נשיא סוריה אחמד א-שרע קיווה שהכל יתנהל בסוריה לפי תכניתו המקורית. הוא המתין בסבלנות במחוז אדליב (צפון-מערב המדינה) תחת חסותה של טורקיה כתשע שנים מאז מלחמת האזרחים, ובסוף 2024 ניצל את המלחמה באוקראינה ואת מלחמת חזבאללה נגד ישראל, כדי להפיל את משטרו של אל-אסד בימים בודדים, כשידיהן של רוסיה ואיראן כבולות.

השלב הבא היה לשלוט בסוריה כולה, משימה קלה לכאורה, שהרי בניגוד לאל-אסד וצמרת המשטר הקודם שנמנו עם המיעוט העלווי, א-שרע מייצג את עדת הרוב הסוני (כ-70% מהאוכלוסייה). אז מהי הבעיה? 

הג'יהאדיסטים מחוץ לשליטה

אנשיו של א-שרע לא הסתפקו בשליטה גרידא, הם חיפשו נקמה. מיד אחרי תפיסת השלטון בדמשק בדצמבר 2024, החלו להתרבות מעשי הטבח נגד העדה העלווית בסַאחִל (מחוזות לטקיה, טרטוס ובניאס) והם הגיעו לשיאם ב"מרץ השחור". הבאים בתור היו הדרוזים.

באפריל ביצעו אנשיו של א-שרע טבח בדרוזים בפרוורי דמשק. הטבח התחדש וביתר שאת בחודש יולי במחוז סוידא בדרום. הפעם הפסיקו מעשי הרצח רק לאחר התערבותו של צה"ל. בכירי המשטר החדש הצהירו שוב ושוב כי לא נתנו הוראות לבצע מעשים אלה ואף התחייבו להעמיד לדין את הסוררים.

אך התמונה די ברורה – א-שרע אינו מסוגל להשתלט על פראי האדם המזוקנים שהביא עמו ממחוז אדליב. יתר על כן, אם אכן יעניש את הפושעים, יפגע קשות במחנה הג'יהאדיסטי הנאמן ביותר למשטרו. 

בעוד שהעלווים מתנגדים פה אחד לשלטונו של א-שרע, נראה כי המחנה הדרוזי מפולג. המחנה המיוצג ע"י השיח' לית' אל-בלעות' מאמין בשיחות עם א-שרע, מתוך תפיסה שאין לדרוזים ברירה אלא להשתלט בסוריה החדשה. המחנה הזה נתמך ע"י הדרוזים בלבנון בהנהגתו של וליד ג'ונבלאט ומעדיף לשמור על קשר שוטף עם המשטר בדמשק.

מנגד ניצב המחנה אותו מוביל השיח' חכמת אל-הג'רי, שכמו עמדת העלווים, דוחה לחלוטין את האופציה של קבלת שלטון א-שרע. מחנה זה נתמך ע"י הדרוזים בישראל. מבחינתו של אל-הג'רי, א-שרע מייצג זרם ג'יהאדיסטי מסוכן הרואה בדרוזים (וגם בעלווים) כופרים. יש הרבה אמת בתפיסה זו.

האידיאולוגיה הסלפית של רוב אנשיו של א-שרע, אכן נשענת על כתביו של פוסק ההלכה החנבלי (האסכולה המחמירה ביותר באסלאם הסוני) אִבְּן תַיְמִייַה מהמאה ה-14, שפסק כי העלווים (אז נקרא נוציירים) והדרוזים, הן כתות כופרות שיצאו מחיק האסלאם וכבוגדים דינם הוא מוות.

הכורדים מתבוננים ולומדים

אמנם העדה הכורדית נמנית ברובה עם הזרם הסוני, אך יש לה ניסיון מר מן העבר, כמיעוט נרדף. יתר על כן, הכורדים נלחמו יותר מכל קבוצה אחרת נגד דאעש בסוריה ובעיראק ואנשיו של א-שרע מזכירים להם את המפלצות של המדינה האסלאמית.

אכן, מבחינה אידיאולוגית ההבדלים בין דאעש וג'בהת א-נוסרה (אל-קאעדה בסוריה) בהנהגתו של א-שרע אינם גדולים. בנוסף, הכורדים חשדניים מאד כלפי המשטר בדמשק, בעיקר בשל קשריו הקרובים עם אויבם העיקרי – טורקיה בהנהגתו של הנשיא רג'פ ארדואן. 

בסוף פברואר היה א-שרע עדיין מאד אופטימי בסוגיית הכורדים. ב-24-25 בחודש התקיימה בדמשק "ועידת הדיאלוג הלאומי הסורי" בהשתתפותן של מרבית העדות במדינה. הועידה בישרה לכאורה סוריה חדשה של סובלנות ופיוס בין-עדתי. ב-10 במרץ אף נפגשו א-שרע ומז'לום עבדי, מפקד כוחות "סוריה הדמוקרטית" הכורדים.

השניים הסכימו על השתלבותו של הכוח הכורדי הגדול (יותר ממאה אלף לוחמים) בצבא הסורי החדש. אולם בפועל יישום ההסכם התעכב ונראה כי הוקפא. אירועי הזוועה במחוזות העלווים והדרוזים הרתיעו מאד את הכורדים. הם צפו כיצד מסרו העלווים (חייליו של המשטר הקודם) את נשקם וראו את המחסור בנשק ממנו סבלו המיליציות הדרוזיות, והבינו היטב את המשמעות של מסירת הנשק או וויתור על העצמאות ממנה נהנים כיום הכורדים בצפון המדינה.

האידיליה לכאורה בין המשטר בדמשק והכורדים התנפצה באוגוסט, בעקבות קיום "כנס אל-חסכה" במחוז הכורדי בהשתתפותם של עבדי ובכירים כורדים, מנהיג הדרוזים חכמת אל-הג'רי וראש מועצת העלווים הסורית השיח' ע'זאל ע'זאל. בכנס השתתפו עוד מיעוטים החשים כעת מאויימים: נוצרים מזרמים שונים, טורקמנים, ארמנים, צ'רקסיים ועוד.

מטרת המשתתפים הייתה לעורר הזדהות בינלאומית וגם לקיים לחץ משותף על דמשק, בדבר קיום סוריה דמוקרטית, שיוויונית וליברלית. הרעיון המרכזי של הכנס היה הדה-צנטרליזציה (בערבית: לַא-מַרְכַּזִיַה). משמעות הדבר שסוריה תתקיים כפדרציה, בה כל עדה שומרת על אוטונומיה, תחת שליטה רופפת של דמשק. 

זהו חלום הבלהות של משטר א-שרע, הרואה בכך למעשה את התפרקותה של סוריה למחוזות – דרוזי בדרום, עלווי במערב, וכורדי בצפון ואפילו מזכיר לרבים את ימי המנדט הצרפתי לפני מאה שנה.

בפועל, המשמעות היא ששליטתו הישירה של המשטר בדמשק תישאר על כ-60% מהמדינה בלבד. אסעד א-שיבאני שר החוץ הסורי מיהר לדחות על הסף את דרישות הועידה והדגיש כי כל העדות בסוריה יתקיימו אך ורק תחת מסגרת אחת של סוריה המאוחדת. 

א-שרע נמצא כעת בפלונטר שקשה לצאת ממנו: הוא מעוניין בשליטה מלאה על כל סוריה, אך הוא איבד בחצי השנה של שלטונו את אמונם של המיעוטים, בעקבות מעשיהם של תומכיו הג'יהאדיסטים. מדינות ערב התומכות במשטר הסורי מאשימות את ישראל בניסיון לפרק את סוריה כדי להחלישה, כפי שמשתקף היטב בתקשורת הערבית. טורקיה מקווה להשתמש בשלטון החדש בדמשק כמשטר חסות, שיאפשר לה לשלוט אסטרטגית פוליטית על סוריה.

גם נסיכות קטר, המקווה לקבל חלק נכבד בשליטה הכלכלית על סוריה, מודאגת מהמצב. פרשן אל-ג'זירה רמדאן בורסה פרסם לאחרונה מאמר מערכת, תחת הכותרת "סוריה ניצבת מול סינריו מסוכן ביותר".

במאמרו הסביר כי פדרציה אינה מתאימה למשטר חלש ובלתי יציב כמו בסוריה, ומשטר פדרלי יכול להתקיים רק במדינות עשירות, יציבות ומצליחות כמו ארה"ב, בריטניה וגרמניה. בורסה מזהיר כי משטר פדרלי מסוכן מאד לעתידה של סוריה, והוא עלול להביא להחלשתה ואף לגרום להתפוררותה.

כעת נמצא המשטר בדמשק על מסלול התנגשות עם כל המיעוטים. אמנם העלווים חסרי הגנה, אך הדרוזים מגובים בישראל והכורדים מהווים כוח גדול וחמוש, הזוכה עדיין לסוג של חסות אמריקאית.

בימים האחרונים מפרסם המשטר בדמשק רשימות של עצורים, פורעי חוק לכאורה, שהשתתפו בטבח נגד העלווים והדרוזים. אך ספק אם המעצרים הללו ישיבו את האמון במשטר. מבחינתם של בני המיעוטים, האופציה של שליטת כוחות הביטחון של א-שרע בשטחיהם, היא המפחידה והמאיימת ביותר. סוריה בסכנת התפרקות אמתית.