כשמדברים על "רפורמת החלפים", הציבור שומע בעיקר על מחיר הפגוש או הפנס. אתה טוען שזה הרבה מעבר – תוכל להסביר למה זה סיפור כלכלי-חברתי עמוק יותר?
"קודם כל, החסות הציבורית שניתנה לרפורמה לא שיקפה את מה שקרה בשטח. הם טוענים שמחירי הביטוח עלו רק ב-30-60 אחוז, אבל זה לא נכון. אם משווים את מחיר הפוליסה לערך הרכב אנחנו מדברים על עלייה של מאות אחוזים. קיבלתי פוליסות מסוכנים בטויוטה, יונדאי, רכבים עממיים – המחירים עלו פי ארבעה. אין לזה שום הצדקה, במיוחד כששכיחות התאונות והגניבות דווקא ירדה בעשור האחרון. ולשאלתך, אם המצב יימשך ככה, אנחנו הולכים לראות קריסה של אלפי מוסכים בישראל, הם פשוט לא שורדים. אנשים משקיעים עשרות ומאות אלפי שקלים, לפעמים מיליון שקל במוסך קטן ופתאום, אחרי שנה, מוצאים את עצמם בלי עבודה. לא כי הם לא טובים, אלא כי אין להם גישה ללקוחות. כי חברות הביטוח חונקות את המערכת עם הסדרים וקביעת מחירים שהם מתחת לעלות האמיתית. כשהמוסך מקבל 180 שקל לשעת עבודה, בזמן שלקוח פרטי משלם 400 שקל, זה לא הגיוני וזה אפילו לא כולל את שאר העיוותים שהשוק הזה מייצר. רכב חליפי, מי משלם עליו? המוסך. אם לא תיתן, לא תיכנס להסדר. תוספת של 15% לסוכן ביטוח? שוב – המוסך סופג. הכול בנוי על שיטה שבה כל אחד חותך נתח על חשבון זה שמבצע את העבודה".

כדי להמחיש עד כמה השוק הזה מעוות, לוי משווה לשוק טיפולי הרכב, שוק חופשי ותחרותי: "פעם טיפול קטן היה עולה 800 שקל. היום, למרות האינפלציה, למרות העלויות טיפול כזה עולה בדיוק אותו דבר, ואפילו פחות. כי יש תחרות. כי יש שוק פתוח. אותו שמן שמכרתי ב־140 שקל לפני עשר שנים היום אני מוכר ב־70. למה? כי יש תחרות. כי הצרכן רואה, משווה, בוחר".

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? לפי לוי, יש צעדים ברורים, מעשיים אך כאלה שמחייבים אומץ רגולטורי: תחרות אמיתית, פיקוח זמני, ובלימת הדלת המסתובבת.

אתה בעצם אומר שאם רוצים תחרות אמיתית צריך באמת לפתוח את השוק גם אל מעבר לים?
"קודם כול כן, לפתוח את השוק. להכניס לפה חברות ביטוח חדשות מחו"ל. יש כאלה שרוצות לפעול כאן ולא נותנים להן רישיון. הרגולטור מגן על הקיימות. צריך גם להפסיק את הדלת המסתובבת: שלא יוכל פקיד לעבור לחברת ביטוח חמש שנים אחרי שסיים כהונה. ולהוריד מכלול של דרישות שלא קשורות לתיקון רכב חליפי, עמלות, קופונים. כל זה מנפח את העלות לצרכן".

ועד שתהיה תחרות אמיתית?
"צריך פיקוח, לא לנצח, אבל לתקופה. לפקח על מחירי הביטוח, על החלפים, על שכר העבודה. להפסיק לקרוע אותנו בשם רפורמה שלא הייתה. יש מוסכים שהשקיעו מיליונים, אנשים שתרמו למדינה, עשו צבא, מילואים ונשחקים כלכלית בגלל מבנה כוח דורסני".

לוי לא חוסך ביקורת גם מהמפקח על הביטוח: "המפקח לא שומר על הציבור. הוא מיישר קו עם חברות הביטוח. שיטת הדלת המסתובבת, שבה פקידים עוברים ישר לעבוד בחברות, יוצרת תמריץ שקט. זה קורה בביטוח, באוטובוסים, בכל מקום. זו מחלה מערכתית. כל השיטה הזו נבנתה על גבם של עסקים קטנים. ואל תשכחי גם אני, כצרכן, משלם יותר. זה לא מאבק רק של בעלי מוסכים. זה על יוקר המחיה. על הצדק. על כמה אתה משלם לביטוח, ועל מה אתה באמת מקבל בתמורה."

הענף נמצא היום בנקודת השבר הכי חמורה שלו?
"אם לא ייעשה שינוי, פשוט לא יהיו מוסכים עצמאיים. לא תהיה תחרות. לא תהיה בחירה. נהיה תלויים כולנו בחמש חברות שמנהלות את השוק כאילו הוא שלהן. ואז תראו מה קורה כשאין אלטרנטיבה. שוב, זה לא מאבק של מוסכים זה מאבק על צדק, מסכם לוי, זה לא עניין של אינטרס צר. זה נוגע לכל אזרח. זה נוגע לכל מי שיש לו רכב במדינה וכשהמחירים מזנקים, והפיקוח שותק, וכולם מתמזגים צריך לשאול לאן הולכים. זה ענף שנמצא בסכנת קריסה. אם המדינה לא תתעורר יהיו לזה השלכות קשות".