הרב שי טחן – ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנוו מסביר שפרשת משפטים כל כך נוגעת לסיפור של מה שקורה בימים אלו עם ילדיהם של משפחת ביבס.

לדבריו, כתוב בפסוק: "וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר".

מה הכוונה? כאשר הצילי ישראל עלו אל האלוקים, הם ראו כעין דמות של מעשה לבנת הספיר. מהי אותה "מעשה לבנת הספיר"?

רש"י מסביר: היא הייתה לפניו בשעת השעבוד. אותה לבנה הייתה לפני הקדוש ברוך הוא בזמן שעם ישראל היו משועבדים "במעשה לבנים". מדוע? כדי לזכור את צרתם של ישראל שהיו משועבדים בעבודת פרך במצרים.

אבל הזוהר הקדוש מגלה רובד עמוק יותר: הלבנה הזאת לא הייתה סתם לבנה, אלא הייתה כזו שהיו בה תינוקות.

הזוהר מספר על אישה אחת שהנוגשים במצרים חטפו את תינוקה והרגו אותו בתוך אותה הלבנה – הטביעו אותו בלבנה בעת הכנתה, ואז השתמשו בה לבניית הפירמידות במצרים.

אומר הזוהר הקדוש: הקדוש ברוך הוא לקח את אותה הלבנה ושם אותה לפניו תמיד, לזכור את הצער והעינוי שעברו התינוקות.

והנה אנחנו רואים שאף על פי שהקדוש ברוך הוא אל נוקם ולא מוותר לאף אחד על עוול, כשמדובר בתינוק קטן – הדבר הזה נמצא לפניו תמידית. הוא מסתכל ומרגיש את אותו התינוק כל הזמן. ולכן, על דברים כאלו הקדוש ברוך הוא לא יוותר לעולם.

נקמת התינוקות הקטנים היא הנקמה של "אֵל נוֹקֵם". הוא עצמו ינקום את נקמתם, בדיוק כפי שציווה על נקמת מדיין.