מלבד סמים, עוני ואוכל שנוי במחלוקת – הודו ידועה כמקום אליו אנשים הולכים כדי לחפש את עצמם, והפרק נראה ששני דיירים חיפשו וגם מצאו. הראשון הוא חן, שמתחיל לתפוס עוד ועוד זמן מסך ובעיקר לדבר על הטראומה הבלתי נתפסת איתה הוא נכנס לבית. באופן אישי, לא הייתי מכניס ניצול של 7 באוקטובר שאיבד את אביו ורבים מחבריו לבית "האח הגדול" בשום צורה ואופן. יש במות ראויות יותר לספר את הסיפור הזה. אבל מרגע שזה כבר קרה, חן מתנהל בבית בצורה הכי אלגנטית שאפשר – יחסית למי שחוסה בצילו של איסקוב. אתמול שמענו שוב על הקושי שלו ועל הפוסט־טראומה, שנשמע שרק נמצאת בתחילתה, ולא נותר מלבד לאחל לו רק טוב.

הדייר הנוסף שמצא את עצמו הוא יובל – נכון לעכשיו, המנצח שלי לעונה. הווידוי שלו על שנים של חוסר ביטחון אחרי שהסתיימה קריירת הכדורגל קצרת המועד שלו, והסצנה הקטנה והכל כך רגישה שבה סיפר איך היה יורד למספרה שבבית הוריו כדי להפעיל את המכונה כדי שאבא שלו יחשוב שיש לו עבודה — היא הוכחה מדויקת להבדל העצום בינו לבין איסקוב. שניהם כדורגלנים שלא הצליחו להגשים את עצמם ונמצאים בחיפוש עצמי. בעוד איסקוב עסוק בהאדרת הפוטנציאל העצום שהיה לו (ולא רחוק הרגע בו יגיד שמזלו של אמבפה שהוא נאלץ לפרוש), יובל צנוע בהרבה, עסוק בהתבוננות פנימית ובחיפוש עצמי אמיתי.

בזמן שיובל הוא כרגע המועמד שלי לניצחון, מי שמקבלת את העריכה הכי מחמיאה כבר הרבה פרקים היא, ללא ספק, תרצה כהן. שם בצד לרגע את התחקיר שצריך להיעשות על האנגלית שלה, כפי ששמענו אותה במפגש עם ה"רוכל ההודי" – אבל ההצגה שלה כרודפת צדק שמתערבת למען כל אחד, בשילוב המונולוגים שלה בחדר "האח" על פטריוטיות וחשיבות השירות הצבאי, מוכיחים שהיא כאן לקחת את המיליון (מינוס חמישים אלף). בנוסף, געגועיי לימים התמימים והנאיביים של "האח הגדול" בקשת 12 – אז אפילו עובדי הפקה היו נכנסים לבית בלבוש נינג'ות כדי לשמור את הדיירים מבודדים מהעולם – אתמול ראינו שלושה חברים של תרצה נכנסים לבית כחלק מ"יעני" טיול אחרי צבא, מדברים איתה ארוכות ואפילו מעבירים לה מידע מבחוץ ("הדרך שלך נכונה, תמשיכי ככה" וכן הלאה). אם הייתי דייר בבית – זה בדיוק השלב שבו הייתי נכנס לחדר האח כדי להתמרמר.