טלוויזיה
עובדה עם אילנה דיין בערוץ 12: התצפיתנית אורי מגידיש חושפת הכל
את פרק "עובדה" האחרון של העונה, חתמה התצפיתנית אורי מגידיש, שישבה מול המצלמות לראשונה וסיפרה על הרגעים הקשים מהחטיפה בנחל עוז, השבי, הפציעה ועל שחרורה במבצע החילוץ ההרואי של לוחמי שב"כ וצה"ל שרוב פרטיו נותרו עמומים מטעמי צנזורה. "פחד אימים" הרגשתי בכל יום ורגע בשבי, תיארה זאת מגידיש בצמד מילים שמסביר הכל. פחד אימים.
לא מעט שמועות נפוצו על אורי מגידיש, התצפיתנית החטופה הראשונה שחולצה ושוחררה משבי חמאס, ובראשן אין מי שלא נתקל בסיפורים על הריון והפלה שעברה. אין אדם במדינה שלא סיפר כי שמע את השמועות ממקור שלישי, שני ואפילו ראשון, אלא שאמש בריאיון שמה מגידיש סוף לשמועות הנבזיות, שרצו כמו אש בשדה קוצים ולא הייתה להן אף אחיזה במציאות.
מה שמשמש לנו מראה על התכונה האנושית המכוערת, להפיץ שמועות מבלי לאמת אותן, ולהדהד פייק ניוז שפוגע בשמו הטוב ובפרטיותו של האדם. כמה קל לדבר ולהפיץ, וכמה נזק זה מותיר. מגידיש הייתה עבור כל אחד ואחת מאיתנו סוג של תמרור אזהרה ושיעור בו למדנו שכל אחד חייב לקחת אחריות ולנצור את לשונו בעיקר כשמדובר בנושא כה רגיש.
יחד עם זאת העידה מגידיש באומץ רב, מעורר הערצה, צעירה מתוקה עם חיוך ממיס ורך, כי הוטרדה מינית בידי אחד משוביה והצטרפה לחטופות אחרות גיבורות, שחשפו כי עברו הטרדה מינית בשבי: "הרגשתי שהבוס (האחראי) לא מסתכל עליי כמו שבן אדם רגיל מסתכל. אני אומרת לו שיש לי בן זוג, אבל זה נותן לו לגיטימציה לשאול שאלות מיניות. הוא מתחיל להתקרב ולגעת, אני אומרת לו שאני לא רוצה. אני לא יכולה להתנגד לו כמו שאני צריכה". עוד סיפרה כי אחרי שחזרה לביתה "לקח זמן עד שסיפרתי לבן זוג שלי. זה לא שיכולתי למנוע את זה, אבל תמיד יש מחשבה של 'מה אם הייתי עושה ככה', ואלוהים יודע מה היה קורה אם הייתי בדירה הזאת יותר זמן".
מגידיש גם סיפרה שנפצעה מהפצצות צה"ל, מידע ששיתף כמעט כל חטוף שחזר משבי חמאס, וזו נורה אדומה שמזכירה לנו שוב ושוב כי הלחימה שמתרחשת בימים אלה ממש, מסכנת את החטופים שלנו, והחזרת החטופים והכרעת חמאס, הן שתי מטרות מלחמה, שמתנגשות אחת בשנייה ולא כפי שהממשלה מנסה לשלב ביניהן. מגידיש שיתפה כי הובהלה לבית חולים יחד עם השובה שלה באמבולנס, שם גילתה כי נפגעה בגולגולת ונתפרה על ידי רופא ללא חומרי הרדמה, וחוותה כאב שלא חוותה כל חייה.
הדברים המטלטלים של מגידיש כואבים לכל אחד ואחת מאיתנו ומזכירים לנו את רמות אכזריותו של האויב שצמוד לגבולותינו, שמשחק בכללי משחק שונים משלנו, ושלום הוא לא חלק מכללי המשחק. הריאיון של מגידיש היה מטלטל, היו רגעים שהצמרמורת שאחזה בי הייתה ממש כואבת פיזית, אבל היה עוד דבר אחד מטלטל לא פחות שאמרה השורדת שבי, שנוגע בכל אזרח או אזרחית במדינת ישראל, ובכל הורה ששולח את בנו או בתו לשירות צבאי.
מגידיש סיפרה על רגע החטיפה והפחד המשתק שאחז בה לאחר שהכירה היטב את נוהל חניבעל, פקודה מטכ"לית של צה"ל שעוסקת בכללים לפעולה מיידית במקרה של חטיפת חייל בידי האויב. "עדיף חייל הרוג מחייל חטוף" ולכן "ההוראה היא להרוג את החייל והמחבל". זה לוקח אותי לאותה ידיעה שפרסמנו אמש על סא"ל במיל' אליאב דיקשטיין שישב באולפני חדשות 12 ואמר בנבזות מרושעת שכל חייל חטוף נחשב להרוג ולכן אפשר להקריב את החיילים החטופים. ונראה כי האמונה שלו שקיבלה במה אמש לא נולדה מריק או ואקום, אלא מתפיסת עולם צבאית וציונית. ומה זה אומר עלינו עכשיו, איך אפשר לשלוח את ילדינו לשרת בצה"ל ולתת את חלקם למדינה, אם אלו הנהלים הצבאיים וככה המדינה מוותרת בקלות על ילדינו. זו הוראה שצריך לטעמי לעשות לה חישוב מסלול מחדש.
בתום הריאיון של מגידיש הביאה אילנה דיין ציטוטים של טייסי צה"ל, מתנדבים לשירות מילואים, ששמותיהם ופרטיהם נותרו חסויים שחשפו כי מתגלה בימים אלה סוג של תסיסה מבעבעת וסרבנות מושתקת, של טייסי מילואים שמסרבים להתנדב לאחר שאיבדו אמון מוחלט בדרג המדיני ובמקבלי ההחלטות. כמו כן סיפרו על הרגעים שיצלקו אותם לעד, בהם נאלצו להפגיז מקומות עם חשש להימצאות חטופים וחטופות, והמצפן האנושי שלהם שלא מאפשר להם להמשיך להתנדב לרוח הלחימה. האם אנחנו עדים לסממנים של סוף המלחמה?
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
שמלות צנועות לנשים, נעליים לנשים, נעליים לגברים, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
כפכפי סלייד, אופנת, שמלות קיץ, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
שמלות צנועות לנשים, נעליים לנשים, נעליים לגברים, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
כפכפי סלייד, אופנת, שמלות קיץ, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/