שנות ה-70 של המאה ה-20 נחקקו בפלייליסט הישראלי כשנים של פריחה מוסיקלית שהביאו להיווצרותה של סצנת רוק, ואיתה צמחו מוסיקאים מבטיחים שהפכו לשם דבר במוסיקה הישראלית. לפני 50 שנים, באמצע העשור ההוא, הפציעו שלושה אייקונים מוסיקליים: שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב, שיצרו הרכב רוק מתקדם, חד פעמי, אוונגרדי, פורץ דרך שהקדים את זמנו. כן, כן כל הקלישאות נכונות. להרכב הם קראו בשם: "קצת אחרת" והוא פעל במשך שנה אחת בלבד: 1974-1975.
אגב, השלושה החלו כמלווים מוסיקלית של הזמרת המתחילה דאז נורית גלרון. ההרכב, כמו גם האלבום היחידי שהוציאו ונושא את אותו השם "קצת אחרת" לא זכו בזמנם להצלחה מסחררת, האוזן המוסיקלית הישראלית שנטתה לכיוון המיינסטרים התקשתה להתרגל לסגנון, אבל עם הזמן שירים כמו "שעת בין ערביים", "הנסיך הקטן" "שניים סינים", Sweet Song ,"הנסיעה" ועוד היו לקלאסיקה אמיתית ולאבן דרך ברוק הישראלי, ושלושת חברי ההרכב היו לשמות חמים של יוצרים מוכרים ואהובים בנוף המוסיקה הישראלי.
עתה לכבוד שנת היובל ל"קצת אחרת" תעלה בפסטיבל הג'אז הבינלאומי במוזיאון ישראל ירושלים, הפקת מקור "קצת אחרת לגמרי" שתתקיים ביום חמישי 22.5 במוזיאון ישראל (הפסטיבל מתקיים היום ומחר: רביעי וחמישי) – בהפקתו ובהשתתפותו של המוסיקאי תומר בר, שנענה בחפץ לב לפנייתו של אבישי כהן המנהל המוסיקלי של הפסטיבל. "בתור מוסיקאי שמאלתר וג'זיסט שמחתי על ההצעה. ההיכרות של אבישי ושלי החלה דרך סדרת ההופעות 'לא סטנדרטים'" הוא משתף.
תומר בר (צילום: תומר בר)
מה אתה אוהב ב"קצת אחרת?" "אני בן 30, נולדתי 20 שנים לאחר פירוק הלהקה, ואיני זוכר מתי שמעתי אותם לראשונה. אני כן זוכר שהם היום פס הקול של אמא שלי בנערותה אף שהיא איננה מוסיקאית.
מגיל צעיר מאד אני אוהב מוסיקה של שנות ה-70', לשמוע אמנים שנחשבים מאז לנכס צאן ברזל של המוסיקה הישראלית כמו אריק איינשטיין ושלום חנוך, בתוספת החיבור שלי לשלמה גרוניך מעצם היותי פסנתרן. התחברתי לפיגורה המוסיקלית שלו וכנראה שנחשפתי גם דרכו ל'קצת אחרת' שהיה הרכב ייחודי בנוף.
משהו בחוצפה שלהם קרץ לי מאוד. האלבום היחידי שהם הוציאו היה נועז ושטותינקי. כולל השירים הליריים שבו עם שיר 'ההד' או 'שיר בין ערביים', שאהובים עלי במיוחד".
חזרות "קצת אחרת" (צילום: תומר בר)
מה הופך את 'קצת אחרת' לפורצי דרך? "אמנם לאלבום היחיד שהם הוציאו לא היתה הצלחה גדולה בזמנו, אבל יש לו ערך היסטורי, עומק וראשוניות בארץ, גם עבור האלבומים שבאו בעקבותיו. 'קצת אחרת' נתנו להם דרור ליצור 'פרוג רוק' (פרוגרסיב). אפשר לומר שהם היו סוג של יבואנים של המוסיקה הזאת מארה"ב, כשהם מעניקים לה טאצ' ייחודי ופרוע משלהם, עם ההומור המקסים, כמו בשיר 'שניים סינים' כשגרוניך מתחיל בסגנון חסידי ויוצא פתאום למאהוול, ויש גם קטעים אינסטרומנטליים שהם בגדר אוונגרד".
במופע הצפוי מחר (חמישי 22.5) בפסטיבל הג'אז יופיעו שלמה יידוב כשלצידו נטע ברזילי. "כל אחד מהם מייצג קצה אחר בסיפור. שלמה גרוניך מייצג את המקור ואת קסם העבר ההיסטורי המתחבר להווה, ואילו נטע ברזילי הדיסוננטית, מחברת בין הקצוות אל הכאן ועכשיו. היה לי מאד חשוב לשלב קול נשי בהפקה. נטע היא בדיוק האדם הנכון והמתאים, כשאיתם על הבמה המוסיקאים דניאל דור על התופים, אורן הרדי בקונטרבס ואני בפסנתר ושירה. שם טוב לוי לא ישתתף".
נטע ברזילי (צילום: דודי חסון)
וגרוניך? הוא יגיע בהפתעה? "אני לא יודע. אם הוא יגיע זו תהיה הפתעה גם עבורי".
כאמור שמו של המופע בפסטיבל הג'אז "קצת אחרת לגמרי" מעיד על נקודת המוצא האמנותית של תומר בר. "מראש ידעתי שזה לא הולך להיות מופע מחווה של אחד לאחד לשירי האלבום במלאת 50 שנים ל'קצת אחרת'. רציתי לעשות משהו קצת אחר, דווקא לפשט ולא לעשות דברים מורכבים עוד יותר.
זו הפקה לפסטיבל הג'אז ברוחו של אבישי כהן, כשאני מביא לבמה עיבודים חדשים ורעננים, שאינם חזרה על מה שהיה, אלא כמפגש מחודש עם היצירה, כשנגני הפרוייקט הטובים מעולם הג'אז עם פרשנות פנומנלית לשירים, ועדיין משמר משהו מ'קצת אחרת' המקורית. בעזרת כלי הנגינה הם מבטאים חדשנות, אלתור וגם רוח שטות. בעיני הנוכחות של נטע ברזילי היא מובנת מאליה בעוד שמצידו של שלמה גרוניך מדובר באומץ להסכים להשתתף במופע כשעושים את המוסיקה שלו באופן שונה ומחודש".
כל השירים זוכים לעיבודים מחודשים? "יש שירים שלא נגענו, הם מקודשים. למשל 'שיר בין ערביים'. שירים אחרים יהיו בגדר הפתעה במופע".
שלמה יידוב (צילום: אילן בשור)
הפלא שאפיין את הילד תומר בר, לא הלך לשום מקום נשאר והתפתח בבגרותו של המוסיקאי המחונן. תומר בר, 30, גדל בירושלים ובמודיעין. החל לימודי פסנתר בגיל 9. בן 11 כבר הקליט מוסיקה מקורית. האלבום הראשון שלו יצא בגיל 12 והושק בפסטיבל ישראל. עד היום הוא הקליט שמונה אלבומים. "התשיעי בדרך" כשאת אלבומו האחרון הפיק מוסיקלית המוסיקאי ונגן הסקסופון אלי דג'יברי.
המוסיקה שלו מורכבת מסגנונות מגוונים מג'אז הארדקור ועד פופ רוק ו-RNB, קלאסי כולל עיבודים לבאך. הוא בוגר תיכון "תלמה ילין" שקרוי על שם סבתא רבתא שלו. "במפגש עם מנהל בית הספר ביום הראשון ללימודים הוא שאל 'מי מהתלמידים יודע מיהי תלמה ילין?' עניתי מיד: 'סבתא שלי', הוא העיף אותי מהכיתה ואז נעמדתי מול הפסל שלה, ברגע קולנועי שכזה. בהמשך המנהל גילה שאני אכן הנין שלה ונהיינו חברים טובים".
במהלך השנים זכה תומר בר במלגות הצטיינות מקרן התרבות ישראל אמריקה הן לפסנתר והן לג׳אז. כשהיה בכיתה י״א השתתף בפרויקט "מחונני על" של משרד החינוך, במסגרתו למד אצל מקים הפקולטה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוסיקה בירושלים – מנחם ויזנברג, בהמשך למד באקדמיה למוסיקה בירושלים במסלול יצירה רב תחומית. כיום בר מופיע בפסטיבלים רבים, משתף פעולה עם אמנים ופרויקטים רבים בהם: זהר פרסקו, ימן בלוז, האורקסטרה של אבי לייבוביץ', דניאל זמיר, סול מונק ועוד רבים וטובים. כמו כן הוא מופיע בטריו עם מוסיקה מקורית וג'אז מודרני. ברוח הלהקה המקורית של שנות ה-70, גם המופע בפסטיבל בהפקתו ובהשתתפותו "קצת אחרת לגמרי" הוא חד פעמי ויימשך 45 דקות.
חזרות "קצת אחרת" (צילום: תומר בר)
האם חברי ההרכב המקורי מתגעגעים לעברם? "שאלה טובה. יצא לי לנגן עם כל אחד מהם בנפרד. נדמה לי שהם מביטים קדימה".
"קצת אחרת לגמרי" פסטיבל הג'אז הבינלאומי במת קראון מוזיאון ישראל, ירושלים יום חמישי 22.5 | 20:30 |
המפיק והמוזיקאי הבריטי האגדי בריאן אינו הכריז על קונצרט גדול בוומבלי ארנה בלונדון תחת השם "Together for Palestine" (יחד למען פלסטין), שמטרתו לגייס כספים למשפחות בעזה. המופע יתקיים ב-17 בספטמבר, והליין-אפ המלא יוכרז בקרוב.
אינו, שמשמש כמפיק בפועל של האירוע, תיאר אותו כ"ערב של מוזיקה, הרהור ותקווה". בהצהרה שפרסם באינסטגרם, כתב אינו: "היה לי המזל לעבוד עם כמה מהאמנים המדהימים ביותר בעולם במשך יותר מ-50 שנה. אבל אחת החרטות הגדולות שלי היא שבמהלך הזמן הזה כל כך הרבה מאיתנו נשארנו שותקים לגבי פלסטין".
הוא הוסיף: "לעתים קרובות השתיקה הזו נבעה מפחד – פחד אמיתי – שדיבור בקול רם יכול לעורר תגובת נגד, לסגור דלתות או לסיים קריירה. אבל זה משתנה עכשיו – בחלקו כי כמה אמנים ופעילים האירו את הדרך, אבל בעיקר כי האמת על מה שקורה הפכה לבלתי אפשרית להתעלם ממנה".
אינו התייחס למצב בעזה: "מה שאנחנו עדים לו בעזה אינו תעלומה, וגם לא ערפל של נרטיבים מתחרים שהופכים את זה ל'קשה להבנה'. כאשר עשרות ארגונים לא-מפלגתיים מתארים זאת כרצח עם, הקו המוסרי ברור. אנחנו לא יכולים להישאר בשקט".
כל התרומות יועברו לשותפים פלסטינים דרך ארגון הצדקה הבריטי Choose Love, התומך בארגונים הומניטריים מקומיים באזורי סכסוך. "אבל זה עוסק ביותר מסתם כסף", הוסיף אינו. "זה על שליחת מסר של אהבה וסולידריות לעם הפלסטיני – שהם לא נשכחו. אנחנו רואים אותם, אנחנו שומעים אותם, ולמרות שאנחנו רחוקים, אנחנו מחוברים עמוקות – כמו שאנחנו מחוברים לכל האנושות".
תמיר גרינברג קוטף את המקום הראשון במצעד המוזיקה הרשמי של "מעריב" עם השיר "Can’t Get Over You". את השיר כתב גרינברג יחד עם עמית קנון, והלחין ועיבד אותו בעצמו.
גרינברג ממשיך לבסס את מעמדו כזמר הכי בינלאומי שצמח כאן בשנים האחרונות, עם בלדת קאנטרי-סול באנגלית – סגנון שכבר הפך לחתימת היד שלו.
בשיר החדש הוא נוגע בפצע מוכר: הניסיון לשחרר אהבה שלא מרפה. דרך טקסט מלא בדימויים עוצמתיים ומוזיקה שמרקדת בין רוך דרומי לעוצמה דרמטית, גרינברג מגלם גיבור מאוהב שמוכן לחצות ימים, להילחם ברוחות רפאים ולעשות הכול – חוץ מדבר אחד: להתגבר. הקול שלו, מלא נשמה ובשליטה נדירה, מוביל את השיר ביד בטוחה עד לסיום הכואב-משחרר.
למקום השני הגיעה הילה רוח בשירה "תביאו יותר" ובמקום השלישי ממוקם אייל לוי עם "בואי אליי".
המצעד הבא יפורסם ביום שני הקרוב עם אומנים חדשים ושירים חדשים.
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
אלון אבוטבול (צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.