מאמן נבחרת ישראל בכדורגל לשעבר, שלמה שרף, אשר שכל את נכדתו, מאי נעים ז"ל, שנרצחה במסיבת הטבע ברעים בשבת השחורה, התראיין היום (שלישי) לחדשות 12 ותקף במילים קשות את ממשלת ישראל והעומד בראשה, בנימין נתניהו, לאחר ההחלטה על כך שלא תוקם ועדת חקירה ממלכתית לאירועי שבעה באוקטובר.
הממשלה אומרת, עכשיו זה לא הזמן לחקור. אתה נאבק כבר תקופה ארוכה כדי להקים ועדת חקירה שכזאת. איך אתה רואה את הדברים? "אני ראיתי את הדברים ביום שקברתי את הנכדה שלי בבית הקברות. אמרתי שזה שהרס אסור לתת לו אפשרות לתקן. הוא מאז כבר שנה וחצי ממשיך להוביל אותנו, לשקר אותנו ולספר לנו סיפורים על מלחמה. על איזה מלחמה הוא מדבר? איפה יש מלחמה? איזה מלחמה? מה הוא רוצה שם, לעשות ממשל צבאי? הוא רוצה שמה שהם יתיישבו כל המשיחיסטים? הגיע הזמן שכל הקבינט הזה שילך לקיבינימט. אני אולי בוטה ואולי אני יותר כועס, אבל אני אומר, לא יכול להיות שהמנהיגות הזאת, שלא יקום שם אחד אחד, צדיק אחד בסדום, ויקבלו כולם כמו יס-מנים".
"איפה הכבוד האישי של האנשים האלה? אין להם טיפת כבוד עצמי? איך הם יכולים לקום בבוקר ולהסתכל לילדים שלהם או לנכדים שלהם בעיניים, שהם מובילים את המדינה הזאת לאבדון? זה בושה וחרפה שהם עדיין יושבים ומנהלים את המדינה הזאת. הם צריכים לעוף ולרדת לנו מהחיים, הם הרסו את המדינה הזאת. ייקח שנים לתקן את מה שהם הרסו. אסור להם, יום אחד היה אחרי האסון של השביעי לאוקטובר", ציין.
עוד הוסיף: "אני עכשיו מדבר פה ביד עזר לחבר, מוזיאון של השואה שקרתה למדינה שלנו. וזה, אני בא לפה, אני לא מפסיק לבכות, בשבילי כל יום זה יום זיכרון. אתם עומדים עושים שם טקסים וחוגגים, ונוסעים לחוץ לארץ, ומטיילים בכל העולם. בושה וחרפה. ותראו היום, תראו את השביתה של המורים. למה צריכים להוריד להם 700 שקל, 400 שקל, והשרים הולכים לדון עכשיו להעלאת משכורת לחברי הממשלה ולראש הממשלה? במקום שיהיו דוגמה, איזו דוגמה יש לנו מהם? איפה הייתה דוגמה של מנהיגות שדואגת לעם הזה? מה עם הכלכלה? מה עם החינוך? מה עם הביטחון? מר ביטחון? איזה מר ביטחון? איזה מר ביטחון, הוא הביא עלינו את האסון הזה".
ביבי נתניהו (צילום: ראובן קסטרו, פלאש 90)
ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר אתמול בסרטון שהוא מפיץ, אנחנו לא נקים ועדת חקירה, כי הלחימה נמשכת, והיא נמשכת בעצימות גבוהה בהמלצת המטכ״ל. הוא אומר, זה בהמלצת המטכ״ל. "איזה מלחמה? אנשים עשו 300 ימי מילואים, עוד מעט קוראים להם. מה אין להם המשפחות? אין לי עסקים? איך אפשר להעמיס את הדברים האלה, ועכשיו עם ההשתמטות הזאת מהצבא של החרדים. איפה הם? מה הם עשו לטובת המדינה הזאת בשנה וחצי האחרונות, ובכלל ב-15 שנה מאז שהוא ראש הממשלה? בושה וחרפה. הגיע הזמן באמת, 70% מהעם רוצים להחליף את הממשלה הזאת. הם משחקים על זה, כאילו יש להם רוב. זה היה רוב, אבל קרה משהו במדינה הזאת. הם צריכים ללכת לבחירות, מחר בבוקר ללכת לבחירות".
שלמה, המאבק על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כזו שבאמת תאפשר לנו לנסות ולהתחיל להבין מה קרה בין היתר גם לנכדה שלך, מאי. המאבק הזה כרגע בעצם נתקל בחומה בצורה. לאן בעצם הוא ילך מכאן? "אני אמרתי, יש לנו היום, עניין של הקמת ועדה שתהיה ועדה ממלכתית, כמו שתמיד היה נהוג במדינה הזאת. אנחנו זוכרים בדיוק איך הם דיברו, כל חברי הליכוד, בזמן שבנט היה ראש ממשלה, על כל פסיק ועל כל שעל הם ביקשו ועדת חקירה ממלכתית. היום לא צריך ועדה ממלכתית, הם רוצים לעשות ועדה, אבל שהם יקבעו מי יהיו האנשים שישבו שם, מי יהיה השופט שישפוט אותם. אין דבר כזה. יש בית משפט עליון שהוא צריך לקבוע, כמו שהיה נהוג עד היום".
מאמן נבחרת ישראל בכדורגל לשעבר המשיך: "הם לא יכולים לפרק את כל רשויות הצדק והמשפט במדינת ישראל, ולעשות את מה שהם רוצים. זה נגמר הסיפור שלהם. הם לא מבינים שהם גמרו את שליחותם הציבורית, אף אחד מהם לא יוכל לשבת בבית קפה. הם לא יוכלו ללכת לקולנוע, הם לא יוכלו ללכת לתיאטרון, בכל מקום יקבלו אותם בבוז. הם לא מבינים שהם גמרו את השליחות שלהם. הם חייבים ללכת, לרדת לנו מהחיים, לצאת מהמעגל של החיים שלנו".
והמוות של הנכדה שלך, מאי, הוא מלווה אותך בכל יום, גם היום. תוכל לספר לנו בכל זאת, קצת על המקום שאתה נמצא בו עכשיו, כי הכל מתחבר להכל. "במקום שאני נמצא בו עכשיו, זה נקרא יד עזר לחבר. וביד עזר לחבר, הקימו מוזיאון של השואה של 7 באוקטובר, יש בו מוזיאון של מלחמת העולם השנייה, שכל ניצולי השואה שמתאכסנים פה, משאירים את הדברים שלהם, ושמעון סבג, איש יקר שהוא בנה את העמותה הזאת, הוא מטפל בניצולי השואה, ויחד עם זה, מתחת לבניין של השואה שחווינו, שישה מיליון יהודים שנרצחו רק בגלל היותם יהודים, הקימו פה מוזיאון של 7 באוקטובר לזכר כל הנרצחים ואלה שנספו בחרבות ברזל. המוזיאון הזה הוא יקרא על שמה של מאיקי, הנכדה שלי. אלף תודות, ואני פה פעיל יחד עם שמעון, ואנחנו עושים פה עבודה נהדרת למען הזכרת שמותיהם", שיתף.
בסיום אמר שרף: "המוזיאון יפתח כנראה בעוד חודש, ואני בטוח שכל מי שיבוא לבקר במוזיאון של השואה ירד למטה ויראה גם את השואה שקרתה לנו פה במדינה. שאנחנו, יש לנו כבר מדינה, ואנחנו חשבנו שאנחנו בטוחים כבר, ולא תהיה לנו יותר שואה כזאת, חווינו שואה כזאת על בשרנו פה במדינה שלנו. וזה האסון שירדוף את כל אלה שיושבים היום בממשלה כל חייהם. הם גמרו את הקריירה, ונגמר להם הסיפור, וכמו שאני אמרתי, זה ייזכר להם לעולמי עד, הם לא יוכלו פה לחיות, הם כולם יצטרכו לברוח פה מהמדינה, אחרי כל מה שהם, ההתנהגות שלהם עכשיו בשנה וחצי האחרונות".
עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.
הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.
בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.
נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.
עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.
את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.
על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.
מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
מחבר להקה לסולן
במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.
לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון' והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
שנות ה-80 העליזות
בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.
עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.
בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.
בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית
לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.
גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.
לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!
רשימת השירים בעריכה המיוחדת
יעלה ויבוא
נתתי לה חיי (להקת כוורת)
גן סגור (הכבש השישה עשר)
תשע בכיכר (גזוז)
שטח ההפקר
רחוב סומסום
הופה היי
היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
הא או (גזוז)
אני שוב מתאהב
לידיה הלוהטת (דודה)
לוליטה
יו יה (כוורת)
הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
טוב שבאת
אלף כבאים (דודה)
למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
טנגו צפרדעים (כוורת)
חורף
לכבוד הקיץ (גזוז)
והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
בואי נישאר
בלעדייך
הו מה יהיה
חייך וחיי (עם ריטה)
יש אי שם
פרח
אני אוהב אותך חזק
אין עוד יום
שלל שרב
רוני (גזוז)
כלים שלובים
פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי)
נגיעה אחת רכה
נערה במשקפיים
הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
אני אוהב (הכבש השישה עשר)
תנו לגדול בשקט
אמא ודני (גזוז)
סוס עץ
שירות עצמי (כוורת)
ציפי פרימו (גזוז)
שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל)
שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
ילד מזדקן (כוורת)
נאחז באוויר
מה אתה בכלל יודע על אהבה
לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
עדיין מחכה לך
יורם
מסע אלונקות (עם ששת)
שירי סוף הדרך
עד הבוקר (כשנולדתי)
העיקר זה הרומנטיקה
ככה היא באמצע (כוורת)
שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
בשדה ירוק
כמעט סתיו
עניין של זמן
סימן שאתה צעיר
ערב אבוד
היא לא תדע (גזוז)
לך ספר לסבתא (כוורת)
איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
אין לי כסף
הכל פתוח
נם לא נם
חללית (גזוז)
שיר מלחים (כוורת)
אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
תקלה מהתחלה (גזוז)
דרך ארץ
גובינא (גזוז)
צל עץ תמר (זהו זה)
ריקוד ירח
עדן
אני אומר מילה (עם רונה קינן)
מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
מי תרצי
סורו מני
אל הגבים
זמר לספינה
בין שלוש ובין ארבע
זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
נובמבר
בקצה ההר
הו איזה לילה
אם יוולד לי ילד
כשאת מחייכת
אם היינו
עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
שיר לשירה (זהו זה)
בבוקר
שלושה בלילה בעיר
אחלה עולם (עם מאור כהן)
נחמד (כוורת)
'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.