רננה רז (46) החלה את דרכה כרקדנית ושחקנית אך ברבות השנים התפרסמה גם כיוצרת מחול ותיאטרון וככוריאוגרפית שיצירותיה מוצגות בכל רחבי העולם. לפני שנים ספורות יצרה בצוותא עם ניצן כהן פורמט בשם "VHS ד"ש מהעבר", שמהר מאוד הפך לתופעה שחייבים לחוות. זה החל כמופע חד פעמי בתיאטרון תמונע, הפך להצלחה כבירה בפסטיבל ישראל בשנת 2022 ומאז הוא מופיע בלי הפסקה ברחבי המדינה, כשעיקר הפרסום למופע עובר בפה לאוזן.

במופע עולים זה אחר זה יוצרים ואמנים מתחומים שונים – תום אבני, רוני קובן, דורון נשר, קורין קיציס, עפרי כנעני, יוסי צברי, שירילי דשא ורננה רז עצמה – ומציגים רגע משמעותי בעבר שלהם שצולם בקלטת VHS. אל הזיכרון שנחשף מול הקהל באולם הם מגיבים מהנקודה שבה הם נמצאים היום. כמי שצפה במופע היפהפה, אני יכול להעיד שהתוצאה שמתקבלת בסוף הערב היא אוסף של רגעים מרגשים, מצחיקים, מטלטלים ומעוררי מחשבה. זה פשוט מופע שאסור להחמיץ, ומי שרוצה לתפוס את שתי ההצגות הבאות שלו, הן תתקיימנה במסגרת פסטיבל ישראל: הראשון באופקים ב-24 ביולי והשני ב-4 באוגוסט בקריית שמונה.

"אני באה מעולמות הפרינג' הקשוח, אז אפילו לא העזתי לחלום להופיע בהיכל התרבות, כך שזו באמת הפתעה מאוד טובה", אומרת רננה רז. "אבל האמת היא שאני חושבת שמהרגע הראשון הרגשנו שיש פה איזה משהו אחר. יש במופע הזה מפגש מאוד חזק עם החיים. האמנים שמופיעים חוזרים אחורה לקלטות שלהם, מחפשים רגע בעבר מכונן עבורם, רגע שהזמן העניק לו משמעות. דרך הזמן שעבר אפשר להסתכל על מה שהיה ולהבין משהו על מה שאני רואה.

"יש פעולה שקורית על הבמה שגם הקהל עובר אותה. הקהל תוך כדי צפייה מתחיל לחטט בקלטות הדמיוניות שיש לו בבית ומתחיל לשאול שאלות על זמן, על פרידה ועל החומרים שמהם מורכבים החיים. אנחנו רגילים הרבה פעמים שביצירות אמנות יש משהו סטרילי, ואני חושבת שבמופע הזה אין משהו סטרילי. הוא מערבב את חומרי החיים עם חומרי היצירה".

וגם התמהיל של היוצרים שמופיעים על הבמה הוא תמהיל נהדר. הוא משלב באופן מושלם בין הומור לרצינות, בין אמן לאמן. במופע שאני ראיתי, לדוגמה, הופיעו טל פרידמן, יוסי צברי ותום אבני שהביאו המון צחוק לבמה.

"החיים ממש מעורבבים בתוך המופע. הקטע של תום אבני, לדוגמה, זה קטע שעלה לפני המלחמה באיראן ומי שיגיע לראות את זה עכשיו – הקטע של תום מקבל הסתכלות אחרת. החיים משנים את הקטעים בלי שהקטעים עצמם משתנים. כן, חיפשנו איזשהו תמהיל של אנשים, קודם כל כאלה שיודעים לספר סיפור, כי אתה עולה לבמה אז אתה בעצם מספר סיפור.

"זמן הוא חומר מאוד חמקמק בחיים שלנו. או שאנחנו מבחינים בו כשהוא חלף בהרבה או שאנחנו לא מצליחים להבחין בו. אנחנו כל הזמן עסוקים סביב זמן. במופע יש תחושה כמעט טקטילית שאפשר לגעת בזמן, כך שחיפשנו אנשים שבסיפור שלהם יש גם איזה ממד של טרנספורמציה. זאת אומרת, כאלה שכשהם מסתכלים אחורה על עצמם, הם רואים שמשהו השתנה. במקרה של דורון נשר זה מאוד ברור, אבל בכל סיפור הם מסתכלים אחורה ולהבין מה התרחש מאז שהזמן הזה עבר".