עד לפני חודש, החלום הזה, של זכייה ביורוקאפ, היה נראה קצת רחוק. הפועל תל אביב העשירה של עופר ינאי אמנם הגיעה לחצי הגמר כמו שציפו, אבל העובדה שולנסיה עמדה מולה, גרמה לרבים להאמין שזה ייעצר שם. "היו המון רגעים במהלך השנה שהרגשנו שאנחנו יכולים, ורגעים שחשבנו שאנחנו עוד לא שם. אחד הרגעים שהרגשתי שאנחנו הולכים לעשות את זה, היה אחרי ההפסד בחצי גמר הגביע למכבי", נזכר גינת, "דווקא המשחק הזה, שהיה הפסד קשה מנטאלית לעיכול, גרם לנו להבין כמה כישרון יש בנו, כמה אנחנו טובים, וכמה החיבור הזה כבר קורה. שם התחלנו לראות את הפוטנציאל של הקבוצה הזאת, שיחקנו שם משחק מדהים, הרגשנו שהיינו יותר טובים והגיע לנו לנצח. בסוף זה ברח לנו, פעולות גדולות שלהם ופספוסים שלנו, וזה הלך לכיוון שלהם. הבנו שם כמה טובים אנחנו, ושאנחנו יכולים לעשות את זה".
ועדיין, אתם מפסידים את המשחק הראשון בולנסיה. זה היה נראה גמור.
"מה שמאוד עזר זה שבמשחק הראשון היינו במשחק, היינו שם, הרגשנו שפערי הרמות לא כאלה גבוהים. הרגשנו שאנחנו יכולים. אנחנו צריכים לנצח את המשחק בסמוקוב עם הקהל שלנו שמגיע לתמוך בנו במגרש הזה, שהיה לנו שם המון ביטחון. התרכזנו במשחק השני, לעשות את ההתאמות ולנצח. ברגע שניצחנו את המשחק השני עם התמיכה של הקהל, אז הגענו למשחק השלישי עם הרבה ביטחון, ידענו שגם ולנסיה בלחץ, ושזה 50-50 לגמרי. ככל שהמשחק התפתח, הרגשנו שאנחנו שם ושזה שלנו, במאני טיים ידענו לעשות פעולות גבוהות, רבע אחרון מטורף, אפילו היסטורי".
להגיד שזה מטורף זה אפילו לא מספר עד כמה הרבע האחרון בולנסיה היה גדול.
"ברבע האחרון לפעמים דברים מסתדרים וקורים. אנשים עשו פעולות גדולות, בלייקני, ים, פוסטר וברונו. היה רבע אחרון עם סלים עצומים שהשאירו אותנו במשחק, שנתנו לנו את התחושה שאנחנו הולכים לעשות את זה. אין לזה הסבר מקצועי, הכל הסתדר, הכל הלך, באופי, ברצון, היינו שם עד הסוף, רצינו את זה כל כך. האופי שלנו שהראינו בסדרה הזאת, לקח אותנו עד הסוף".
נשארתם מאוד מפוקסים ולא הייתם באופוריה לקראת הגמר שכבר הייתם בו פייבוריטים.
"הרגשנו שזו הזדמנות שאסור לפקשש. צריך לתת קרדיט לכל צוות האימון שידע להוריד אותנו לקרקע לפני הסדרה הזאת. הרגשנו מוכנים לכל דבר שאפשר, ידענו את כל מה שהם הולכים לעשות, כל תרגיל שלהם, מה הם הולכים לעשות בהתקפה ובהגנה. ראו את זה במשחק הראשון, זה התחיל בגישושים ועם לחץ, אבל ברבע השלישי עם כמה דקות שהכל התחבר, והרגשנו שאנחנו יותר טובים, וצריכים לעשות את זה. בסופו של דבר ראו את הרצון שלנו ואת האיכות של הקבוצה הזאת, זה מה שניצח את הסדרה".
להשאיר אתכם דרוכים זה מאוד דימיטריס איטודיס. נראה שזה הייחוד שלו.
"זה מדהים. בהתחלה לקח לנו רגע להתרגל לצורה שהוא דורש בה דברים, שהוא מרגיש את כולם דרוכים כל הזמן, אי אפשר להוריד את הרגל מהגז ולאבד ריכוז. בקבוצה עם כל כך הרבה שחקנים, צריך למקסם את הדקות וההזדמנויות שלך. אסור לוותר על פוזשנים, לוותר על מהלכים. הוא משאיר אותנו דרוכים כל הזמן, אנחנו מגיעים הכי מוכנים שיש, יודעים ששום דבר לא יהיה פשוט. זה אחד הדברים המדהימים שיש בו".
אחד הדברים המיוחדים שקרו במהלך התקופה הזאת הייתה ההחלטה של ים מדר לשחק. הגארד סבל מפציעת סחוס בברך, ובין המשחק השני לשלישי לא היה עם הקבוצה, ולמרות שהיה במצב קשה, המשיך לשחק עד הזכייה בתואר. "כמי שמכיר את ים כל כך הרבה שנים, ידעתי שהוא לא יוותר על המשחקים האלה ועל הרגעים האלה. בשביל זה הוא הגיע לפה. למען האמת, הפציעה שלו כל כך קשה ומורכבת, שזה היה נראה לא אפשרי למרות שהוא אמר שהוא הולך לשחק. לראות את המצב של הרגל שלו, יום לפני המשחק, לדמיין שלמחרת הוא ישחק בחצי גמר יורוקאפ ברמה כל כך אינטנסיבית וקשה, היה נראה לא הגיוני. הוא שחקן שעושה את הדברים הלא יאומנים. הוא עשה משהו מדהים, לא הרבה שחקנים היו בוחרים לעשות, הוא סיכן את הקריירה שלו בשביל המועדון הזה, בשביל ההישג הזה. זה חלק מרכזי במה שעשינו".
עוד לא יצא לכם לחגוג את התואר עם הקהל.
"לא יצא לנו לחגוג עם הקהל, זה התפקשש מכל מיני סיבות. חגגנו באירוע של הקבוצה, גם יצאנו ביחד כשחזרנו לארץ. הצלחנו לחגוג ולהינות מהרגע המדהים הזה. נחגוג עם האוהדים בהזדמנות שתהיה לנו".