חינוך
קרע בין המורים להסתדרות: "לא נחכה עד 2026 להעלאת שכר"
203 בתי ספר יושבתו היום (שלישי) לחלוטין בשל היעדרות של למעלה מ-80% מצוותי ההוראה בהם, כרבע מהם רק בתל אביב המסתמנת כראש החץ במאבק הפנימי נגד הסתדרות המורים. לצידם 24 גני ילדים, רובם בת"א, שבהם אין סייעות מחליפות לגננות שהודיעו על היעדרות.
בקבוצות המחאה התפתח שיח ער על הצורך בהחרפת המאבק על ידי פרישה המונית מהסתדרות המורים. חלק מהמורים מבקשים להצטרף לארגון המורים העל יסודיים "שיודע לנהל מאבקים" לדבריהם, אחרים חושבים שמוטב למורים להישאר ללא ארגון יציג ובכך לאלץ את הממשלה לנהל עמם מו"מ נפרד.
משפטית המוחים צריכים להקים ארגון יציג מקביל והדרך לשם ארוכה. מובילי המחאה חלוקים בדעותיהם בסוגייה ומבינים שלטווח הקצר המהלך אינו ישים כדי להגשים את מטרת המאבק – לקעקע משפטית את הסכם הסתדרות המורים עם האוצר שאמנם פרס את הקיצוץ בשכר המורים אבל באמצעות פגיעה בזכויות אחרות שלהם כמו גמולים על ותק.
ייעוץ משפטי שכבר החלו המוחים לקבל מפציר בהם שלא להסגיר את זהותם בתקשורת לבל יזוהו כמובילי מחאה ויינקטו נגדם צעדים משמעתיים וסנקציות כדי להרתיע את האחרים ומאשר להם כי כל עוד המעסיק לא יכול להוכיח אחרת, זכאותם להיעדרות מחלה מוגנת בחוק.
המעסיק הוא משרד החינוך והזמירות משם שהיו הבוקר מפוייסות כלפי המורים החלו להישמע הערב כבר אחרת לגמרי. מפקחי המחוזות של המשרד מקבלים דיווח ממנהלי בתי הספר על אחוזי ההיעדרויות ומבינים שלפחות 10% מהמורים יעדרו זה היום השלישי. מדובר בכ-20 אלף עובדי הוראה והעובדה שרובם במחוז תל אביב והמרכז אינה מקרית. פיקוח המחוז הצפוני במשרד העביר הערב הודעה למנהלים כי כל מורה נעדרת תזומן לבירור משמעתי במחוז ותוך שעות ספורות התרוקן המחוז כמעט משובתים.
באוצר רוצים לגדוע מהר את מהלכי השובתים ובמקביל, אגף הממונה על השכר באוצר פנה הערב למרכז השלטון המקומי בדרישה נפרדת מראשי הערים להעביר לו תמונת מצב עדכנית של היעדרויות עובדי ההוראה בעירם ולחייב את משרד החינוך לנקוט נגדם סנקציות. חלק מראשי הערים כמו ראש עיריית גבתיים רן קוניק, כבר הודיעו הערב על תמיכה במוחים וכי לא ישתפו פעולה עם האוצר.
"אל תיפול רוחכם, אנחנו עושים דבר גדול" אומרת הילה, ממובילות המאבק, במסר למורים השובתים. "כל אדם שקיבל אישור רופא להיעדרותו מוגן על פי חוק. הסיכון הוא רק עלינו המובילים ואנחנו כאן בשבילכם. אסור שנעצור, אנחנו מגבשים הסכם אלטרנטיבי שיוצג בפני הגורמים הרלוונטיים ונדרשת מאיתנו הרבה סבלנות ואורך רוח".
בתוך כך רן קוניק ראש עיריית גבעתיים, הביע תמיכה מלאה במאבק אנשי ההוראה וקרא ליפה בן דוד לעשות חשבון נפש. "יש לפתור אחת ולתמיד את משבר כח האדם והשכר במערכת החינוך, מצופה מצוותי ההוראה לפעול לכיבוד ההסכמים שראשי הארגון שלהם השיגו ולחזור ללמד, מאידך אכזבתם מובנית ומאבקם מוצדק. אנחנו תומכים במאבק צוותי ההוראה, אך לצערנו הם איבדו אמון בהסתדרות המורים״.
היקף המורים והגננות הנוקטים עיצומים ויוצרים אופוזיציה פעילה ונחושה מהשטח להסתדרות המורים מגיע כבר גם על פי הערכות שמרניות של משרד החינוך לכ-17-20 אלף עובדי הוראה. בניגוד להערכות על דעיכת המאבק הקרובה הן במשרד החינוך והן בהסתדרות המורים, מתגבשת גם קבוצת הנהגה לאופוזיציה החריפה ליפה בן דוד שכבר מודיעה הערב כי העיצומים יימשכו גם היום (שלישי).
"יש חשיבות עליונה וקריטית לשילוב כמה שיותר כוחות, אנשי צוות ומוסדות, הן מבחינת ההשפעה והן מבחינת הגיבוי החוקי למהלכים. אנחנו בעיצומו של מאבק צודק מאין כמותו – אל תרפו ידיכם. היום למעלה מ-300 מוסדות חינוך לא נפתחו, מה שמוכיח את צדקת הדרך ואת חשיבות המאבק שנמשך" אומרים ראשי המחאה במסר למורים השובתים.
הנתונים שבידי משרד החינוך מעט צנועים יותר ומדברים על כ-200 בתי ספר וכמספר הזה גני ילדים שלא נפתחו היום, אבל ניתן להסביר את הפער בחזרתם לעבודה של חלק מהצוותים הבוקר כמו מורות החינוך המיוחד בכיתות תקשורת בכמה מבתי הספר ששבתו אתמול ואחרים.
הסתדרות המורים נמצאת במאבק גדול להחזיר אל מרותה את המוחים ולנסות לפייס אותם בהסברה על ההסכם שהושג, אבל המוחים מבהירים: "אנו פועלים לגיבוש הסכם חלופי שיוסכם על ידי הצדדים ויכבד את מעמד מערכת החינוך, על כלל עובדיה".
כוונת המורים המוחים ברורה – התפצלות מהסתדרות המורים והכרה בהם כארגון יציג מקביל, תהליך סבוך משפטית שההיתכנות שלו עדיין לא ברורה, אבל ראשי מחאת המורים מתעקשים: "יש לנו גיבוי חוקי ומשפטי לצעדינו. נגייס כספים שמטרתם היחידה הינה ייצוג וליווי משפטי לראשי המחאה על מנת להצליח להוביל שינוי של ממש ולתת תוקף חוקי לצעדינו".
ראשי המחאה מבהירים כי המאבק הוא מעבר להחזרת ה-3.3% שקוצצו למורים משכר אפריל ולא יוחזרו: "זה רק הקש ששבר את גב הגמל. אנחנו נמצאים כבר מזמן במצב של קריסה כלכלית, נפשית ומקצועית. נדרוש העלאה משמעותית בשכר ולא נחכה עד לשנת 2026. עד תום ההסכם שיפה בן דוד חתמה עליו".
חופשת הקיץ היא תקופה שבה שעות הפעילות והשינה משתבשות ואלה משפיעות גם על סדר הארוחות. יותר ויותר ילדים ובני נוער מוצאים את עצמם אוכלים “על הדרך" – מול הטלוויזיה, בשיטוט במטבח, תוך כדי משחק בסמארטפון, בישיבה על הספה או אפילו בשכיבה במיטה.
אכילה כזו היא אכילה אגבית, כאשר תשומת הלב איננה נתונה לאוכל עצמו אלא מוסחת לגירויים אחרים. במצב הזה קל מאוד לא לקלוט תחושת שובע ולצרוך כמויות גדולות, מה שעלול להוביל לעלייה במשקל ולתחושה של חוסר שליטה. מחקרים מצביעים על כך שילדים שאינם יושבים סביב שולחן האוכל בזמן הארוחה – למשל בסלון, בחדר או מול מסכים – אוכלים יותר חטיפים עתירי קלוריות, פחות ירקות ופירות, ונוטים להשמין.
אכילה משותפת סביב שולחן אינה רק מסורת או מנהג חברתי. בשנים האחרונות מחקרים עדכניים מצביעים על כך שזמן הארוחה סביב שולחן הוא הרבה יותר מהזדמנות לאכול יחד – מדובר בהרגל שמביא תועלות ניכרות לבריאות הפיזית והנפשית של ילדים ומבוגרים כאחד ותורם להתפתחות בקרב ילדים.
הארוחה המשותפת מאפשרת שיחה יומיומית בין הורים לילדים – החלפת חוויות, העלאת שאלות ושיתוף במחשבות ורגשות – ואלה מהווים קרקע מצוינת לחיזוק כישורי תקשורת רגשית, קשר בין הדורות ופיתוח שפה עשירה, שהשפעתם ניכרת בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. הפרק השלישי בדוח האושר העולמי לשנת 2025, שפורסם במרס השנה על ידי Wellbeing Research Centre באוניברסיטת אוקספורד, מציג עדויות חדשות על תרומת הארוחות המשותפות לרווחה נפשית ולחיזוק הקשרים החברתיים.
מחקרים שנסקרו בו מצאו שבני נוער שאוכלים לעיתים קרובות ארוחות משפחתיות נהנים מהרגלי תזונה טובים יותר, מסיכויים נמוכים יותר להשמנה ולהפרעות אכילה, והם בעלי הישגים לימודיים גבוהים יותר. בנוסף, מחקר ניסויי הראה שארוחות משותפות קשורות לרמות גבוהות יותר של רגשות חיוביים, אם כי שימוש בטלפון בזמן הארוחה מפחית את האפקט הזה.
מחקר אחר שנערך בסין בקרב כ־9,000 מבוגרים מצא גם הוא קשר בין שיתוף ארוחות ובין שיעורים נמוכים יותר של דיכאון, מה שמרמז על תרומה רחבה יותר לבריאות הנפש.
חזרה למקורות
שולחן האוכל הישראלי הוא סמל לשינויים חברתיים ותרבותיים. בראשית ימי היישוב, חלק מהאוכלוסייה – בעיקר בקיבוצים ובמוסדות חינוך – אכל בחדרי אוכל משותפים. שולחנות ארוכים עם סועדים רבים חיברו בין אנשים, יצרו תחושת קולקטיב ושיקפו ערכים של שיתוף ופשטות. במקביל, בבתים הפרטיים בערים ובמושבים נהגו רוב המשפחות לסעוד סביב שולחן אוכל פשוט, לעיתים קטן וצמוד למטבח, ולעיתים שולחן פינת אוכל ששימש גם לאירוח חגיגי.
לעומת זאת, בעדות רבות שהגיעו מארצות המזרח וצפון אפריקה, התקיימו מסורות ייחודיות – אכילה בישיבה על הרצפה או סביב שולחנות נמוכים, לעיתים סביב מגש משותף ובשילוב טקסים משפחתיים ואירוח מסורתי.
כך נוצרה תרבות מגוונת שבה אפשר למצוא שילוב של צורות ישיבה שונות – שולחנות ארוכים בחדרי אוכל קיבוציים, שולחנות משפחתיים בגובה רגיל בבתים פרטיים, ומחצלות או שולחנות נמוכים שנשמרים כמסורת. המכנה המשותף לכולם הוא תפיסת הארוחה כמרחב משותף למפגש, שמעניק תחושת שייכות ונוכחות.
החיים המודרניים וקצב החיים המהיר שינו לא במעט את פני שולחן האוכל בישראל. בבתים רבים, הארוחות היומיומיות הפכו קצרות, ולעיתים הן מתקיימות סביב אי המטבח או שולחן בר גבוה, שבו לא תמיד יש מקום לכל בני הבית לשבת יחד. לעיתים, הארוחה נעשית בחטף בין שליחת הודעות לסידורים אחרים, לעיתים מול מסך הטלוויזיה בסלון או המסך הקטן שבכף היד. המפגש המלא סביב שולחן אוכל ייעודי הפך לפחות שכיח בהשוואה לעבר הלא רחוק.
שינויים בתכנון הבית המודרני תרמו אף הם למגמה הזו: מטבחים פתוחים, חללים משותפים ותכנון פונקציונלי מצמצמים לעיתים את מקומו הפיזי של שולחן אוכל רחב שמאפשר ישיבה נוחה לכל בני הבית. שולחן האוכל “החגיגי" נשאר בפינת האוכל ומחכה לאירוח או לארוחות סוף השבוע, בעוד שביומיום הארוחות נערכות במטבח או בפינות קטנות יותר.
גם הרגלי עבודה ושעות פעילות ארוכות יצרו מציאות שבה לא תמיד מתאפשר לכולם להתכנס לשעת ארוחה משותפת. לא אחת, בני משפחה שונים אוכלים בזמנים שונים, מה שמצמצם את הסיכוי לישיבה מסודרת, שיחה ושגרה קבועה.
חיזוק ה”ביחד”
בשנים האחרונות, וביתר שאת בעקבות הקורונה, ניכרת התעוררות מחודשת של הרצון לטפח את הארוחה המשותפת כמרחב של קשר משפחתי וחיזוק התחושה של “ביחד". משפחות רבות משקיעות בחידוש או עיצוב של שולחן האוכל, מבקשות להקצות לו מקום נוח ונעים גם לשגרה ולא רק לאירוח, לצד מודעות גוברת לחשיבות הארוחה המשותפת, שכאמור, מומלצת גם כדפוס אכילה המשפר את התזונה.
לא פחות חשוב הוא ההיבט הפיזי של סביבת האכילה: ישיבה נוחה המאפשרת נוכחות מלאה בארוחה, מיקוד בתחושת השובע והרעב, וטקסיות שמקדמת אכילה מודעת ובריאה יותר.
חופשת הקיץ כהזדמנות
הימים ארוכים יותר, הקצב משתנה, והארוחות פחות קבועות. העומס על ההורים לפעמים גדל – מעבר לשעות העבודה יש לדאוג לפעילויות לילדים, והבית “על גלגלים". ולמרות זאת, דווקא בתקופה הזו, כשהשגרה מופרת, כדאי ואפשר לסגל הרגל חדש, גם אם הדבר דורש בהתחלה מאמץ.
שווה לנסות להקדיש זמן לארוחות משפחתיות מסודרות גם בימי חול, כולם סביב שולחן, עוצרים לאכול יחד, לדבר, לשתף. אולי גם לטעום מאכלים חדשים וליצור שגרה שמחברת ומרגיעה בתוך העומס של חופשת הקיץ הארוכה. גם אם לא כל יום, הצלחה חלקית היא גם הצלחה, במיוחד בתקופה זו.
