ביום ראשון יגיע אוריאל לבסיס קליטה ומיון בתל השומר, הוא יגיע ללא בני המשפחה. אוריאל, תושב לונדון, החליט להתנדב לצה״ל ולשרת כלוחם בחטיבת גולני מאז 7 באוקטובר קורה משהו דרמטי בקהילות היהודיות ברחבי העולם. הטבח הקשה ושינוי האווירה בעולם תוך גילוי פשעי אנטישמיות, מביאים יותר ויותר צעירים יהודים לבסס את הקשר שלהם עם מדינת ישראל.
במשרד הביטחון מופתעים כי כמעט שמונים שנים אחרי שיוסד מיזם מח"ל או בשמו המלא: "מתנדבי חוץ לארץ", השנה יגבר שיא המתנדבים והוא יכפיל את מספר הצעירים שהחליטו להגיע מהתפוצות לישראל, כדי להתנדב לשירות משמעותי בצה״ל. עד ה-7 באוקטובר 2023 הגיעו בכל שנה סדר גודל של 300 עד 320 מתנדבים.
אודי דרור, ארגון מח"ל למען מתנדבים לצה"ל (צילום: אבשלום ששוני)
בשנה שעברה התגייסו דרך מח״ל 400 צעירים והשנה הצפי הוא בין 600 ל 700 צעירים, כאשר במחזור הגיוס של אפריל ועכשיו באוגוסט יתגייסו מעל ארבע מאות צעירים ולקראת גיוס נובמבר נרשמו מעל 300 צעירים המעוניינים להתגייס לצה״ל. בסוף השבוע הסתיימה מכינת מח״ל של משרד הביטחון, שבמשך חודש ביקרו בירושלים, בעוטף עזה, בגליל ושאר חלקי ישראל.
"המטרה של המכינה לגבש את הצעירים שמגיעים ממדינות רבות בעולם ממרוקו, ארצות הברית, צרפת, אוסטרליה, אוסטריה, אנגליה, שוויץ, ארגנטינה, קולומביה והודו. אנחנו מחזקים את הזהות שלהם והקשר לישראל ולמנטליות הישראלית, לצד חיזוק הכושר הגופני וכן חושפים אותם לצה"ל", אומר אודי דרור ראש חטיבת לגיוס מסלולים יחודיים.
במהלך המכינה מתבצעת בדיקה מי מהמתנדבים יכנס מיד עם גיוסו למסלול הצבאי שבחר ומי יגיע להכשרה של שלושה חודשים בבסיס מחווה אלון בצפון שם יעבור קורס אולפן עברית.
אוריאל שהגיע מלונדון מדבר עיברית ברמה של שפת אם. ולכן ביום ראשון הוא כבר יתחיל את הטירונות בחטיבת גולני מתוך תקווה להגיע לגדוד 51 של החטיבה. ״החלטתי להתנדב משלוש סיבות: הסבא שלי היה חסיד שגדל בשכונת מאה שערים. לפני מלחמת ששת הימים הוא התגייס לצה״ל ונלחם במלחמה. הייתי מאוד קרוב אליו. והבנתי שאני רוצה להמשיך בדרכו", הסביר.
אוריאל פירט ש"הסיבה השניה שהובילה אותי להחלטה היה בעקבות ה-7 באוקטובר, אני וחברים בקהילה היהודית בלונדון ארגנו מספר ערבי התרמה עבור יחידות צה״ל. במהלך הזה נפגשנו עם חיילים ונחשפנו ליחידות צה״ל וזה פשוט חיבר אותי עוד יותר".
"אבל האירוע הסופי קרה דווקא בחתונה בלונדון. הוזמנתי לחתונה של חברים כשהתברר לי שהחתן שירת כמתנדב בגולני ומיד לאחר החופה הוא הניף את הדגל של גולני וכולנו רקדנו עם הדגל. זה ריגש אותי. הגעתי הביתה והתחלתי לגלגל את המהלך", הוא נזכר.
אתמול לאחר טקס סיום המכינה ורגע לפני שהם עולים על מדים התישבו לשיחה ארבעה מהמתנדבים: אוריאל בן 19 מלונדון; שרלוט בת 22 מניו ג׳רזי, שמתכוונת לשרת כמדריכת קליעה; נפתלי, בן 21 מאוסטריה שלאחר האולפן הוא יגיע לטירונות בגולני; ואריאל בת 18 מארגנטינה, שביקשה לשרת כחובשת קרבית.
"מעל 86 אחוז מהמתנדבים הבנים מגיעים ליחידות הלוחמות. המוטיבציה שלהם גבוהה מאוד. וגם הבנות מבקשות באחוזים גבוהים להגיע לתפקידי לחימה", אומר אובי דרור ממשרד הביטחון שמלווה את הפרויקט.
שרלוט הגיע לישראל ועשתה שנת התנדבות בירושלים, כשחזרה לארצות הברית היא נרשמה לאוניברסיטת ניו יורק. אלא שהאירועים האנטישמיים במוסד האקדמי הוביל אותה למחשבה שניה.
אוריאל, נפתלי, שרלוט ואוריאל – עלו כדי להתגייס לצה"ל (צילום: אבשלום ששוני)
"גדלתי בבית יהודי בארצות הברית. כשהגעתי לאוניברסיטה הרגשתי שאני לא מתחברת. נחשפתי לתקיפות אנטישמיות, נקלעתי להפגנות ולאירועים לא פשוטים. זה הגיע למצב שלא יכולתי להסתובב עם תליון של מגן דוד על הצוואר ואי אפשר היה לומר בקול שאני תומכת בישראל", מספרת שרלוט.
גם באוסטריה המצב הוא קשה ביותר ליהודים מעיד נפתלי, שאף נקלע יחד עם אחיו לתקיפה של חמישה ערבים שתקפו באגרופים את האחים בלב ווינה. ״כל החיים חלמתי לתרום למדינת ישראל. אבל מאז מאז ה-7 באוקטובר, המצב במדינה שלי הפך להיות גרוע", הוא מסביר.
"היום אתה שומע בווינה יותר ערבית ברחוב מאשר את השפה הגרמנית, אי אפשר היום להסתובב עם כיפה או מגן דוד על הצוואר. אני מבין שאני לא רוצה להישאר שם. פה זאת מדינת היהודים, זה הבית שלי. מבחינתי כל היהודים צרכים להגיע ולהגן על המדינה – על הבית. ההורים שלי דואגים אבל הם מלאי גאווה בדרך שלי", אומר נפתלי.
ואילו אריאל שעשתה את כל הדרך מארגנטינה מספרת כי היא היתה פעילה בתנועת הנוער היהודית ציונית ״ תמיד גדלתי כיהודיה בקהילה יהודית חזקה בארגנטינה. אבל מאז 7 באוקטובר הרגשתי שאני חייבת לעזור לישראל, לעשות משהו. יש את החששות משירות קרבי זה טבעי אבל זאת המשימה שאני צרכה לבצע. בארגנטינה לא הרגשתי מעשים אנטישמיים. בסך הכל הקהילה חזקה והממשל הוא פרו ישראלי״.
הצעירים מספרים על התגובות מהבית והסביבה הקרובה החל מעידוד של הורים לצד חששות. "אבא שלי שירת בצהל. הוא לקח אותי לשיחה ואמר לי 'אם אתה הולך לשרת בצה״ל, תשרת ביחידה קרבית'", סיפר אוריאל.
אמא קצת יותר דואגת, כי אני מבין אותה היא אמא". החברים שלי היו בשוק כששמעו שאני עוזב הכול ומגיע להתגייס לצה"ל", הוא הוסיף, ואילו שרלוט מספרת בחיוך: "כולם חשבו שאני משוגעת. אבל ההורים שלי תמכו בהחלטה שלי".
לדברי נפתלי דווקא האווירה הישראלית היא זאת שהובילה אותו לקבל את ההחלטה: "ביקרתי חמש פעמים בישראל, אני אוהב להיות בים, להיות עם חברים. אנשים באוסטריה שואלים ׳אתה משוגע?׳.
"'אתה לא חייב לנסוע לישראל יש שם מלחמה' אבל אמרתי זה החלום שלי״ סיפר נפתלי על תגובות שקיבל והוסיף "אוסטריה זה כבר לא מה שהיה, הערבים השתלטו. פה מתייחסים אלי כמו משפחה ואני אוהב את זה״.
במהלך המכינה עברו המתנדבים סדרת סיורים וביקורים ברחבי הארץ. הם מספרים על שני מקומות שהשפיעו עליהם יותר מכל: הביקור בהר הרצל בין שורות הנופלים הקבורים על ההר הקדוש, והאתר השני אשר טלטל את המתנדבים היה ביקור באתר פסטיבל הנובה ברעים.
"כשהלכתי בין המצבות ראיתי את קברו של נתנאל ינג שנפל ב-7 באוקטובר. הוא היה לוחם בגדוד 13 של גולני, הוא היה גר לא רחוק ממני בלונדון. התיישבתי ליד הקבר ופשוט בכיתי מהתרגשות, אחר כך ראיתי גם את קברו של מתן רוזנפלד שלחם בהנדסה קרבית ומתן עשה את אותו מסלול חיים שלי – היה באותו בית ספר שלי בלונדון, היה באותה תנועת נוער שלי", סיפר אוריאל. "הביקור בנובה היה מאוד עוצמתי ומטלטל עבורי. אני יכולה לומר שזה היה אחד הדברים המשמעותיים שחוויתי", סיפרה שרלוט.
אוריאל, נפתלי, שרלוט ואוריאל – עלו כדי להתגייס לצה"ל (צילום: אבשלום ששוני)
במשרד הביטחון מלווים את החיילים שמגיעים לשירות, הם נחשבים כאן לחיילים בודדים, במשרד מנסים לעטוף אותם ולדאוג לכל מחסורם. החיילים משכירים דירות במרכז הארץ, הם מעדיפים לחלוק את הדירות עם חברים מהפרויקט.
"רבים מהם במהלך המלחמה מבקשים להאריך את השירות מעבר לתקופה של שנה וחצי. חלקם מחליטים להישאר בישראל לאחר השירות ולעשות עלייה. במהלך המלחמה אף קלטנו בוגרים שחזרו למדינות שלהם וביקשו להגיע לכאן ולקחת חלק בלחימה כאנשי מילואים. אבל הכי חשוב, החבר'ה הללו חוזרים אחרי שירות לבתיהם בעולם והם הופכים לשגרירים הכי טובים של מדינת ישראל", אומרים במשרד הביטחון.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.