על המשחק המטורף אין לי באמת על מה להרחיב, הסיכומים, הפרשנויות והסיקורים עשו את שלהם ואני לא באמת יכול להרחיב טקטית או בצורה מקצועית יותר ממה שעשו, בטח ובטח לא אחרי יותר מ-36 שעות מהמשחק. יצא לי לראשונה לחוות מה זה חדר הלבשה של מועדון, כיאה לפי החוקים אחרי המשחק, העיתונאים שהיו נכנסו (קצת אחרי העיתונאי בעל זכויות השידור) וראיינו שחקנים אחד על אחד, גם אם זה היה דקות בודדות לכל ריאיון.

מסיבת עיתונאים וראיונות סיימתי, שעה וחצי אחרי הבאזר בערך ויצאנו לכיוון המלון. התארגנתי בחדר וההודעה שחלמתי עליה הגיעה, יש ארוחת ערב (יש אנשים שהיו קוראים לשעת הארוחה הזו ארוחת לילה) תבואו. יצא לנו לשבת עם אנשי המועדון, דיברנו, צחקנו, שחזרנו וניסינו להירגע כמה שאפשר מהמשחק ולחשוב על רביעי, על המשחק השלישי.

התעוררתי בשעה יחסית מאוחרת, במיוחד עבור סטודנט לתואר ראשון ושני. שגרת בוקר, קפה, נוף לאתר הסקי וארגנו עוד שני חבר'ה למונית כדי לנסוע לסופיה להעביר את היום. השחקנים והמועדון עבר קצת יותר מוקדם, ושוב הצטרפנו למלון שלהם.

ירדנו לאחד מאזורי המסחר לא רחוק מהמלון, והשחקנים שהיו ביום חופש טיילו להם גם ברחבי סופיה. וסופיה שצבועה אדום בכל עבר כזכור, האוהדים גילו שהרבה שחקנים באותו קניון והחלו לנהור. שירים, תמונות וריקודים עם השחקנים עד שלבסוף המשטרה הגיעה ופזרה את ההמולה.

שנ"צ קטן, וקזינו להעביר את הזמן עד הטיסה. וזהו, חמש בבוקר יום ראשון, 48 שעות מאוחר יותר, פותח את הבית, נכנס ומבין עד כמה המסע הזה היה מטורף, כמה היה שווה כל שקל, ועד כמה היומיים האלו הרגישו לי שבוע ובכל זאת הייתי עושה אותם שוב.