טלוויזיה
שלפו את התותחים הכבדים: יש דבר אחד שמפחיד את קשת 12
החורף עבר, הקיץ מתחיל לחמם את כולנו במדינת ישראל הקטנה ויחד עם גלי החום גם עונת הריאליטי חוזרת. במציאות בה המלחמה עדיין לא הסתיימה, הפוליטיקאים ממשיכים לעשות בלאגן ולשמור את מקומם בכנסת הבאה והמאבק להחזרת החטופים – אזרחי מדינת ישראל מנסים לקושש כמה דקות של הדחקה ואסקפיזם עם תוכניות ריאליטי מגוונות.
קשת 12 פותחת עונה חדשה על הרחבה בתכנית ״רוקדים עם כוכבים״ ועונה חדשה מאחורי המסכה בתכנית ״הזמר במסיכה״, שתי התוכניות הללו באופן מלהיב מנסות לטשטש גבולות בין סתם סלבס לבין סלבס שיש להם, אולי, עוד כשרונות. הערוץ המתחרה, רשת 13, פותחת הערב (שלישי) עונה חדשה של הריאליטי שכולם אוהבים לשנוא ובכל זאת אובססיביים כלפייה – ״האח הגדול״. מול שתי המתחרות הענקיות יש לנו את כאן 11 שרק מנסה להנעים את זמננו עם סדרות ישראליות באמת איכותיות. כי, מצטערים להודיע, אבל עוד תכנית דרמה עם רותם סלע או יהודה לוי, זאת לא איכות כל כך גבוה.
עונת הקיץ בערוצים המסחריים היא תקופה קשה של לוחמה פסיכולוגית, לוחמה פסיכולוגית מן המעלה הראשונה שרק ארגונים מסוימים שפועלים באזורי מלחמה מסוימים שמחזיקים באנשים מסוימים יכולים ללמוד ממנה. מה שנקרא, כל האמצעים מקדשים את המטרה – הרייטינג. הזיעה נוטפת ממאמץ והערוצים האלה רוצים רק דבר אחד – שתצפו בהם, תדברו עליהם ותכתירו אותם למלכי הטלוויזיה. אולי זה מה שיעזור להם לצאת ממצוקות כלכליות.
קשת 12 נוטפת מזיעה, לא רק כי היא החליטה להריץ שתי תוכניות ריאליטי מצליחות במקביל כדי לנסות למשוך את צופי האח הגדול, אלא כי היא מפחדת לאבד את המעמד שלה כ״ערוץ המסחרי הנצפה ביותר״. בתכניות הבידור שלה אין התייחסות לאח הגדול ואו לכל מה שרשת 13 משדרת וזה מרגיש כמו נערה בתיכון שעושה חרם על נערה אחרת, אבל לא מצליחה. כולנו רואים – וזה מביך.
ברשת 13 לעומת זאת מנסים להקליל את המצב. כמי שנחשבת למקם השני, תמיד מזדחלת מאחור אחרי ערוץ 12, רשת 13 לא מנסה להוכיח לנו כמה היא ״מגניבה״ או ״טובה יותר מאחרים״, אלא פשוט הולכת עם האמת שלה.
עוד אחד מהדברים שמראים לנו כמה קשת 12 פשוט לחוצה היא כמות הפרומואים המביכה לקראת העונות החדשות של רוקדים והזמר במסיכה. אמנם גם רשת 13 לא חפה מפשע עם הכרזות הענקיות בכל כביש אפשרי עם עין של האח הגדול שמסתכלת עלינו בכל מקום וגורמת לנו לתחושת קרינג׳, אבל בין שלט חוצות לבין פרסומות בלתי נגמרות – אעדיף את השלט חוצות. אם כבר עושים טבלת השוואות – עוד נקודה לרעת רשת 13 היא ללא ספק העריכה האינסופית. כשתכנית כמו הישרדות נמשכת במשך חצי שנה על המסך, אנחנו מבינים שיש כאן מצוקה אמיתית.
אבל, כששני הערוצים הללו מנסים לפנות למכנה הכי נמוך, אין לאף אחד מהצדדים מה להפסיד. קשת 12 רועדת מפחד מהרייטינג שיכול להתמוטט בגלל רשת 13, אבל האמת, היא שאין לה מה לפחד. תכניות כמו ״ארץ נהדרת״ ודרמות אחרות בכיכובם של הכוכבים הקבועים ימשיכו להביא את קהל הצופים הגנרי לערוץ, בזמן שפורמטים אחרים כמו ״הבוגדים״ או ״2025״ ימשיכו להיכשל. קשת יכולה להבין מזה רק דבר אחד – עם ישראל לא אוהב שינויים. בינתיים, רשת תמשיך לתת לעם את מה שהוא רוצה – בלי לפחד לאבד את הקהל. התקווה היחידה שלי היא כאן 11.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
