בכתבה זו, שהיא המשך לכתבה הקודמת עם ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ באמ"ן ומחבר הספר “סופה של מדינת ישראל?!" בהוצאת ידיעות ספרים, אנו מבקשים לצלול לעומק הדמות המרכזית בפוליטיקה הישראלית כבר כמעט שלושה עשורים.

"ביבי, כפי שצוין, הוא איש חכם שיודע לנווט דרכו בסיטואציות פוליטיות מורכבות, בעל כושר רטורי גבוה מאוד שניחן ביכולת להתאים את דבריו לאוזן השומע – במקרים רבים הציבור ובמקרים אחרים פוליטיקאים שיטענו מאוחר יותר שלא עמד במילתו. אבל אין לצפות ממנו למשפטים דוגמת בן גוריון: מנהיג לא צריך לרצות את העם אלא להוביל אותו. כדי לומר משפטים כאלה צריך להיות מנהיג בעל חוט שדרה ואמת פנימית המציב את טובת העם במרכז ולא בעל אישיות נרקיסיסטית המציבה את "האני" במרכז. כך בנאומיו המילה "אני" חוזרת תדיר, הכל מרוכז בו", הסביר גרוזברד.

"הוא נלחם על שמו ולדידו זו מלחמה של עם ישראל ומדינת ישראל. מבנה אישיותו לא מאפשר לו לספוג פגיעות וכשהוא נאשם בשחיתויות שונות במקום להתמודד עם זה בשקט במישור המשפטי הוא נכנס לפרנויה, מגייס את נאמניו ומדבר על קנוניה נגדו. כך לא נהגו פוליטיקאים אחרים שנאשמו בעבר. על כן, מתחת למעטה החוסן שעלול להיראות בלתי שביר – מנהל משפט בעת מלחמה – ניצבת אישיות שלא מסוגלת לקבל כישלון ומשליכה את האחריות על האחרים", ציין.

עוד הוסיף: "ביבי לא ייכנס לדיכאון כבגין במלחמת לבנון הראשונה כשחיילים נהרגים, הוא לא יתפטר כגולדה לאחר מלחמת יום כיפור וודאי שלא יעלו בדעתו מחשבות אובדניות כפי שקרה לגולדה. הוא גם לא יחווה בעיצומה של מלחמה תקופות דיכאון כצ'רצ'יל. ביבי לא יתקיף את עצמו כפי שקורה בדיכאון (רגשי אשמה, הודאה בכישלון) – הוא יגן על עצמו. על כן, לא יקדם בחירות ולא ועדת חקירה ממלכתית, ימעט להיפגש עם משפחות חטופים, יחלק כספים לחרדים כדי לשמור על הקואליציה שלו ובעיקר לא ייקח אחריות אישית על כל אשר ארע".

״מה קרה לביבי בשנים האחרונות? ביבי, כפי שתיארנו הינו מנהיג בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה וכוחות אגו ניכרים להתמודד מול ביקורת וקשיים. אולם זו רק הקליפה החיצונית באישיותו עליה הצליח לשמור לאורך השנים עד לשלב התביעות המשפטיות שהועלו נגדו. כשאלה איומו עליו בהדחה, קלון ואולי אף מאסר הסתיימה יכולת ההתמודדות שלו עליה שמר לאורך שנים, נפרצו ההגנות והתגלה ביבי אחר עם אמירות הפוכות לאלה שדגל בהן לאורך השנים (למשל, שמירה על מערכת המשפט; הצורך לגייס את החרדים), הכל כדי לשרוד", אמר.

לדבריו, "הנרקיסיסטיות שלו ששומרת עליו מפני תחושות כישלון ודיכאון נכנסה לפעולה ולדידו כל האמצעים קשרים כדי להגן על עצמו. על כן, אין זה מפתיע שאנשים הקרובים אליו אומרים שזה "פשוט לא אותו ביבי". דומה שהיפוך כזה – רק בכיוון ההפוך – קרה לו גם עם אשתו שאותה בתחילה לא רצה ולבסוף נכנע לתכתיביה. במישור הפוליטי הוא עדיין מנסה לשרוד, לא לוקח אחריות לא על המחדל ולא על התביעות ויכולתו המניפולטיבית עם קצת מזל מאפשרת לו זאת. דומה שביבי חי חיים כפולים ואף הוא עצמו איננו יודע מה יש מתחת למסכה שלו".

בהמשך אמר כי "אין זה מפתיע שביבי מצליח להסתכסך כמעט עם כולם ולא מקדם לו יורש. כך עזבו בני בגין, דן מרידור ומדינאים נוספים שייצגו ימין ערכי את תנועת הליכוד. ביבי, במיוחד בשנים האחרונות, נוטה לגבש סביבו קבוצה של אנשים שתלויים בו והוא תלוי בהם (בדומה למודל המשפחתי שיצר) מה שיוצר סיר לחץ שבו אינטרסים מחליפים את האמת הלאומית וטובת המדינה".

"האישיות הלא בשלה של ביבי גורמת לו לא רק "לזגזג" ולומר בזמנים שונים דברים שונים בהתאם לצורך הרגעי אלא גם להימנע מהחלטות כבדות משקל. זאת משום שהוא עסוק בטובתו ופחות בטובתנו – זו נשמרת טוב יותר בעמדה פסיבית שאיננה לוקחת סיכונים. באוסף גדול מאוד של דוגמאות לאורך השנים (שחלקן נמצאות בספרי "סופה של מדינת ישראל?!") הוא פשוט היסס ונמנע מלקבל החלטות כבדות משקל. כך למשל בנושא איראן – דיבר כן, ביצע פעולות קטנות וודאי אבל לא פעל בנחישות לסכל את תוכנית הגרעין של איראן עד שהגענו לשעה השתיים עשרה", הדגיש.

גרוזברד תהה: "מדוע לא הצטרף לטראמפ כשזה חיסל את סולימאני? מדוע הפסיק את מבצע "צוק איתן" בשנת 2014 מבלי להתייעץ בחברי הקבינט שחלקם התנגדו לכך? מדוע לא סיכל את ראשי חמאס על אף המלצת שלושה ראשי שב"כ? מדוע לא תקף כארבע ימים לאחר השבעה באוקטובר וחיסל את כל ראשי חיזבאללה ושותפיהם על פי מידע מקדים שהיה לנו? כל ראשי ארגוני המודיעין וזרועות הביטחון תמכו בכך. מדוע היסס כשנה טרם הכניסה ללבנון? מדוע הסכים להפסקת אש עם חיזבאללה לאחר ההרס שזה זרע ביישובינו כמו גם להשארת כוחותיו על הגבול? וזו רק רשימה חלקית".

"כמי שהיה ראש ממשלה מאז 1996 ובמשך שבע עשרה שנים (מתוך שש עשרה השנים האחרונות הוא היה ראש ממשלה ארבע עשרה וחצי שנים) ניכר שלא השכיל להבין את האויב וכוונותיו, השליך עליו את חשיבתו המודרנית ובעיקר בחר לאורך השנים בקו פסיבי אם לא מפוחד שבו נתן לאויב להתעצם. בכל צומת החלטות בחר לשם הישרדות אישית לא להסתכן בעשייה. הדבר הפוך למשנתו ולאופן שבו הוא מציג את חזונו בנאומיו – היפוך מלא", כך לטענתו.

גרוזברד הסביר: "אכן יש שני ביבים – החיצוני והגלוי והפנימי והנסתר. ביבי מכיר היטב את הטקסט הדואג לאומה ויודע לדבר משם אך פועל ממקום אישי ואגוצנטרי באישיותו ולכן הוא מטעה כל כך. באופן זה יכול ביבי ברגע מסוים לדאוג שביתו לא יפגע מטילי חיזבאללה מבלי לחשוב על גורל האומה. צ'רצ'יל לדוגמה נאם מתוך הדיכאון של "דם יזע ודמעות" אבל התרומם לגורל האומה אל מול הנאצים. הוא לא היה עסוק באותם רגעים בתדמית שלו. ביבי שכתב שני ספרים על לוחמה בטרור לא השכיל להפנים דבר ממה שכתב – זה החלק המטעה באישיותו. מדובר בשתי אישיויות – הגלויה והנסתרת. דומה שגם ביבי עצמו לא מבין מהי בעייתו ולא מודע לה".

עוד ציין: "כמי שכתב את הביוגרפיה של בגין – "מנחם בגין – דיוקנו של מנהיג, ביוגרפיה" – שזכתה בפרס המחקר של המרכז למורשת מנחם בגין אערוך השוואה קצרה בין שני המנהיגים כדי להצביע על גודל הפער. בגין גידל משפחה בדירת שניים וחצי חדרים בדמי מפתח ולא בוילה בקיסריה. סביב בנו של בגין, בני, קיים קונצנזוס – איש צנוע, חכם וישר. סביב יאיר, בנו של ביבי, קצת פחות. אשתו של בגין, עליזה, אישה צנועה במיוחד שנהגה לנסוע באוטובוסים גם בהיות בגין ראש ממשלה ושלחה את בעלה להיפגש עם רייגן משום שהייתה זו פגישה חשובה בהיותה על ערש דווי (הוא לא סלח לעצמו שלא היה לצידה בעת פטירתה). קשה כמובן להשוות לשרה נתניהו".

"בגין מעולם לא הואשם בנהנתנות או בשחיתות כלשהי וכשפרש מראשות הממשלה התברר שאין לו בכלל דירה להתגורר בה. בגין אמר "יש שופטים בירושלים", פיטר את אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון בהוראתם על אף שהדבר כאב לו ביותר ושמר על מערכת המשפט עצמאית מכל משמר. ביבי, לעומת זאת, לא נותן אמון במערכת אכיפת החוק (פרקליטות, משטרה, בתי המשפט) וחותר תחתיה. כשבגין התמנה לראש ממשלה הוא ביקש מכל הפקידות להישאר בתפקידם ואף לקח את משה דיין ממפלגת העבודה שישמש שר חוץ בממשלתו", הזכיר גרוזברד.

הוא הבהיר כי "היום ביבי מדבר על "דיפ סטייט" וחש שהפקידות היא נגדו ולא מאפשרת לו לממש את חזונו. בגין קרא לעצמו "יהודי פשוט", ולא דיבר ב"אני" ו"אני". לאחר שבן גוריון ניסה לחסלו כשהפגיז את האונייה "אלטלנה" בעוד בגין ולוחמיו נמצאים עליה, מה שגרם למותם של 16 אנשי אצ"ל ולפציעתם של נוספים, הכריז בגין "לא תהיה מלחמת אחים" וציווה לנצור אש. זאת לעומת ביבי שבנאומיו מפלג ומשסה. בגין בחר להיקבר ליד פיינשטיין וברזני – אשכנזי ועירקי – שהתאבדו יחד טרם העלאתם לגרדום בכלא הבריטי, סמל לאחדות העם היהודי. הוא לא אמר שהשמאל הם לא יהודים".

מדוע יבחר ביבי תמיד בקו הפסיבי?
"ביבי ימשיך ללכת בין הטיפות בתקווה שלא יירטב. כלומר, הוא לא ייקח אחריות כבגין להפציץ את הכור העיראקי ולא יתייצב אל מול טראמפ כפי שבן גוריון עמד בפני לחצים אמריקאים על אף אמברגו נשק. הוא יגיד לא להסכם עם חמאס ושחרור חטופים וגם לא למלחמה עצימה. הוא כפי שאמרנו לא ייקח אחריות ועל כן לא ייכנס לדיכאון. מבחינתו זה אולי יתרון אבל מבחינתנו חיסרון".

בסיום אמר: "איש לא ייקח לביבי את כשרון הנאום, היכולת לדבר אל לב ציבורים רחבים של מצביעי הימין ולייצג את ישראל בזירה הבינלאומית בכבוד. אלה לא דברים של מה בכך ואין למרכז ולשמאל הישראלי מתחרים לביבי בעניין זה. צריך גם לציין שרבים ממכשלותיו – אי תקיפה מקדימה של חמאס וחיזבאללה לאורך השנים, הפיכת הצבא ל"קטן וחכם" בניית גדר, העברת כספים לחמאס, אי סיכול מנהיגיו ועוד – לאלה היו שותפים גם כל מנהיגי האופוזיציה. אולם בגלל אופיו הנרקיסיסטי, הדיבייטי והשיווקי ובהעדר בית פנימי (אישיותי) וחיצוני (משפחתי) לסגת אליו בעת משבר הוא, בניגוד לבגין, שמיר ושרון, ימשיך לנהל את ישראל ללא חוט שדרה וללא וייז".

לעמוד של ד"ר גרוזבד >>>