"הסיטואציה שתוארה כאן בשורה של דרכים שונות היא איך ישראל העזה לחבל במשא ומתן בין נשיא המעצמה החזקה בעולם לבין ארגון טרור פושע שהמטרה שלו היא להשמיד את מדינת ישראל. יש גם צד שני להסביר, להגיד את זה, שהוא, שאם ממשל ביידן היה מנהל משא ומתן ישיר עם חמאס – אמריקה הייתה עולה בלהבות. ולכן, מה שמצופה מכל ישראלי, מכל ממשלה ישראלית, הוא לחבל במשא ומתן הזה מלכתחילה. כשארצות הברית… זה… זה דבר גרוע מאוד מבחינתנו שהיא מנהלת משא ומתן ישיר. זה לא שנכנסו לוואקום או 'ישראל הסרבנית', לא, לנהל משא ומתן עם ארגון טרור הוא דבר שלא היה עובר בשקט".

נתחיל מזה שהייתה תקופה שעמית סגל היה תובע או לכל הפחות עושה בלוק בטוויטר לכל מי שהיה משתמש בשורש ח.ב.ל בהקשר שלו, לכן קצת אירוני שהוא בחר דווקא במילה "לחבל" כשהשפה העברית מלאה במילים כמו "להניא", "למנוע", "לעצור" או "לסכל". בהקשר הנ"ל אפשר גם פשוט "להפקיר", כי זה הסאבטקסט של הדברים. מדינת ישראל הייתה צריכה להמשיך להפקיר את עידן אלכסנדר.

מדובר בטקסט קיצוני אפילו בסטנדרטים של ערוץ 14. פרשן בכיר אומר שישראל הייתה צריכה לחבל (לחבל!) במשא ומתן שהביא לשחרור של חייל ישראלי לביתו. משא ומתן שלפי ההערכה של סגל עצמו באותה מהדורה לא אמור לעלות לישראל דבר, וחמאס לא תקבל שום דבר בתמורה לשחרורו של עידן.

אז מה בעצם מפריע לסגל כל כך? עצם המשא ומתן עצמו עם חמאס שלא צריך לעבור בשקט. זו דעה לגיטימית, אם כי העיקרון שלפיו "לא מנהלים משא ומתן עם ארגוני טרור" הוא קאץ' פרייז נחמד בהרבה סרטים הוליוודים, אבל בפועל בשביל לשחרר חטופים או להביא להפסקות אש – תמיד יש צורך לדבר עם ארגוני טרור. עמית סגל יגיד, ובצדק, שהשיחות האלה מול הגרועים שבאויבינו תמיד נעשות באמצעות מתווך, אלא שזו עדיין הדרך הדיפלומטית של ללכת עם ולהרגיש בלי. בפועל, ישראל מנהלת מו"מ מול חמאס כבר שנה וחצי בנושא החטופים, עם התערבות מלאה של ארה"ב, בטח מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן.

ובכל מקרה, זה בכלל לא חשוב. לדבר על "לחבל" במו"מ של ישראלי שחוזר הביתה אחרי 584 ימים זו חרפה עיתונאית ומוסרית. להגיד את המילים האלה דווקא בשעה שעידן אלכסנדר מתאחד עם הוריו לראשונה מזה 584 ימים, ובזמן שהורי החטופים שעדיין נמצאים בעזה מתחננים שיחזירו להם את יקיריהן, זו או טיפשות או ניתוק. אפשר להגיד על עמית סגל הרבה דברים, טיפש הוא לא.