אופנה
תצוגת גמר שנקר: "החלוץ החדש" של דור 7 באוקטובר
בערב שלא ישכח בחיי האופנה הישראלית, התקיימה אמש תצוגת הגמר של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר בביתן אקספו בתל אביב. 36 בוגרים הציגו את קולקציות סיום הלימודים שלהם על 60 דוגמניות ודוגמנים, אך זו לא הייתה תצוגת אופנה רגילה – זה היה ביטוי אמנותי של דור שחווה את 7 באוקטובר ומנסה לעבד את המציאות דרך יצירה.
את התצוגה פתח עמי רבין, בן 72, רבש"צ לשעבר של קיבוץ ניר-עם ואבי הבוגרת אור רבין. רבין, שהיה רבש"צ הקיבוץ ב-7 באוקטובר כשהפך ליעד של חמאס, עמד לצד אוריאל הרץ בן ה-24, הרבש"צ הנוכחי של הקיבוץ, בסמליות שלא נעלמה מעיני הנוכחים.
"החלוץ החדש" כשריון לנפש
קולקציית בגדי הגברים של אור רבין מקיבוץ ניר-עם שבעוטף, שהוגדרה על ידה כבגדי "החלוץ החדש", הפכה לאחת הבולטות בתצוגה. אחרי 7 באוקטובר חקרה רבין את דמות החלוץ החדש שלובש בגדים המשלבים אלמנטים טקטיים, כבדים וכהים שמשדרים זעם ואבל שהפך לשריון.
הקולקציה, שצמחה ממשפחה של דור שלישי לחלוצים מקיבוץ ניר-עם, מייצגת המשכיות של רוח החלוציות אך במציאות מורכבת ושבורה יותר. ה"חלוץ החדש" של רבין הוא אדם שזקוק להגנה וליצירת מרחב בטוח, גם באמצעות הלבוש.
חקר זהויות: בין אישי לקולקטיבי
מעבר לעיבוד הטראומה של 7 באוקטובר, התצוגה חשפה מגמה רחבה של חקר זהויות אתניות ודתיות. שאלת הזהות הייתה ציר מרכזי בקולקציות השנה, כשהפרויקטים חקרו זהויות מגדריות, אתניות, דתיות וקהילתיות.
לי-ים קנדל חקרה את המוסלמים החדשים בטהרן – קולקציה העוסקת בשימור זהות יהודית תחת רדיפה, מתוך סיפורם של סביה וסבתה מהקהילה היהודית-משהדית שחיו כמוסלמים בטהרן והמשיכו לשמור על יהדותם בסתר. הקולקציה בוחנת את המתח בין זהות מוסתרת לנראות חיצונית בצבעוניות מונוכרומטית של שחור ולבן.
עינב סעיד, כצאצאית לעולים מתימן, בחנה את המסורת התימנית וחיברה בינה לבין הזהות המערבית. בקולקציית הנשים שילבה חייטות מוקפדת המבוססת על חליפה גברית מערבית עם אלמנטים מהלבוש התימני: רקמות יד, סריגים ועור.
לירון תרקה, כיוצאת עולים מאתיופיה, בחרה להדגיש את המורכבות שבשמרנות והצייתנות למסורת. עיצבה בגדי גברים תוך שילוב אלמנטים נשיים המושפעים מנשות העדה האתיופית, במטרה לפתוח שיח חדש על גבריות, רכות וכוח שקט.
דור שנולד מתוך שבר
אילן בז'ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, תיאר את המשמעות העמוקה של הקולקציות השנה: "מחזור זה מגיע אל קו הסיום לאחר מסע אישי וקולקטיבי שנפרש על פני אחת התקופות המטלטלות בישראל. במהלך ארבע שנות לימוד, שעברו דרך משברים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, שהגיעו לשיאן בחודש אחרון, התמודדו הסטודנטיות והסטודנטים עם מציאות רוויה אי ודאות וגעגוע לתקווה".
בז'ה הוסיף: "דווקא מתוך תקופה זו, נולדו עבודות שמצליחות לשלב עומק רגשי וחדות רעיונית. הן מעניקות נחמה, אך אינן מהססות לבקר, הן אישיות ומקומיות ועם זאת מהדהדות קולות אוניברסליים".
הגוף כמקום מפגש עם המציאות
הגוף הנוכח בפרויקטים השנה איננו מובן מאליו – הוא מגיב לסביבה, נושא טראומה, מבקש חיבוק או מחסום. נוגה ונגריק יצרה קולקציית נשים המחברת בין הגוף הנשי לבגדי הטיולים של סבה, כשבן זוגה היה במילואים. הקולקציה נאחזת במחשבה על היכולת של הגוף הנשי לברוא חיים.
ענבל חפר יצרה מערכות לבוש שמחברות בין חייטות של שנות ה-50 לבגדי עבודה מקומיים, עם חומרים טבעיים כמו קש ועור ואלמנטים מהתרבות המרוקאית כמחווה לסבתה.
רבות מהעבודות השנה התפתחו מתוך חקירה אינטימית של זיכרון אישי או משפחתי, כאשר הבגד הפך למעין ארכיון חי הנושא בתוכו שכבות של סיפורים. עיצוב הטקסטיל, הצללית והטכניקה שימשו כדרכים לעבד חוויות שנטמעו בגוף ובחומר.
מאי סונגו בהשראת העיר דימונה, שבה נופים מדבריים לצד הכור האטומי, יצרה קולקציית בגדי גברים השואבת השראה מבגדי עבודה לצד נופי המדבר. עומר כרמלי קיבל השראה מתצלומיו של אדוארד ברוטינסקי ויצר קולקציה הכוללת טקסטורות מורכבות של צמר, ויסקוזה, עור ומתכת.
במציאות רוויה חוסר ודאות, ההומור והרגש הפכו לאמצעי ביטוי עוצמתי. שי גרינברג בוחנת את הקשר הסבוך שבין נשים לשמלות כלה ומתריסה על מוסד הנישואין. בר סוכריאנו חקר את "מנעולי האהבה" בפריז ואת "מלונות האהבה" ביפן, ויצר קולקציה המבטאת רעיונות אלו דרך דימויים מעולם הכלכלה.
התצוגה לוותה במוזיקה חיה מקורית שהולחנה על ידי המוזיקאי נדב סיון במיוחד עבור האירוע. ההרכב כלל פסנתר כנף, כלי קשת ומחשב, ויצר אטמוספירה שהתאימה לעוצמה הרגשית של הקולקציות.
למרות ביטול הופעתו של הדיג'יי הישראלי סקאזי בפסטיבל המוזיקה טומורולנד, נציגות כחול לבן מרשימה ביותר נצפתה על אפם וחמתם של האירגונים הפרו פלסטינאים. שוער ריאל מדריד טיבו קורטואה ואשתו הישראלית, הדוגמנית מישל גרציג, נתנו הופעה בלתי נשכחת בפסטיבל בבלגיה שם הם מבלים עוד מסוף השבוע האחרון. לפי התמונות ששיתף הזוג המפורסם ברשתות החברתיות וסרטוני הפפראצי, אפשר להכתיר אותם בקלות כמלכי הפסטיבל.
קורטואה הפתיע כשעלה לבמה המרכזית לצד ההרכב האלקטרוני 3 Are Legend (סטיב אאוקי, דימיטרי וגאס ולייק מייק), ופיזר עוגות לקהל כמו כוכב טכנו לכל דבר. מי שגנבה את ההצגה מהצד, תרתי משמע, הייתה השגרירה הישראלית שלנו שלבשה אאוטפיט חושפני ומנצנץ בגווני שחור, חיתוכים נועזים ולוק של כוכבת אמיתית. מישל סובבה אחריה ראשים בלי מאמץ וכל מי שהיה בסביבה הרים מבט.
זאת לא הפעם הראשונה שלהם בפסטיבל המוזיקה הבלגי והשנה השניים נראו צמודים מתמיד מאחורי הקלעים, שותים, רוקדים, ונהנים כמו זוג בירח דבש רגע לפני שקורטואה חוזר לאימונים בריאל מדריד ופותח עונה חדשה במדי הבלאנקוס. עם אנרגיות כאלה, אין ספק שהוא חוזר מוכן. והיא? ממשיכה לייצג אותנו בגאווה גדולה בכל מקום בעולם ולכבוש לבבות.
מבושם יוקרתי בהשראת דוראן דוראן ועד קרם לחות שעושה פלאים – הכנו לכם רשימה של חמישה מוצרי יופי שזה עתה הגיעו למדפים והם בדיוק מה שאתם צריכים לסופש
עוד בנושא
לסוכנות נמאס מהמשפיעניות והדוגמניות – אז הם יצרו דוגמנית AI שמרוויחה להם מלא כסף
קריפי או היסטרי? הבינה המלאכותית הגיעה אל המסלול
עם עלייתם של דוגמני ודוגמניות הבינה המלאכותית, הולכת ומיטשטשת גם ההבנה שלנו לגבי מה אמיתי ומה מבוים. האלגוריתמים משתפרים, התמונות הופכות מושלמות יותר, והפער בין דמות בדיונית לבין אישה בשר ודם כמעט ונעלם – לפחות בעין בלתי מזוינת.
מה שפעם היה טריק גרפי משעשע הפך היום לכלי שיווקי חזק, לעיתים אפילו מטעה. כשמשפיענית לא באמת קיימת – למי בדיוק אנחנו מגיבים? ולמה אנחנו נמשכים? חלק מהמשתמשים כלל לא יודעים שמדובר בדמות מלאכותית, אחרים בוחרים להתעלם כי "אם זה נראה אמיתי, זה מספיק טוב".
הבעיה מתחילה כשדמויות כאלה לא רק מוכרות מוצרים, אלא גם מכתיבות אידאלים של יופי, מגדר והתנהגות. הן תמיד זוהרות, תמיד זמינות, תמיד מחייכות – ומבלי שהתכוונו, הן מייצרות מודל בלתי אפשרי שגם הדוגמניות האנושיות הכי חרוצות לא יכולות לעמוד בו.
בסופו של דבר, אין תחליף לאותנטיות ולפגמים האנושיים שמרכיבים אותה. אולי בעתיד נצליח לזהות בקלות מה נוצר על ידי אדם ומה על ידי מכונה. עד אז, כדאי שנזכור: גם בעולם של פיקסלים מושלמים, אנושיות היא עדיין הפילטר הכי חזק שיש.
