הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית ההוראה ארזי הלבנון, נשאל: "אנחנו קבוצת חברים שיצאו יחד לחופשה. במקום הלינה שלנו יש מספיק משתתפים כדי לקיים מניין, אך יש גם בית כנסת פעיל לא רחוק מאיתנו. האם עדיף שנתפלל יחד במקום בו אנו שוהים, או שנצא לבית הכנסת למרות שקצת פחות נוח?

תשובה:

על פי השולחן ערוך (אורח חיים סימן צ סעיף ט) "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור". המשנה ברורה שם (ס"ק כז) מבאר, שגם כאשר יש לאדם עשרה בביתו, ישתדל להתפלל בבית הכנסת. מקור הדברים בגמרא במסכת ברכות (ו, א): "אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת", שנאמר: "לשמוע אל הרנה ואל התפלה" – במקום רנה (שירה ציבורית) שם תהיה גם תפילה.

עוד אמרו שם בשם רבי יצחק: "מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת? שנאמר: 'אלהים נצב בעדת אל'".

בנוגע למקרה שבו יש מניין מחוץ לבית הכנסת, הוסיף המשנה ברורה (ס"ק כח) בשם כמה פוסקים, כי אכן תפילה בציבור עדיפה מתפילה ביחיד בבית הכנסת – אך כאשר אפשר לשלב בין השתיים, כלומר לקיים תפילה בציבור ובתוך בית הכנסת, זו הדרך המובחרת.

נחלקו רבותינו הראשונים האם יש מעלה להתפלל בבית הכנסת גם כשאין שם מניין. הבית יוסף כתב בשם רבינו יעקב (בנו של הרא"ש), שמעלת בית הכנסת נובעת רק כאשר מתפללים עם הציבור, ולכן אם אין מניין – אין העדפה בין בית הכנסת למקום אחר.

אך מנגד, רבנו יונה הביא בשם הגאונים, שיש מעלה להתפלל בבית הכנסת גם כאשר הציבור לא נוכח שם, מכיוון שהוא מקום קבוע ומיוחד לתפילת הציבור.

גם מדברי הרמב"ם (ריש פרק ה מהלכות תפילה) משמע שעדיף להתפלל ביחיד בבית הכנסת מאשר בבית, אך כאשר קיימת אפשרות להתפלל בציבור מחוץ לבית הכנסת – זו האפשרות העדיפה.

לכן, מסכם הרב טחן, במקרה של קבוצת אנשים הנמצאים יחד בחופשה – אף על פי שיש להם אפשרות לקיים מניין במקומם, ישתדלו ללכת לבית הכנסת ולהתפלל שם, שכן תפילה בבית הכנסת עם הציבור עדיפה.