הקולנוע הישראלי עובר שני תהליכים הפוכים. מצד אחד, הוא נהיה יותר מבודד, יותר דל אמצעים וגם יותר נישתי (לדוגמה, למי אכפת מהביקורת הזו? לאף אחד). מצד אחר, הוא גם נהיה יותר מסחרי – מעין הוליווד, רק בלי תקציבים ובדרך כלל גם בלי צופים. וכך, בשנים האחרונות אנחנו רואים כאן תופעות שמעולם לא ראינו, או לפחות לא בשני העשורים האחרונים: מבול של סרטי המשך, עיבודים לתוכניות מערכונים ולתוכניות ריאליטי, ליהוקים שמתבססים על כמות העוקבים שיש למישהו ולא על איכויות המשחק שלו, וכיוצא בזאת.

בהמשך לכך, החודש עלה לאקרנים עיבוד לסדרת טלוויזיה פולחנית – "תמונות יפואיות". גם זה דבר חריג – הרי לא ראינו בעבר סרטים על פי "קרובים קרובים" או "פלורנטין". הפרויקט הוכיח את עצמו, וחוגג את יום העצמאות עם מכירות של כשמונים אלף כרטיסים.

כזכור, המותג הזה התחיל בשנות השבעים עם טור שכתב מנחם תלמי ב"מעריב", ובו תיאר בסלנג עסיסי את חייהם של עבריינים ודמויות צבעוניות אחרות ביפו. הטורים הפכו לספרים, שהפכו בתורם לסדרת טלוויזיה בשנות התשעים, אותה ביימו אריק לובצקי ומתי הררי, שניים מן היוצרים הוותיקים והפוריים בתעשייה המקומית.

הסדרה שודרה בין 1995 ל-1996, לא בדיוק תור הזהב של הטלוויזיה הישראלית, אבל זכתה לתחייה מחודשת בפורמט הווידיאו הביתי ומאוחר יותר דרך הפייסבוק, שם התגלה כי יש לה מעריצים רבים שמשתוקקים לפרקים חדשים. עכשיו הם מקבלים את מבוקשם בגרסה הקולנועית הזו, שהיא בעצם בינג' של הסדרה, הכולל חמש אפיזודות. צוות השחקנים כולל כוכבים שהופיעו בלהיט המקורי, למשל אורי גבריאל, ג'וליה מסלוואי ויגאל עדיקא, אבל גם פנים חדשות, בהם אוראל צברי ושלומי קוריאט.

קצרה היריעה מלמנות את כל השמות שמופיעים בסרט. יש פה אנסמבל עשיר של שחקנים. חשוב מכך, ניכר שכל המעורבים בעניין נהנו מכל רגע, וזה כולל גם את הבמאים ואת שאר העושים במלאכה, כולל כנראה גם התאורנים. ההנאה והתשוקה שלהם ממלאות את המסך ומחלחלות גם לקהל.