
סרן עדן נימרי ז"ל, בת 22 בנופלה, היתה מפקדת צוות ברוכב שמיים של חיל התותחנים. היא היתה שחיינית תחרותית עד גיל 19, התאמנה מגיל צעיר עד תקופת הצבא במועדון פארק המים רעות והיתה חלק מנבחרת הנוער של ישראל. היא גדלה במשפחת שחייה נפלאה, כאשר מלבדה גם אחותה נוגה שחיינית, אביה מיכאל שחיין מאסטרס ויחד עם אשתו שרון – שניהם שופטי שחייה.
עדן שילבה בין אימונים ותחרויות בבריכה לבין מים פתוחים וגם כשהתגייסה לצה"ל היתה מגיעה לשחות בחופשות. היא ויתרה על האפשרות להתגייס כספורטאית מצטיינת ולהמשיך להתמקד בשחייה והתגייסה לקורס טיס. בסופו של דבר הגיעה ליחידת רוכב שמיים בחיל התותחנים וכשסיימה את מסלול ההכשרה יצאה לקצונה וחזרה ליחידה כדי לפקד על צוות.
במסגרת מתקפת הטרור של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, לקחה עדן פיקוד על הדיפת מחבלים במיגונית החיילות שבמוצב נחל עוז. בפיג'מה ועם נשק, ניהלה עדן קרב מול המחבלים שניסו לתקוף את המיגונית, וכשאזלה התחמושת נאבקה בהם בידיים חשופות. עדן נפלה בגבורה בקרב ובפעולותיה הצילה 17 מתוך 29 חיילות שבמיגונית.
גל רודובסקי נולד בשנת 1977 ברמת גן, בדיוק כאשר הגיעה לארץ צוללת חדשה לחיל-הים שנקראה "גל". האב משה, ששירת בחיל-הים במסגרת צבא קבע, החליט לקרוא לבנו הבכור כשם הצוללת מה שהוביל לתחילתו של קשר עמוק בין גל לבין עולם המים. בגיל 7 החל גל לשחות בבריכת רמב"ם בגבעתיים, ולאחר-מכן עבר לשחייה תחרותית בקריית אונו, שם התמיד באימונים עד כיתה י"א, תוך שהוא זוכה באליפות ישראל.
צמד המלים "לא פורש" ליוו את גל כשחיין צעיר ועד יום מותו. הוא התגייס ושירת בקומנדו הימי וחמישה חודשים לאחר שסיים את המסלול המפרך של השייטת, ב-5 בספטמבר 1997, נהרג בקרב בלבנון יחד עם 11 מחבריו ליחידה. בן עשרים היה בנופלו.
המאמן הראשי במכבי פ.מ רעות היה אורי קליימן, שהיה המאמן של גל בקריית אונו לפני שירותו הצבאי, והוא יזם תחרות זו לזכרו.
Source link