ביטחון
צמצום פצצת הזמן הדמוגרפית: כך ישראל יכולה להכריע את עזה
בראיון מיוחד ל”מעריב” קורא אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, לשינוי יסודי במדיניות הישראלית כלפי עזה – שינוי שעשוי, לדבריו, להבטיח את ביטחון ישראל לעשרות שנים קדימה ולצמצם את האיום האידאולוגי והדמוגרפי הנשקף מהרצועה.
לדבריו של עופר, “ישראל חייבת לשנות את מדיניותה כלפי עזה באופן יסודי כדי להבטיח ביטחון לאומי ולמנוע סחיטה מדינית ודמוגרפית. שלושה עקרונות מרכזיים צריכים לעמוד בלב המדיניות: חופש פעולה צבאי מלא מול כל איום בעזה, ללא הסכמים מגבילים; מניעת שיקום עזה כך שהשארת עזה בחורבנה הנוכחי לעשרות שנים יעודד עזתים להגר, צמצום פצצת הזמן הדמוגרפית והצגת דוגמה לכל רוחשי רעתה של ישראל באיזור; והסרת אחריות ישראלית מאוכלוסיית עזה, תוך סגירת מעברים וניתוק כלכלי ותשתיתי".
עופר מצביע על שורש הבעיה: “האויב הוא האתוס הפלסטיני השולל את קיום ישראל כמדינת הלאום היהודית, כאשר חמאס הוא ביטוי מרכזי לכך, אך לא היחיד. אידאולוגיה זו משותפת לחלקים נרחבים בעולם האסלאמי ובמערב, מפרס דרך קטאר ואל-ג’זירה ועד אוניברסיטאות מערביות. עזה משמשת כלי תעמולה להצגת ישראל כאכזרית, תוך התעלמות מהאחריות של העזתים עצמם, מצרים והעולם הערבי כולו".
בביקורת חריפה טוען עופר כי ישראל איפשרה בפועל את הצמיחה הדמוגרפית המואצת ברצועה והזרמת כספים בלתי מבוקרת: “דוקטרינת אוסלו, שהאמינה בשלום דרך איחוד עזה והגדה, נכשלה. השקעות של כ-50 מיליארד דולר, רובן מערביות, הובילו לצמיחה דמוגרפית חסרת תקדים בעזה – כפולה מזו של מצרים או של העדה השיעית בלבנון. ישראל, באמצעות משאבים ואישורים, אפשרה זאת, תוך מתן לגיטימציה להזרמת כספים שלא נחשבו כמימון טרור. מנגנון שיקום עזה (GRM) של המתפ”ש, שהוקם ב-2014, איפשר הזרמת חומרים ששימשו את חמאס, כמו מלט למנהרות, תחת פיקוח כושל".
לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות היא התפיסה הבינלאומית שישראל אחראית לגורל עזה: “החוק הבינלאומי מחייב לספק צרכים הומניטריים לאוכלוסייה תחת כיבוש, וישראל נתפסת ככובשת עזה למרות ההתנתקות, בשל הסכמים כמו הסכם המעברים (2005) והכרזותיה. המצור שהוכרז ב-2007, לצד המשך אספקת משאבים, חיזק את התפיסה שישראל אחראית, כפי שביטא הלורד קמרון ב-2010: ‘עזה – הכלא הפתוח הגדול בעולם’".
הפתרון שמציע עופר נחרץ וכולל כמה צעדים מעשיים: “ישראל תפעל בעזה ללא הסכמים מגבילים, בכל אמצעי – אוויר, ים, יבשה – תוך החזקת שטחים ריקים מאוכלוסייה. אזור חיץ בצפון (3 ק”מ) ומזרח (1.2-1.5 ק”מ), כ-22% מהרצועה, יסופח רשמית ויישאר ריק, עם הוראות פתיחה באש נוקשות. שטחים נוספים יפונו דרומה לפי צורך, ללא הטלת כיבוש על האוכלוסייה".
“ישראל תסגור מעברים, תנתק מים וחשמל, ותבטל את פעילות המתפ”ש. שום סיוע לא יינתן לשיקום עזה, כדי לעודד הגירה ולהפחית את הלחץ הדמוגרפי. משאבים שיוזרמו על ידי גורמים חיצוניים ויאיימו על ישראל – יושמדו", הוסיף עופר, “ישראל תבהיר כי עזה היא ישות זרה ועוינת, ללא כל מחויבות כלכלית או הומניטרית כלפיה. נוכחות ישראלית במעבר רפיח תבוטל, ושירותים כמו בנקאות או עתירות לבג”צ יופסקו. מדיניות זו תאלץ את מצרים לקחת אחריות, תוך צמצום הסחיטה הבינלאומית".
עופר מתייחס גם להיבטים הדיפלומטיים מול מצרים: "ישראל תבהיר כי הברחות מסיני מחייבות אחריות מצרית, ותפסיק להשתמש במצרים כמתווכת. יחסים ינוהלו דרך משרד החוץ בלבד. ראשי השב”כ, המתפ”ש ואלופי צה”ל יפסיקו לשמש בתפקיד דיפלומטי מול מצרים ויתרכזו בנושאי בטחון".
מול סעודיה: "ישראל תציע שלום הדדי, תוך הבהרה כי עזה היא בעיה צבאית של ישראל ואינה נושא שלדעת ישראל יש לו פתרון מדיני", מול ארה”ב: "סגירת מעברים תקשה על ארגוני או”ם, הממומנים על ידי ארה”ב, לפעול בעזה, ותעביר את האחריות למצרים".
לסיום אומר עופר: “נדרשת מדיניות חדשה לעזה, כולל סיפוח שטחים בצפון הרצועה, הקמת אזור חיץ והימנעות משיקום תשתיות, תוך שמירה על חופש פעולה צבאי ואי לקיחת שום אחריות על אוכלוסיית עזה או שיתוף פעולה עם גורמים בינ”ל המשתמשים באחריות זו כאמצעי סחיטה מדיני מישראל.”
“מדיניות זו תבטיח ביטחון ישראל לעשורים, תמנע סחיטה מדינית ותצמצם את האיום הדמוגרפי והאידאולוגי מעזה, תוך שמירה על עקרונות של חופש פעולה צבאי והתנערות מאחריות כלכלית/אזרחית", הדגיש.
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
