עיתון "אל ערבי אל-ג'דיד" הסעודי דיווח כי תימן ספגה מכה כלכלית קשה בעקבות התקיפות הישראליות והאמריקאיות שכוונו למספר מתקנים כלכליים ותעשייתיים מרכזיים, בהם מפעלי המלט הממשלתיים שמהווים מקור תעסוקה משמעותי במדינה שסובלת ממלחמה, סכסוכים ומשברים הומניטריים קשים.
לפי הדיווח ב"אל ערבי אל-ג'דיד", התקיפות הישראליות מהימים האחרונים התמקדו בהרס מתקנים חיוניים הקשורים ישירות לכלכלת תימן, באופן שעשוי להרחיב את מעגלי הרעב, העוני והאבטלה. בין המתקנים שנפגעו: נמל חודיידה ושני מפעלי המלט הגדולים ביותר מתוך שלושה מפעלים ממשלתיים בתימן – מפעל עמראן הממוקם כ-30 קילומטרים מצנעא, ומפעל באג'ל במזרח מחוז חודיידה שעל חוף הים האדום.
המומחה הכלכלי רשיד אל-חדאד אמר בראיון לעיתון כי כ-20 אלף משפחות תלויות בשני המפעלים הללו לפרנסתן. הוא ציין כי פגיעה במפעלי באג'ל ועמראן תשפיע גם באופן עקיף על העובדים בענפי התחבורה והבנייה. לדבריו, אלפים מועסקים במפעלים באופן רשמי, ורבים נוספים עובדים בשיווק המלט ובתחומים נלווים, כאשר נוכחות המלט בשווקים מעוררת פעילות ערה בענף הבנייה – אחד הענפים המספקים את מרב הזדמנויות התעסוקה בתימן.
מפת תקיפת התשתיות במפעל הבטון "באג'יל" בתימן (צילום: דובר צהל)
לפי הדיווח, ב-2007 הושק קו ייצור חדש במפעל עמראן בקיבולת של מיליון טון "קלינקר" (חומר גלם לייצור מלט), מה שהעלה את סך הייצור במפעל ל-1.7 מיליון טון בשנה. שלושת המפעלים הללו שייכים לתאגיד הממשלתי לייצור ושיווק מלט שהוקם ב-1983 ופועל תחת משרד התעשייה והמסחר.
העיתון מציין כי בין השנים 2003-2010 החל המגזר הפרטי להשקיע בתעשיית המלט, עם הקמת שלוש חברות בעיקר בדרום תימן, ובנוסף הוקמו כחמישה מפעלים לטחינת קלינקר הפזורים בצנעא, עדן, חג'ה וחודיידה. כיום, הקיבולת הייצורית הכוללת של מלט בתימן עומדת על כ-3.47 מיליון טון בפועל ו-12 מיליון טון תאורטיים.
לפי נתונים שמביא "אל ערבי אל-ג'דיד", יבוא המלט לתימן עלה מ-1.5 מיליארד ריאל (כ-230 אלף טון) ב-2011 ל-7.5 מיליארד ריאל (כ-699 אלף טון) ב-2016, לפני שירד לכ-2.9 מיליארד ריאל (כ-288 אלף טון) ב-2020. חשבון היבוא למלט היווה בממוצע 4.3% מסך יבוא תימן בשנים 2011-2020.
העיתון מדווח כי כתוצאה מהמלחמות, תרומת התעשיות החציבה לתוצר המקומי ירדה מ-23% ב-2014 ל-4.8% ב-2020, בעוד שתרומת התעשיות המעבדות עלתה מ-8.2% ל-9.7% באותה תקופה. מפעלי המלט בתימן ספגו נזק רב מהמלחמות, כולל מהפצצות הקואליציה התומכת בממשלה המוכרת בינלאומית, במיוחד בשלוש השנים הראשונות למלחמה. כעת הם סופגים גם את ההפצצות האמריקאיות-ישראליות מזה יותר מחודשיים, כך על פי הדיווח.
המומחה הגיאולוגי וואיל מהדי אמר ל"אל ערבי אל-ג'דיד" כי תימן מחזיקה ביכולות גדולות בתחום תעשיות הבנייה שיכולות ליצור תעשיית מלט מבטיחה ולהביא לעצמאות בתחום זה. הוא הביע צער על הפגיעה במתקנים הממשלתיים שהמדינה השקיעה בהם עשורים רבים. לפי העיתון, תימן בעבר הייתה תלויה ביבוא מלט למרות שפע חומרי הגלם הזמינים. הערכות מדברות על מאגרי אבן גיר (חומר הגלם העיקרי למלט) של כ-13.6 מיליארד מטר מעוקב, ומאגרי גבס של כ-4.6 מיליארד מטר מעוקב. אסטרטגיה לאומית לחיפוש והערכת חומרי גלם למלט הביאה לעלייה בייצור המקומי לכ-3.6 מיליון טון, מה שאפשר עצמאות בתחום זה לאחר שנים של תלות ביבוא
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.