים הפורנוגרפיים והסאדו-מזוכיסטיים האלה, הוצגו לעתים כ"מבוססים על מקרים אמיתיים".
סטאלג, סדרת ספרים מיניים על השואה (צילום: רשתות חברתיות)
הסדרה כללה יותר מ-100 ספרים שונים, שעלילותיהם התרחשו לא רק במלחמת העולם השנייה אלא גם במלחמות אחרות ביפן, קוריאה, אלג'יריה, אפריקה, קובה ודרום אמריקה, אך הנוסחה נותרה דומה: שילוב בין סקס וסאדיזם.
הספר הראשון בסדרה, "סטאלג 13", יצא לאור בשנת 1961 בעקבות סרטו של בילי ויילדר "סטלאג 17" (1953). מחבר הספר, אלי קידר, השתמש בשם העט "מייק באדן". הופעת הסדרה הייתה בדיוק עם פתיחת משפטו של אדולף אייכמן בירושלים.
עד היום טוענים כי משפט אייכמן היה הטריגר לכל סדרת הספרים הזו, שכן בארץ לא התעסקו או הכירו בכאבם של ניצולי השואה עד אז. השידור החי של עדויות השורדים חשף את החברה הישראלית לזוועות השואה באופן חסר תקדים. תגובת הנגד הייתה תופעת הסטאלג.
אף שהספרים היו בדיוניים לחלוטין, הם הוצגו כתרגום מאנגלית, ולמחבריהם הישראליים ניתנו שמות לועזיים כמו "ויקטור בולדר", "קים רוקמן", "מדלין רושמון". המו"לים העיקריים היו עזרא נרקיס שהוציא את הספרים בהוצאת ינשוף, ופרץ הלפרין ויצחק גוטמן דרך הוצאת "עשת".
בעטיפות האחוריות של חלק מהספרים אף הוצגו הסיפורים כתיאורים היסטוריים. כך למשל, הספר "הייתי מפקדו של סטאלג" שנכתב על ידי מירוןאוריאל (שהיה אחד הכותבים המרכזיים בסדרה), הוצג כזיכרונותיו האותנטיים של "קולונל מרטין רוזנברג".
בתחילה נקראו הספרים במספרים סידוריים כמו "סטאלג 33", ובהמשך קיבלו שמות תיאוריים יותר כגון "סטאלג הזאבות". החוברות הופצו בפורמט פשוט, נמכרו בכמה גרושים והתחבאו תחת מעטה של "מסמכים אותנטיים". חלקן הודפסו בכמה מהדורות בשל הביקוש הגבוה ונמכרו במהירות.
אחד הספרים המפורסמים והשערורייתיים ביותר בסדרה היה "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ", לכאורה מאת "מוניק קורנו" (שם עט). תמונת השער שלו הציגה אישה בחזייה עם סימני הצלפת שוט וצלב קרס על המצח. הספר זכה לכינוי "הספר הנורא והמזוויע ביותר שיצא אי-פעם בשפה העברית". כל עותקיו הוחרמו והושמדו על ידי המשטרה, ורק ארבעה אספנים ידועים מחזיקים בעותק שלו כיום. זהות המחבר האמיתית נותרה בגדר תעלומה.
סטאלג, סדרת ספרים מיניים על השואה (צילום: רשתות חברתיות)
גם הספר "הנה בא הקברן המתוק" מאת "מייק באדן" הוחרם, והמו"ל, יצחק גוטמן, הורשע בפרסום דבר תועבה שעלול להביא להשחתת המידות. חלק מהחוברות שהוחרמו המשיכו להימכר בשוק השחור.
המשיכה לז'אנר הסטאלג נבעה ממספר גורמים: הפיתוי של האסור שהוא חיבור טאבו בין מין, שואה ואלימות קיצונית, ההכחשה הקולקטיבית שנבעה מחוסר יכולת לשוחח בגלוי על טראומות מיניות בשואה יצרה צורך בפורקן מודחק וגרפיקה פרובוקטיבית על העטיפות שמשכה את העין. מאפייני הז'אנר כללו נאציות מצוירות בלבוש עור שחור, כתיבה ירודה אך מגרה, ונרטיבים של "גבורה גברית" בפני סדיזם נשי.
קהל הקוראים העיקרי היה נערים וחיילים, שקראו את החוברות בהיחבא והסתירו אותן בין ספרי לימוד או מתחת למיטה. ככל שהתופעה התרחבה, הביקורת הציבורית גברה. אנשי ציבור, מחנכים ואנשי רוח תקפו את הסטאלגים בחריפות. התקשורת האשימה אותם בהשחתת הנוער והרשויות החלו בהליכים פליליים נגד המו"לים.
השערורייה התעצמה בשל כמה סיבות: טשטוש הגבולות המוסריים בהפיכת השואה לרקע לפנטזיות מיניות, פריחת שוק שחור של נייר לחוברות האסורות, וההכחשה התרבותית של החברה הישראלית שביקשה לראות עצמה כ"מוסרית" ו"טהורה" אך התקשתה להכיר בכך שדווקא בקרבה צמח ז'אנר כזה. בסוף שנות ה-60 דעכה התופעה. הלחץ הציבורי והתערבות הרשויות הביאו לירידה בהפקה ובהפצה, אך הזיכרון התרבותי של התופעה נשמר.
בשנת 2007 יצא סרטו הדוקומנטרי של ארי ליבסקר "סטאלגים: שואה ופורנוגרפיה בישראל" (60 דקות), המנתח את עלייתה ונפילתה של תופעת הסטאלגים על רקע משפט אייכמן וכתבי ק. צטניק. הסרט עורר עניין בינלאומי והוצג בפסטיבלים ברחבי העולם.
תופעת ה"סטאלג" הייתה יותר מסתם שערורייה חולפת – היא שימשה כחלון אל הלא-מודע הלאומי, אל רגשות מבולבלים של דחייה ומשיכה, פחד ופיתוי. דווקא במדינה שקמה מתוך אפר השואה, צמחה ספרות פורנו נאצית שמעלה שאלות נוקבות על מיניות, זיכרון וגבולות מטושטשים בין פנטזיה לזוועה. במבט לאחור, הסטאלג מהווה מראה לא נוחה המאלצת אותנו לשאול: מה אנחנו מעדיפים להסתיר בתרבות שלנו, ואיך זה בכל זאת מצליח לצוף אל פני השטח.
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili"
Please urgently remove this fake hotel from your website. It is a scam and it is deceiving many customers. It is advertised on all social networks as a scam! very important – report on fraud house and scam that in your website and cheat people and customers! – Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief
The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili" the name of here company is : Ltd Alpaka
405375419
Located at: Nucubidze St N57, Tbilisi, Georgia/Nucubidze Street 57, 0177 it smells terrible, The walls in the room are peeling, I took pictures, there is mold and dampness throughout the room the beds are really uncomfortable, like in a pre-trial detention center, your whole back hurts when you sleep on them and they almost break because they are so thin! the WI FI doesn't work at all, The room was very dirty and filthy, and when you ask her to move you to a room she says everything is taken, even though all the rooms are empty and open! I arrived at this horrible place, this horrible house, at 1:00 AM, after two hours of sleeplessness, I asked for my money back, a blonde girl of about 50 years old named “Anna” told me that she wanted the money in cash right away, otherwise she would not let me out of the hotel, she told me that I would not be able to sleep in their bed, at 3 AM I went to look for an ATM to withdraw money, because I could not find one, after searching for a whole hour, in the Tbilisi cold, I returned to her at midnight to look for an ATM, but she did not give me my suitcase and passport, so I came back the next day and gave me the money in cash, she did not give me an invoice either, do not come near! They are deceiving the public, booking and all hotel websites! This is not a hotel, it is a very dirty, old house and it smells very bad. Search on youtube "never go there – Hotel Delisi, Tbilisi City Georgia of Ana Chuchulashvili the house hotel from hell" , don't go " to “Hotel Delisi” on YouTube or "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia " or"HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat" He was caught on tape speaking badly and illegally taking a passport and suitcase.
That she took the suitcase by force, she also stole 3 expensive shirts from me for a total of 250 GEL, I demand compensation of 128 GEL for the two hours of hell I suffered there + 250 GEL for the shirts she stole from me
I have videos where she only wants money in cash so she doesn't pay taxes and doesn't agree that I pay her with a credit card, and she also doesn't want to give me my suitcase and passport.
1. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia
2. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Address
3. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Rooms
4. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Amenities
5. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Offers and Deals
სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო, ქურდის „ანა ჭუჭულაშვილის“
მსოფლიოში ყველაზე ცუდი სასტუმრო, საშიშია, ახლოს არ მიხვიდეთ! ეს სასტუმრო არ არის! ეს ძველი, ჭუჭყიანი სახლია, ოთახში ტარაკნები და მწერებია, სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო – ადგილის მენეჯერი თაღლითი და ყოფილი ნარკომანია, სახელად „ანა ჭუჭულაშვილი“, კომპანიის სახელია: შპს ალპაკა
405375419
მდებარეობს: ნუცუბიძის ქ. N57, თბილისი, საქართველო/ნუცუბიძის ქუჩა 57, 0177, საშინელი სუნი აქვს, ოთახში კედლები აქერცლილია, სურათები გადავიღე, ოთახში ობი და ნესტია, საწოლები ნამდვილად არაკომფორტულია, როგორც წინასწარი დაკავების იზოლატორში, მთელი ზურგი გტკივა, როცა მათზე იძინებ და კინაღამ იმსხვრევა, რადგან ძალიან თხელია! Wi-Fi საერთოდ არ მუშაობს, ოთახი ძალიან ჭუჭყიანი და უწმაწურია და როცა ოთახში გადაყვანას სთხოვ, მიპასუხებს, რომ ყველაფერი დაკავებულია, მიუხედავად იმისა, რომ ყველა ოთახი ცარიელი და ღიაა! ამ საშინელ ადგილას, ამ საშინელ სახლში, ღამის 1:00 საათზე მივედი, ორსაათიანი უძილობის შემდეგ, ფულის დაბრუნება ვთხოვე, დაახლოებით 50 წლის ქერა გოგონამ, სახელად „ანამ“, მითხრა, რომ ფული ნაღდი ფულით უნდოდა, თორემ სასტუმროდან არ გამიშვებდა, მითხრა, რომ მათ საწოლში ვერ დავიძინებდი, დილის 3 საათზე ბანკომატის მოსაძებნად წავედი ფულის გასატანად, რადგან ვერ ვიპოვე, მთელი საათის ძებნის შემდეგ, თბილისურ სიცივეში, შუაღამისას დავბრუნდი მასთან ბანკომატის მოსაძებნად, მაგრამ ჩემოდანი და პასპორტი არ მომცა, ამიტომ მეორე დღეს დავბრუნდი და ფული ნაღდი ფულით მომცა, ინვოისიც არ მომცა, ახლოს არ მოხვიდეთ! ისინი ატყუებენ საზოგადოებას, დაჯავშნის და ყველა სასტუმროს ვებსაიტს! ეს სასტუმრო არ არის, ეს ძალიან ჭუჭყიანი, ძველი სახლია და ძალიან ცუდი სუნი ასდის. YouTube-ზე მოძებნეთ "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The worse hotel in the world" , არ წახვიდეთ "Hotel Delisi"-ში YouTube-ზე ან "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia" ან "HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat". ის ვიდეოჩანაწერში მოხვდა, სადაც ცუდად საუბრობდა და უკანონოდ იღებდა პასპორტს და ჩემოდანს.
მან ჩემოდანი ძალით წამართვა, ასევე მომპარა 3 ძვირადღირებული პერანგი სულ 250 ლარად, მე ვითხოვ 128 ლარის კომპენსაციას იმ ორსაათიანი ჯოჯოხეთისთვის, რომელიც იქ ვიტანჯე + 250 ლარი იმ პერანგებისთვის, რომლებიც მომპარა.
მე მაქვს ვიდეოები, სადაც ის მხოლოდ ნაღდი ფულით ითხოვს ფულს, ამიტომ არ იხდის გადასახადებს და არ ეთანხმება, რომ საკრედიტო ბარათით გადავუხადო, ასევე არ სურს ჩემოდნის და პასპორტის მოცემა.
"ב-7.10 נחטפה כל המשפחה שלי, אני, בעלי דוד, ושתי בנותינו אמה ויולי, אז בנות 3 בלבד", פתחה את נאומה שרון, אשתו של דוד קוניו החטוף בעזה. "דוד בעלי, אהבת חיי, והאבא של הבנות שלי, עדיין שם. התאומות ואני חזרנו ביום החמישים ושתיים. אמה ויולי שלנו חגגו חמש, בלי אבא שלהן. בשבוע הבא הן ילכו לגן חובה, והן יודעות שאבא לא יהיה איתן ביום הזה. הן יודעות שאבא שלהן שם. לפני כמה ימים, כשהשכבתי אותן לישון הן שאלו אותי 'אמא, את בטוחה שאבא יחזור?'".
"יש הצעה לעיסקה על השולחן, שחמאס כבר אמר לה כן", המשיכה. "האמריקנים רוצים שהחטופים יחזרו. הרמטכ"ל אומר שחייבים ללכת עכשיו לעיסקה. העם, אתם, כל אחד מכם, כאן בככר, במהלך היום בצמתים, בכל מקום, במספרים אדירים, כולם צועקים איתנו, כולם רוצים את החטופים בבית. אז למה אני לא יכולה להגיד לבנות שלי שאני בטוחה שאבא שלהן יחזור?"