ב-1944 חזר פורשה עם משפחתו לאוסטריה, אחרי שעוזב את שטוטגטרט המופצצת בידי בעלות הברית. הוא לא חש בטוח גם בביתו שבגבעות המשקיפות על העיר, ושבסמוך אליו הוצבה עמדת נ"מ בבית שהיה שייך לפני כן למשפחה יהודית.

בעיירה האוסטרית גמונד החל הבן פרי לפתח את מה שיפוך לפורשה הראשונה, ה-356, מכונית ספורט על בסיס החיפושית.

באפריל 1945 גנב אנטון פיאך 10 מיליון רייכסמארק מהמפעל בוולפסבורג למימון החברה החדשה, לפני שנמלט לאוסטריה גם הוא. אבל עד יולי היו פורשה, פיאך ופרי עצורים בידי בעלות הברית, בגלל תרומתם למכונת המלחמה הנאצית. "התמיכה של היטלר הייתה פשוט נחוצה כדי ליישם בהצלחה את הרעיונות שלי", טען פורשה בפני החוקרים.

בהמשך נעצר פורשה בידי ממשלת צרפת, לפי דה יונג, בגלל תלונה של פיג'ו כי שבעה מעובדיה גורשו למחנות ריכוז אחרי שפולקסווגן השתלטה על אחד ממפעליה, ושלושה מהם נספו. בזמן המעצר התבקש פורשה לייעץ לרנו בפיתוח משפחתית חדשה עם קירור אוויר, הקאטר שבו. צחוק הגורל: עשר שנים אחר כך תורכב המכונית גם במפעל קייזר אילין בחיפה, הפעם בידי פועלים יהודיים שעשו זאת מרצונם החופשי. פורשה שוחרר ב-1947 וזוכה רשמית מההאשמות בבית המשפט ב-1948. הוא מת ב-1951.

בנו פרי המשיך לפתח את החברה, מגייס גם נאצים לשעבר הברון פריץ הושקה פון הנשטיין, שמונה למנהל יחסי הציבור של החברה הצעירה, אחרי שהיה נהג מירוצים מצליח בשנות ה-30 וחביבו של ראש הגסטאפו היינריך הימלר. במלחמה שירת כקצין אס-אס שעסק ב"יישוב מחדש" של יהודים בפולין.

פרי פורשה היה גם האיש שעביר את פעילות החברה מאוסטריה לשטח שרכשה המשפחה
בצופנהאוזן, בפרברי שטוטגרט. השטח, המהווה עד היום חלק ממתחם המטה והמפעל הראשי של פורשה נרכש בידי המשפחה ב-1937 ממשפחת וולף במסגרת הליך "אריזציה": השתלטות על רכוש יהודי במחיר נמוך ממחיר השוק.

בנו של פרדיננד הצליח להפוך את יצרנית מכוניות הספורט לחברה משגשגת, שפיתחה גם עסקי ייעוץ הנדסיים, והשתמשה בידע שנצבר מאז ימי המייסד לתכנון טנקים, ביניהם ייעוץ לתכנון הטובה של טנק המרכבה הישראלי.