Connect with us

תרבות

רותם סלע, אסי עזר, "הבוגדים" היא הטעות היקרה של קשת 12

Published

on




בתחילת הפרק הראשון של הריאליטי החדש, "הבוגדים", מספרים לנו שהפורמט ההולנדי הפך ללהיט בכל מדינה שהוא הגיע אליה. אבל עכשיו, שבועיים אחרי עליית התוכנית ולאור נתוני רייטינג מאכזבים (עם פרק ראשון שאיבד אחריו רבע מהצופים), מסתמן שב"קשת" כנראה לא הבינו עד הסוף מה הפך אותו לכל כך פופולרי מלכתחילה.

המשחק שבבסיס התוכנית פשוט, חוקיו מוכרים בתור "העיירה", "מאפיה" או "הרוצח", תלוי איפה גדלתם, כך שלא מבנה המשחק הוא סוד הקסם של הפורמט. מה שהפך את "הבוגדים" לתופעה תרבותית במקומות כמו בריטניה וארה"ב זה הניגוד בין העובדה שהמתמודדים משחקים משחק ילדים פשוט לבין הטון והאווירה האפיים של התוכנית – הטירה הענקית, התלבושות המהודרות והשירים הדרמטיים בפסקול. "הבוגדים", בגרסאותיה המוצלחות, משתמשת במאפיינים של תעלומת רצח, אותה כל הנוכחים אמורים לקחת ברצינות תהומית, אבל בו זמנית גם קורצת לצופים בבית כדי להבהיר שהם יודעים כמה מגוחכת כל הסיטואציה.

לגרסה הישראלית, כמו מרבית תוכניות הריאליטי הישראליות, אין בעיה עם הקריצה הקומית לקהל, אבל היא כן מתקשה עם, כמו שזה מכונה בעולם הקומדיה, "התחייבות לקטע" – היא פשוט לא מצליחה ללכת עד הסוף עם הדרמטיות המוגזמת והקאמפיות. "הבוגדים" הישראלית מתקשה ביצירת האווירה הנדרשת וזה מתבטא בתלבושות היומיומיות (במקום חליפות יש גופיות ספורט), במוזיקה בינונית, בטסטות ובעיקר – באסי ורותם.

רותם סלע ואסי עזר, מתוך ''הבוגדים'' (צילום: קשת 12,צילום מסך מתוך טריילר הסדרה)
רותם סלע ואסי עזר, מתוך "הבוגדים" (צילום: קשת 12,צילום מסך מתוך טריילר הסדרה)

אבל זו לא אשמתם. אסי ורותם עושים בתוכנית את עושים מה שהם עושים הכי טוב – מחייכים, מצחקקים ויוצרים אווירה חברית ולא רצינית, מה שמתאים לתוכניות האחרות שהם מנחים, אבל זה ההפך הגמור ממה שהפורמט הזה דורש. הם לא מצליחים להיכנס לדמות המנחה הסמכותי שאמור להשרות אווירה דרמטית ומותחת ורק מדי פעם לזרוק הערה צינית. בפרקים שרותם הגיעה לארוחת הבוקר לבד היא עשתה עבודה טובה יותר בניסיון להיראות רצינית, אבל זה רק מדגיש עוד יותר את הערך המוסף הפוטנציאלי שמנחה מתאים יכל להביא לתוכנית.

זה מתסכל כי במבט ראשון יכל להיות ל"קשת" להיט בידיים – קאסט המתמודדים נראה טוב ומכיל כמעט את כל מה שצריך בתוכנית כזאת: יש אנשים שכיף לשנוא, כמו יפתי (שמשמיד כל חסד נעורים שמישהו זכר לו) וים (מישהו אמר עדר?), יש דמויות צבעוניות ורועשות כמו מלכה, ולריה ויונתן ואפילו דמויות של אסטרטגים, שנדיר לקבל בריאליטי ישראלי, בדמות בר שחקן הפוקר ודין השנוי במחלוקת. אבל כן יש בעיה בקאסט, ולמרבה הצער מדובר בחלק הכי חשוב: הבוגדים עצמם.

כמתבקש, הבוגדים הם הדמויות המרכזיות והדרמה של העונה סובבת אותם. הבעיה היא שמתוך קאסט שמלא בדמויות ייחודיות, ההפקה בחרה בבוגדים דומים מדי אחד לשני: שלושתם רציניים מדי, לא מספיק טובים בטסטות ולא מתענגים על תפקידם המרושע. לי אמנם משחקת את המשחק הטוב ביותר מבין השלושה וטובה יותר מחבריה בתור מספרת, אבל גם היא, כמו עמית, לא נהנית מספיק מתפקיד הנבלת. מלהקי העונה עשו עבודה טובה, רק חבל שהמפיקים לא העזו לבחור צוות בוגדים יותר מגוון.

ליה פלוס־דומב, מתוך ''הבוגדים'', קשת 12 (צילום: באדיבות קשת 12)
ליה פלוס־דומב, מתוך "הבוגדים", קשת 12 (צילום: באדיבות קשת 12)

עם זאת, הפרק האחרון כן הסתיים עם שביב תקווה, כשבסופו עלתה השאלה האם דין יסכים להפוך לבוגד, שאלה שהתשובה עליה כנראה תקבע גם את האיכות של המשך העונה. לא משנה אם אתם אוהבים אותו או שונאים אותו (למרות שיש לי תחושה לאיזה כיוון רוב הצופים נוטים), אי אפשר להכחיש את זה שדין מספק את הסחורה מבחינה טלוויזיונית – הוא נכנס לעימותים, לוקח את המשחק ברצינות, משחק טוב רוב הזמן והכי חשוב, יודע לספר את הסיפור שלו כמו שצריך למצלמה.

אבל יש גם צדדים טובים בעונה הזאת של "הבוגדים". כאמור, הקאסט טוב ומאוזן, המתמודדים לוקחים ברצינות את המשחק (אולי קצת יותר מדי אפילו) ובניגוד לנהוג בארץ, נראה שאת העונה הזאת לא מתכננים למרוח לכמות פרקים מוגזמת. אז הייתי אומר שאני אופטימי לעונה שנייה של "הבוגדים" במידה והם ילמדו מהטעויות של העונה הראשונה, אבל עם הרייטינג שרק הולך וצונח, אני אתפלא אם התוכנית תקבל הזדמנות כזאת.​​​​​​​​​​​​​​​​





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תרבות

עשור למותו של יוסי פיאמנטה: האיש שהפך גיטרה לכלי קודש

Published

on




עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.


הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.

https://www.youtube.com/watch?v=xqxhsGTw-co

בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.

נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.

עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.





Source link

Continue Reading

תרבות

דויד גרוסמן לעיתון איטלקי: "בעזה מתרחש רצח עם. הלב שלי נשבר, אבל אני חייב לומר זאת"

Published

on


הפגנה נגד הממשלה בקפלן, תל אביב

בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות



Source link

Continue Reading

תרבות

מי יכול על גידי גוב? 75 סיבות לאהוב אותו מחדש

Published

on




יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.

את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.

על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.


מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.

מחבר להקה לסולן 

במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.

לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון'  והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.

שנות ה-80 העליזות

בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.

עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.

בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.

בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית

לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.

גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.

לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!

רשימת השירים בעריכה המיוחדת

  • יעלה ויבוא 
  • נתתי לה חיי (להקת כוורת) 
  • גן סגור (הכבש השישה עשר)
  • תשע בכיכר (גזוז)
  • שטח ההפקר 
  • רחוב סומסום 
  • הופה היי
  • היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
  • הא או (גזוז)
  • אני שוב מתאהב
  • לידיה הלוהטת (דודה)
  • לוליטה
  • יו יה (כוורת)
  • הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
  • טוב שבאת
  • אלף כבאים (דודה)
  • למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
  • טנגו צפרדעים (כוורת)
  • חורף
  • לכבוד הקיץ (גזוז)
  • והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
  • בואי נישאר 
  • בלעדייך
  • הו מה יהיה 
  • חייך וחיי (עם ריטה)
  • יש אי שם
  • פרח 
  • אני אוהב אותך חזק 
  • אין עוד יום
  • שלל שרב 
  • רוני (גזוז)
  • כלים שלובים
  • פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי) 
  • נגיעה אחת רכה
  • נערה במשקפיים
  • הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
  • אני אוהב (הכבש השישה עשר)
  • תנו לגדול בשקט 
  • אמא ודני (גזוז)
  • סוס עץ
  • שירות עצמי (כוורת)
  • ציפי פרימו (גזוז) 
  • שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל) 
  • שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • ילד מזדקן (כוורת)
  • נאחז באוויר
  • מה אתה בכלל יודע על אהבה 
  • לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
  • עדיין מחכה לך 
  • יורם 
  • מסע אלונקות (עם ששת)
  • שירי סוף הדרך 
  • עד הבוקר (כשנולדתי)
  • העיקר זה הרומנטיקה
  • ככה היא באמצע (כוורת)
  • שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
  • מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
  • בשדה ירוק 
  • כמעט סתיו
  • עניין של זמן
  • סימן שאתה צעיר 
  • ערב אבוד
  • היא לא תדע (גזוז)
  • לך ספר לסבתא (כוורת)
  • איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
  • הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
  • אין לי כסף
  • הכל פתוח
  • נם לא נם
  • חללית (גזוז)
  • שיר מלחים (כוורת)
  • אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • תקלה מהתחלה (גזוז)
  • דרך ארץ
  • גובינא (גזוז)
  • צל עץ תמר (זהו זה)
  • ריקוד ירח 
  • עדן
  • אני אומר מילה (עם רונה קינן)
  • מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
  • מי תרצי
  • סורו מני
  • אל הגבים 
  • זמר לספינה 
  • בין שלוש ובין ארבע 
  • זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
  • נובמבר
  • בקצה ההר 
  • הו איזה לילה 
  • אם יוולד לי ילד
  • כשאת מחייכת 
  • אם היינו
  • עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
  • שיר לשירה (זהו זה)
  • בבוקר 
  • שלושה בלילה בעיר 
  • אחלה עולם (עם מאור כהן)
  • נחמד (כוורת)

'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.

'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים