בערב ל"ג בעומר, כשמדורות החלו לבעור בכל פינה, אחת מהן התלקחה בצורה ייחודית באמפי קיסריה. על הבמה – סאבלימינל והצל, הצמד שהכניס את ההיפ־הופ הישראלי אל לב המיינסטרים דרך החלון בתחילת שנות ה־2000, חזרו שוב עם משפחת תאקט לערב שהיה משהו בין מסיבה, לעצרת מוזיקלית.
מאז הקאמבק המתוקשר בשנת 2022 הם כבר הופיעו מספר פעמים, אבל הפעם, משהו השתנה. קיסריה הרגישה כמו שיא רגשי – אולי בגלל מה שקרה מספר שבועות לפני, כאשר עיריית חיפה החליטה לבטל הופעה שלהם, בטענה שהם "אמנים מפלגים". זה הספיק כדי להצית סערה ושיח על גבולות חופש הביטוי וכנראה שזאת הסיבה שזה לא היה סתם מופע. זה היה סוג של תשובה.
לאחר מסע רצוף פקקים, מצאנו את עצמנו בכניסה לאמפי. אני וחבר – "תאקטולוג" רציני, כזה שמכיר כל מילה מכל שיר מכל תקופה של הצמד – עמדנו בתור עם מאות אנשים, וכולם נכנסו לאווירה: בירות בידיים, גלידות, נקניקיות או כמו שמישהו מהתור התלוצץ: "טורו במחיר מפוצץ בדינרו". אבל אז – אזעקה. לא בקיסריה עצמה, אלא בגוש דן, והטלפונים בכל כיס התחילו לרטוט. תוך שניות, המולת הרחבה השתתקה. עיניים חיפשו עיניים, הלב נדרך.
סאבלימינל והצל (צילום: אלברט למיאב)
הרוחות עוד לא נרגעו, ואז – פתאום – נשמעה קריאה: "לא לא!", ואז קול סמכותי: "אז אתה עצור", ומישהי אמרה– "למה לפני הופעה אבל?". כנראה שמישהו שתה יותר מדי.
הדבר סיפק לנו הקדמה מתוחה למופע אבל אז נכנסנו פנימה. "הפינאלי" פתח את הערב–שילוב של התפרצות ביט וגעגוע. אחריו "הפרד ומשול" עם סיוון (האישה ש"הגיעה לכאן, כדי לנצח") שבשלב מסוים התבדחה ושרה קאבר לפנינה רוזנבלום עם הלהיט "אירן דונט' שוט", כנראה שלאחר האזעקות זה הרגיש טבעי, ואז הגיע "תקווה" – השיר שישראלים שרו בילדותם בלי לחשוב יותר מדי. אבל עכשיו, הוא קיבל משמעות. ואז – "פרחים בקנה".
עם מצגת של חיילים ודגלי ישראל, ברגעים האלה מרגישים גם כמה משפחת תאקט שעל הבמה, מגויסת: מורן מזור, חננאל אדרי, אלמוג קפאח והלהקה המצוינת, העניקו הופעה חיה מדוייקת ומרגשת, לאחר מכן הגיעו שירי "תזהר ממנה", ו-"את אותי שופטת" שטובים לכל חאפלה ומיד אחר כך "החלום של כל גבר" שהקדיש סאבלימינל לאשתו. בגזרת אירוח מפתיע: איתי לוי, נכנס לקולות הכפיים והוא בתגובה הוסיף "וולקאם" את עצמו לדעת והצטרף לביצוע הבכורה של "רק אל תתאהבי" החדש שלהם, ואחריו ביצע עם הצמד את "אני יכול" בקאבר מצוין.
סאבלימינל והצל ואיתי לוי (צילום: אלברט למיאב)
הפסקת נשימה, סאב עצר את המופע והם התחילו לדבר על חשיבות הזיכרון של מי שאינם איתנו, במסך מאחוריהם, תמונותיה של עמית בוסקילה ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה, איציק שמלי, חבר משפחת טאקט, הוזמן לבמה לביצוע שירו המרגש– "כמה חסר". משפחתה עלתה לבמה, החזיקו דגלי ישראל עם האמנים וזה היה מעצים לאחר מכן התנגן השיר "זה עלינו", שיר שיצא לפני שנה עם רביב כנר, ברקע היה סרטון עם תמונות ההרוגים והחטופים, ובסוף תמונה של סמל החטופים, זה היה כואב אבל היה בזה גם משהו מחזק. ואז הגענו לדקות הכי טעונות בערב – המחווה לרב פקד ארנון זמורה ז"ל.
סאב והצל גוללו את הסיפור שלו וההקשר להרכב: "כילד, משפחת תאקט היוותה השראה בשבילו, אחר כך הוא התגייס, הפך למפקד וקצין גדול, פיקד על מבצע לחילוץ חטופים – ונהרג לצערנו הרב, כרגע הוא מהווה השראה בשביל כולנו, גיבור על ישראלי, המשפחה שלו פה איתנו". על המסך – וידאו ישן שלו כנער מתוק, שר "האדריכלים" וסאבלימינל והצל הצטרפו וככה נוצר חיבור מוזיקלי על זמני שגרם לקהל למחוא כפיים לזכרו ולהתרגש.
בהמשך התנגן "אל תירא ישראל", שיר שיצא לפני כחודשיים- "המנון מלחמה" נוסף לארסנל ולאחר מכן הם הכריזו רשמית על אלבום חדש לאחר כמעט 23 שנים, בשם– "שומרי הסף". אליעד אחר כך עלה לבמה, ביצע איתם שיר חדש מתוך אותו אלבום, ואז שר לבדו את "מסע" וזה גרם לי לפלאשבק לכל חתונה שהייתי בה השנה.
סמל החטופים בהופעת סאבלימינל והצל (צילום: אלברט למיאב)
הערב נחתם, כמו במעגל מושלם בביצוע של "ילד רחוב" האייקוני, שיר שאני מאמין שאפילו 'אמינם' יודע את המילים שלו. הקהל שלף טלפונים, הרים ידיים, והחגיגה נגמרה. לסיכום, היה ערב נוסטלגי שהתחיל בפקקים, נקניקיות, מעצר, הופעה מרגשת ומקפיצה שלעיתים הרגישה כמו טקס אבל בסוף הלילה, התחושה ששררה הייתה של אירוע נדיר בנוף המקומי.
סאבלימינל והצל הראו ש-20 שנה אחרי, הם עדיין כאן כדי לעשות רעש ואולי גם עצרת. זו לא הייתה סתם הופעת קאמבק נוסטלגית; זה היה ערב שהציף מורכבות ישראלית – פצעי העבר והווה, כמיהה לאחדות, גאווה לאומית לצד ביקורת חברתית – וארז את הכול בתוך מופע מוזיקלי. "דור הניצחון", כפי שהם מכנים אותו, הריע להם – ובכך אולי סימן שלפעמים, אש המחלוקת יכולה להפוך למדורת שבט מאחדת.
המפיק והמוזיקאי הבריטי האגדי בריאן אינו הכריז על קונצרט גדול בוומבלי ארנה בלונדון תחת השם "Together for Palestine" (יחד למען פלסטין), שמטרתו לגייס כספים למשפחות בעזה. המופע יתקיים ב-17 בספטמבר, והליין-אפ המלא יוכרז בקרוב.
אינו, שמשמש כמפיק בפועל של האירוע, תיאר אותו כ"ערב של מוזיקה, הרהור ותקווה". בהצהרה שפרסם באינסטגרם, כתב אינו: "היה לי המזל לעבוד עם כמה מהאמנים המדהימים ביותר בעולם במשך יותר מ-50 שנה. אבל אחת החרטות הגדולות שלי היא שבמהלך הזמן הזה כל כך הרבה מאיתנו נשארנו שותקים לגבי פלסטין".
הוא הוסיף: "לעתים קרובות השתיקה הזו נבעה מפחד – פחד אמיתי – שדיבור בקול רם יכול לעורר תגובת נגד, לסגור דלתות או לסיים קריירה. אבל זה משתנה עכשיו – בחלקו כי כמה אמנים ופעילים האירו את הדרך, אבל בעיקר כי האמת על מה שקורה הפכה לבלתי אפשרית להתעלם ממנה".
אינו התייחס למצב בעזה: "מה שאנחנו עדים לו בעזה אינו תעלומה, וגם לא ערפל של נרטיבים מתחרים שהופכים את זה ל'קשה להבנה'. כאשר עשרות ארגונים לא-מפלגתיים מתארים זאת כרצח עם, הקו המוסרי ברור. אנחנו לא יכולים להישאר בשקט".
כל התרומות יועברו לשותפים פלסטינים דרך ארגון הצדקה הבריטי Choose Love, התומך בארגונים הומניטריים מקומיים באזורי סכסוך. "אבל זה עוסק ביותר מסתם כסף", הוסיף אינו. "זה על שליחת מסר של אהבה וסולידריות לעם הפלסטיני – שהם לא נשכחו. אנחנו רואים אותם, אנחנו שומעים אותם, ולמרות שאנחנו רחוקים, אנחנו מחוברים עמוקות – כמו שאנחנו מחוברים לכל האנושות".
תמיר גרינברג קוטף את המקום הראשון במצעד המוזיקה הרשמי של "מעריב" עם השיר "Can’t Get Over You". את השיר כתב גרינברג יחד עם עמית קנון, והלחין ועיבד אותו בעצמו.
גרינברג ממשיך לבסס את מעמדו כזמר הכי בינלאומי שצמח כאן בשנים האחרונות, עם בלדת קאנטרי-סול באנגלית – סגנון שכבר הפך לחתימת היד שלו.
בשיר החדש הוא נוגע בפצע מוכר: הניסיון לשחרר אהבה שלא מרפה. דרך טקסט מלא בדימויים עוצמתיים ומוזיקה שמרקדת בין רוך דרומי לעוצמה דרמטית, גרינברג מגלם גיבור מאוהב שמוכן לחצות ימים, להילחם ברוחות רפאים ולעשות הכול – חוץ מדבר אחד: להתגבר. הקול שלו, מלא נשמה ובשליטה נדירה, מוביל את השיר ביד בטוחה עד לסיום הכואב-משחרר.
למקום השני הגיעה הילה רוח בשירה "תביאו יותר" ובמקום השלישי ממוקם אייל לוי עם "בואי אליי".
המצעד הבא יפורסם ביום שני הקרוב עם אומנים חדשים ושירים חדשים.
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
אלון אבוטבול (צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.