מי שכבר מזמן הפך לקונצנזוס לאומי הוא גדי מוזס, שורד השבי ששוחרר אחרי 482 במנהרות של עזה. בריאיון לבן כספית ועמית סגל הוא סיפר על הביקור של נתניהו, שבסופו הוא נותר מרוקן נפשית ופיזית. מוזס הוא דמות מופת, ישראל היפה והנדירה. בסוף הריאיון בן כספית ביקש לחבק אותו, וזכה לעשות את זה מול המצלמות. זה היה חיבוק בשם כולנו, כל הצופים, כל הישראלים שמאמינים שאין דבר חשוב יותר מאשר להחזיר את כל החטופים. לא בפעימות, לא בחלקים. כולם, עכשיו.

עוד ב"פגוש את העיתונות" התארחו שני מנהיגים, כביכול מאותו גוש פוליטי – יאיר לפיד ומנסור עבאס. אני כותב "כביכול", כי נפתלי בנט, מי שלפי הסקרים עשוי להקים את הממשלה הבאה, כבר הודיע שהוא לא יישב עם מנסור עבאס. יאיר לפיד, סביר להניח, היה עונה תשובה דומה.

ובכל מקרה, יאיר לפיד יודע לדבר, תמיד ידע. הוא ככל הנראה המועמד הפוליטי היחיד שיכול, אולי, להתחרות עם רה"מ נתניהו בזירה הרטורית. הוא גם יודע לכתוב יפה וגם יש לו חוש פוליטי לא רע. החוש הזה אומר לו כרגע לפנות ימינה, גם על חשבון סתירה עם דברים מובהקים שאמר בעבר. אין דבר שעמית סגל אוהב יותר מטרף שמגיע אליו לאולפן ואומר דברים שונים מדברים שהוא אמר בעבר.