עולם המוזיקה הישראלי הוליד לא מעט שלישיות, שיצרו להיטים בלתי נשכחים בסגנונות שונים לאורך השנים. לרגל החג, אנחנו מגישים לכם – בשלושה קולות – את מצעד השלישיות העברי של כל הזמנים.

טריו ערבה (נקראה גם שלושת המיתרים)
השלישייה הראשונה בישראל שילבה בין קול הבס של שמעון ישראלי, קול הבריטון של צבי בורודו וקול הטנור של אריק לביא – שלושתם בראשית דרכם האמנותית. היא תרמה לפנתיאון הזמר העברי קלאסיקות כמו ”שיר הבוקרים”, “למדבר”, “אורחה במדבר”, “דודו”, “שדמתי” ו”בוקרי לכיש”.

ההרכב נולד בחדר החזרות של תיאטרון הקאמרי בשלהי 1956. “היינו אז הניצבים הנצחיים של הקאמרי”, העיד לביא בריאיון עבר. “ישבנו בחדר האיפור והשתעממנו. אז צביקה הביא גיטרה ושלושתנו שרנו. צביקה ידע רק שירים רוסיים, שמעון שר רק שירי נשמה שחורים, ואני צרחתי שירים ישראליים. כך נולדה שלישיית 'שלושת המיתרים'".

עוד סיפר לביא כי: "בקיץ 56’ הגענו לפריז עם ההצגה ‘הוא הלך בשדות’ של הקאמרי. למזלנו, תוך כדי החזרות שם שמעה אותנו אמרגנית אמריקאית שפעלה בפריז, והתרשמה מהשירה שלנו. לאחר שובנו לארץ היא הזמינה אותנו להופיע באולם אולימפיה בפריז וגם נתנה לנו שם חדש – 'טריו ערבה' – שיצלצל טוב יותר לצרפתים”.

השלישייה הופיעה בחו”ל לצד זמרים כשארל אזנאבור, ז’אק ברל ואיב מונטאן, ואף זכתה בתחרות יוקרתית של להקות פולקלור. אבל בשנת 1957, בשיא הצלחתה בפריז, החליטו חבריה להפריד כוחות וללכת איש־איש לדרכו, לא לפני שהוציאו תקליט בודד ומצליח.

הגשש החיוור
במשך שנים היו ארבע שפות שגורות בישראל: עברית, ערבית, אנגלית וגששית. השפה הרביעית, זו של שלישיית הגשש החיוור, כללה מטבעות לשון שכל ישראלי שלט בהן: “ישראבלוף”, “הצ’ופצ’יק של הקומקום” ועוד ועוד. ב־37 שנות פעילותה הגדירה מחדש השלישייה, זוכת פרס ישראל, את הבידור, ההומור והסלנג הישראליים, והפכה את המציאות המקומית למערכון אחד גדול. בעשייתה הבימתית, המוזיקלית והקולנועית היא שינתה את פני התרבות הישראלית לעד.

שייקה לוי, גברי בנאי וישראל (פולי) פוליאקוב, בשיתוף בוראם, המפיק והאמרגן אברהם דשא פשנל, היו לשלם שעולה על סך חלקיו. "הגשש החיוור" נולדה בסוף 1963 עם פירוק להקת התרנגולים שבה היו שייקה, גברי ופולי חברים. “במהלך טיול של הלהקה בחו”ל פשנל הציע לגברי, לפולי ולי להקים הרכב שישלב שירים ומערכונים”, מספר שייקה לוי. “הסכמנו כיוון שהיינו נאמנים לו במאת האחוזים”.

פשנל החליט לקרוא לשלישייה המתגבשת בשם “הגשש החיוור” כי סבר ששם מוזר כזה יעורר סקרנות אצל הקהל. הוא הזמין את שייקה אופיר לביים את תוכניתה הראשונה של השלישייה, “שמחת זקנתי” – והשאר היסטוריה. “כשהתחלנו לעבוד, לא היה לנו חומר. התחלנו ללקט, כל אחד הביא משהו”, אומר לוי.

“גברי הכיר שירי אסירים, אז הביא את ‘עוזי עוזי’ (שכתב האסיר הצבאי אלברט סבג – ד”פ). אני הבאתי מבית אמי את ‘פלפילו’ (שיר של פריד אל־אטרש המצרי – ד”פ), ופולי הביא שירי קיבוץ. לאט־לאט בנינו תוכנית. ככל שהתקדמנו בעבודה, פשנל ביקש שקטעי הקישור, המערכונים בין השירים, יתפסו את רוב הנפח של המופע, והשירים יהיו החלק הקטן בו, למרות שבמקור התכנון היה הפוך”.

התוכנית הראשונה של השלישייה זכתה להצלחה רבה ובתוך זמן לא רב נעשה ההרכב לסמל לאומי. במשך שנות קיומה השתתפה "הגשש החיוור" ב־12 סרטים (זכורים במיוחד “גבעת חלפון אינה עונה” ו”שלאגר”), העלתה עשר תוכניות שבהן עשרות מערכונים (“קרקר נגד קרקר”, “אופסייד סטורי”, “המכונית המגויסת”, “המוסך” ועוד ועוד).

הגג גם הוציאו עשרות שירים, שחלקם נהיו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. ביניהם: “לו יהי”, “אף אחד לא קם”, “המנגינה היא שקובעת”, “זאת שמעל לכל המצופה”, “יפות, יפות”, “יש לי חג”, “מים לדוד המלך”, “מה הוא עושה לה”, “שיר הטלפון” ו”עובדים עלינו עבודה עברית”. מותו של ישראל פוליאקוב ב־2007 גדע כל סיכוי לאיחוד אפשרי של השלישייה המצחיקה בהיסטוריה היהודית.

גשר הירקון
“אהבת פועלי הבניין”, “סרנדה לך”, “איפה הפרחים כולם”, “אל תעברי לבד ילדה ברחוב”, “איילת אהבים”, “איזה יום יפה”, “לילה בחוף אכזיב”, “סימן שאתה צעיר”, “הכל בגלל האהבה” ו”אותך” הם רק קומץ מהלהיטים שהעניקה שלישיית גשר הירקון למוזיקה הישראלית, והם מושרים עד היום.

השלישייה, שפעלה בשנים 1964־1966, הייתה מהראשונות שהכניסו את מקצבי הפופ והרוק לפסקול המקומי וגם שירי פולקלור מיוון, מאמריקה ומצרפת, ועשתה זאת בהומור ובהרמוניות יוצאות מהכלל. הרכבה הראשון כלל את בני אמדורסקי, אריק איינשטיין ויהורם גאון, והוא נולד במועדון “עומר כייאם” ביפו.

“אריק ואני שיחקנו בתיאטרון, ובסוף ההצגות היינו נפגשים, כמו כל השחקנים, במועדון”, מספר יהורם גאון. “במועדון היינו פוגשים דרך קבע את בני אמדורסקי. למרגלות המועדון היו מדרגות ולידן פסנתר, ומדי פעם, כשמישהו היה מגיע לשם ומנגן על הפסנתר, היינו מוצאים את עצמנו שלושתנו שרים יחד בספונטניות. ללא כוונה הצגנו הרמוניות מדויקות להפליא: בני היה שר את הנמוך, אריק את האמצע ואני את הגבוה. מכאן התחלנו לשיר יחד באופן קבוע”.

השלושה הפקידו את ההרכב בידי דן בן אמוץ וחיים חפר, שניהלו אז את מועדון ה”חמאם” ביפו. “דן וחיים זיהו את הפוטנציאל ותוך ימים ספורים דן כתב לנו קטעי קישור וחיים כתב פזמונים ראשונים, בהם ‘אל תעברי לבד ילדה ברחוב’, ‘איזה יום יפה’ ו’תן לגמור מילה’”, משחזר גאון.

תוכניתה הראשונה של השלישייה, “אהבה ראשונה” (1964), זכתה להצלחה כבירה והעניקה לשלישייה את תואר להקת השנה. כש"גשר הירקון" החלה לעבוד על תוכנית חדשה החליט גאון לעזוב אותה לטובת לימודי משחק בניו יורק, ואת מקומו תפס ישראל גוריון, שותפו של אמדורסקי לצמד הדודאים. תוכניתה השנייה של "גשר הירקון", “התוכנית החדשה”, הצליחה אף היא, אך ביוני 1966 החליט איינשטיין לפרוש מהשלישייה לטובת פיתוח קריירת סולו – והיא התפרקה.

התאומים
שלישיית התאומים הוקמה בשנת 1966 בידי חנן גולדבלט, אושיק לוי ומרדכי (פופיק) ארנון. השלושה, שחקנים־זמרים יוצאי להקות צבאיות, חברו יחד כדי לתת קונטרה לשלישיית "הגשש החיוור" בכך ששילבו בשתי תוכניות שהעלו מערכונים ופזמונים. אבל בניגוד לגששים, משלישייה זו זכורים רק השירים: “שלגייה”, “זה לא נורא”, “בלדה בין כוכבים”, “אני אוהב אותך”, “קול ששון וקול שמחה”, “ניסע לים”. כמו כן השתתפו "התאומים" במחזמר “קזבלן” ובסרט הקולנוע “שני קונילמל”.

“חנן ופופיק חיפשו זמר, צלע שלישית להרכב. הציעו לי להצטרף לשלישייה ומיד עניתי להם ‘כן’”, משחזר אושיק לוי. “גרנו אז בדירת רווקים בתל אביב. הייתה בין שלושתנו חברות כל כך עמוקה במשך כל כך הרבה שנים, ועכשיו נשארנו רק חנן ואני. מרדכי עזב אותנו לעולם אחר. יוסי בנאי נתן לנו את השם שלישיית 'התאומים' וביים את התוכניות שלנו. המפיק אשר חבקין פתח את תיאטרון 'עונות', ושם הופענו ערב־ערב בהצלחה רבה. התפרקנו בשנת 1970, כי כל אחד רצה לעשות דברים נוספים, אבל אף פעם לא באמת נפרדנו. החברות שלנו נצחית”.

אריק אינשטיין ובני אמדורסקי לא נחים

החלונות הגבוהים
ב־1966 הקימו אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג’וזי כץ את שלישיית "החלונות הגבוהים", שהתבססה על לחנים שכתב קראוס בעיבודי פופ מודרניים. “ערב אחד אריק ביקר אצלנו והשמענו לו כל מיני שירים שעבדנו עליהם באותו הזמן”, מספרת ג’וזי כץ. “שמוליק כתב מנגינות שהיו חסרות להן מילים, אז השמענו לאריק כמה מהמנגינות. הוא מאוד אהב והתחיל בספונטניות לשיר איתנו".

כץ ממשיכה לספר, "אחרי כמה ימים הוא הגיע עם טקסטים והמשכנו ככה לשיר, באופן הכי ספונטני וטהור, בלי לחשוב או לדבר על שלישייה. ממש נהנינו לשיר יחד ומהשילוב של ההרמוניות הקוליות. אחרי שבוע אריק הגיע עם אשתו אלונה. ‘טוב’, היא אמרה, ‘אם אף אחד מכם לא יגיד את זה, אז אני אגיד: נולדה שלישייה חדשה’”.

השלישייה לא שרדה זמן רב. אחרי אלבום בודד שהוציאה ב־1967 וסיבוב הופעות בצרפת ובאנגליה (שם זכתה לחוזה הקלטות, ולבסוף הפרה אותו), "החלונות הגבוהים" התפרקה. איינשטיין התגעגע לישראל, וקראוס וכץ נסעו לצילומי סרט בספרד.

בחייה הקצרים הספיקה הלהקה להקליט כמה מאבני הדרך בפופ הישראלי: “אינך יכולה”, “הנביא יחזקאל”, “אהבה ראשונה”, “כל השבוע לך”, “הורוסקופ”, “זמר נוגה” ("התשמע קולי"), “הבובה זהבה”, “חייל של שוקולד” ו”פגישה במילואים”. השלישייה התפרקה ב־1967, וב־1973 נעשה ניסיון להקימה מחדש, עם אלי מגן במקום אריק איינשטיין. אך כעבור חודשים ספורים גם הרכב זה התפרק.

השלושרים
בני אמדורסקי היה בולדוזר. אחרי שהקים את שלישיית גשר הירקון, דגדג לו להקים שלישייה נוספת. ההזדמנות נקרתה לו בשנת 1968. שני ידידיו, חנן יובל – שבדיוק חזר ארצה מהופעות עם שלישיית יואל דן – ושלום חנוך, שעבד אז עם אריק איינשטיין, היו חברים מימיהם בקיבוץ משמרות ובהמשך מלהקת הנח”ל.

שניהם היו פנויים והתאימו ככפפה לרעיון של אמדורסקי. “חיפשתי דרך להכניס קצת כסף, צריך היה להתפרנס”, סיפר לי שלום חנוך בריאיון ב־2018. “והנה, באופן מקרי או לא מקרי, הגיעה ההזדמנות עם בני אמדורסקי, שהיה חבר שלי, וחנן יובל, שגם נולד בקיבוץ שלי וגם היה חבר שלי, והוא זה שבעצם דחף אותי ללהקת הנח”ל. אני לא זוכר בדיוק מי מהם דיבר איתי, ראיתי אפשרות גם לעשות את מה שאני יודע, שזה לכתוב שירים, לנגן ולשיר, וגם אולי להרוויח קצת כסף”.

אמדורסקי בחר לקרוא ללהקה "השלושרים", והשלושה החלו לעבוד על תוכנית ראשונה. “ההשפעות עלינו אז היו בלי ספק של הביטלס”, סיפר חנוך. “ועם זאת, הייתה גם פתיחות למוזיקה, שאפשרה להרחיב את הסגנונות ואת הנוף המוזיקלי־לשוני. זה היה מאוד יפה. אני הייתי מושפע וחגגתי עם זה. כולנו לקחנו חלק בחגיגה, ומישה סגל המעבד עוד החצין את זה בתקליט”.

בשנת 1969 יצא לאור אלבום הבכורה של "השלושרים", שנשא את שמם. היו בו הלהיטים “מי מפחד מגברת לוין?”, “לו הייתי פיראט”, “צרות טובות”, “האוהבים את האביב”, “לילי שלי”, “ציף ציף מעל הרציף” ו”היושבת בשורה הראשונה”. לאור הפופולריות, השלישייה הוזמנה אף להשתתף בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, שבו ביצעה את השיר “והאר עינינו”, שהפך לקלאסיקה. למרות התכנון לעבוד על תקליט נוסף, חנוך פרש מהלהקה כדי לנסות מזלו בלונדון, וב־1970 "השלושרים" התפרקה.

הנשמות הטהורות
"הנשמות הטהורות", אחת השלישיות הפופולריות בשנות ה־70, הוקמה ב־1972 כשהמפיק שלמה צח איחד שלושה יוצאי להקות צבאיות, נתן כהן, יורם ירוחמי ונאוה ברוכין. שירי השלישייה, שרובם הולחנו על ידי נתן כהן, זכו להצלחה ברדיו (בייחוד “קפה אצל ברטה”, “ברחוב הנשמות הטהורות”, “אחכה לך” ו”שלא ייגמר לי הלילה”) והעניקו ללהקה בשנת 73’ את תואר להקת השנה. בהמשך עזבה ברוכין ואת מקומה תפסה עירית בולקא. הרכב זה לא שרד זמן רב והלהקה התפרקה ב־1975.

“אם הרדיו לא היה מפמפם את השירים שלנו, לא היינו נשארים בתודעה, כי זו הייתה תקופה שבה היו לא מעט שלישיות”, מודה ברוכין. “היינו שונים בקטע של ההרמוניות, וזה קצת הפריד אותנו מאחרים. בהתחלה נתן לא רצה לכתוב לשלישייה, אבל הכרחתי אותו ודחפתי חזק. הוא היה אומר שאין לו טקסטים, אז הלכתי והבאתי לו טקסטים, וככה הוא כתב מנגינה ועשינו את השירים שלו, והשאר היסטוריה”.

שוקולד מנטה מסטיק
ירדנה ארזי, רותי הולצמן ולאה לופטין היו החברות הכי טובות עוד בלהקת הנח”ל בסוף שנות ה־60. עם שחרורן מהלהקה יצאה לופטין לסיבוב הופעות בארצות הברית עם להקת כרמון, וארזי והולצמן הוחתמו בידי אברהם דשא פשנל על חוזה טאלנט וצורפו ב־1972 לצוות מופע הבידור “קונגרס הצחוק הציוני” (שמהר מאוד שינה את שמו ל”שוקולד מנטה מסטיק”).

באותו מופע התחברו השתיים לחברתן מלהקת הנח”ל תמי עזריה, ובעידוד פשנל נשלחו כשלישייה חד־פעמית להופיע בפסטיבל שירי הילדים השלישי עם השיר “אברא קדברא”. זכייתן במקום השני בפסטיבל עודדה את פשנל להפוך אותן לשלישיית זמר קבועה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים עזבה עזריה את השלישייה, לא לפני שהביאה את מחליפתה לאה לופטין. “הצירוף של לאה היה טבעי כחברה מאז הבקו”ם”, אמרה לי ארזי בריאיון בעבר. “כל אחת משלושתנו היא במהותה סולנית, ואם לא היינו חברות קרובות, ואם לא היינו מסוגלות להפחית אגו – לא היינו שורדות יחד חמש שנים”.

"שוקולד מנטה מסטיק" הקליטה ארבעה אלבומים, השתתפה באירוויזיון 1976 עם השיר “אמור שלום”, שהגיע למקום השישי, וכבשה את מצעדי הפזמונים בארץ בלהיטים רבים, בהם: “זה טוב, זה טוב”, “חגיגת אביב”, “נח” (עם מתי כספי), “מניאנה”, “יש לי שמש” וכמובן “מי המנטה, מי המסטיק, מי השוקולד?”.

במרץ 1978 פרשו ארזי ולופטין מההרכב, ופשנל, שניסה לשמור על קיום השלישייה, צירף במקומן את עפרה חזה וישראלה קריבושי, אך הרכב זה לא שרד זמן רב והתפרק. בימים אלה מקיימות ארזי, הולצמן ולופטין מופעי איחוד.

קצת אחרת
"קצת אחרת" הייתה שלישיית רוק מתקדם ישראלית, וחבריה היו המוזיקאים שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב. השלישייה, שקמה ב־1974 ופעלה שנה אחת בלבד, הספיקה להקליט אלבום יחיד. אומנם הוא נחל כישלון מסחרי באותו זמן כי נתפס כאוונגרדי ו”מוזר” לאוזן הישראלית, אך במרוצת השנים היה לקלאסיקה ולאבן דרך ברוק הישראלי. עם שיריו נמנים “הנסיך הקטן”, “שיר הנסיעה”, “שניים סינים”, “שיר בין ערביים” ו”ביסלט”.

הופה היי (כמו צועני)
שלישיית "כמו צועני", שהחליפה בהמשך את שמה, הוקמה בשנת 1985 לאחר שעוזי חיטמן כתב את השיר “כמו צועני” לקדם האירוויזיון וצירף אליו את יגאל בשן והכנר יונתן מילר. השיר זכה במקום השני בקדם ונעשה להיט ענק, והשלושה החליטו להפוך את השלישייה, שהוקמה רק לצורך הקדם, להרכב קבוע. חיטמן ובשן יצרו במסגרתו שירים מצליחים, בהם “אנחנו נשארים בארץ” (שיר השנה ב־1985) ו”ארץ הצבר”.

ב־1986 קיבלה השלישייה הצעה לככב בתוכנית טלוויזיה לכל המשפחה, וכך עלתה “הופה היי” שהפכה את השלושה לכוכבי הילדים הגדולים של האייטיז (אז גם שונה שם ההרכב ל"הופה היי"). בשנת 1988 השלישייה התפרקה, אבל לאחר מכן הוחלט להחזיר אותה לפעילות, כשבמקום חיטמן ומילר הצטרפו אל בשן אבי דור ואהרון פררה. השלישייה התפרקה סופית בשנת 2000.

“סוד קסמה של 'הופה היי' היה בראש ובראשונה קסמו של יגאל, בגישה שלו לילדים ובכישרונו לאחד שלישייה שיש בה קסם והומור, כששירו ‘הופה היי’, שהלחין לגידי גוב, מוביל את הסדרה”, אומרת מיקה בשן, אלמנתו של יגאל. “בהרכב הראשון הדינמיקה בין יגאל ועוזי הייתה מושלמת והניבה הלחנת שירים משותפים שהם נכסי צאן ברזל".

עוד סיפרה בשן כי, "לדינמיקה הזו נוסף יונתן בקסמו האמריקאי, עם הכינור, דמות שובבה שהוסיפה צבע. אבל הקסם החשוב מכולם הוא לימוד אהבת ארץ ישראל דרך התסריטים והתוכניות שנדדו בכל פעם לאזור אחר בארץ. יגאל ראה בתוכנית ‘הופה היי’ מחנכת לאהבת הארץ, ולכן גם אחרי פירוק ההרכב הראשון הוא חיפש להחיות אותה מחדש, בהרכב שבחר. הכישרון והאופי של חבריה יעידו על אורך השרידות שלה”.

כוח נשי

מנגו
לאחר עשור שבו לא הייתה אף שלישיית בנות בזמר העברי החליט שלמה שיין מחברת "הליקון" להקים בשלהי שנות ה־80 שלישייה כזו, בניחוח היורופופ ששטף אז את העולם. הוא גיבש שלוש יוצאות להקת פיקוד הצפון – יסמין גמליאל, מיכל צפיר ומירי נבו – והקים את להקת מנגו, שנעשתה לדבר המגניב ביותר באותם ימים בפופ המקומי.

“כשהשתחררתי מהלהקה הצבאית בשנת 1985 התחלתי להיכנס לעולם השואו ביזנס בארץ. בשנים האלה היו לא מעט ניסיונות להקים הרכבי בנות, ופנו אליי כמה פעמים למתכונת כזו או אחרת, אבל שום דבר לא קרם עור וגידים”, מספרת יסמין גמליאל. “יום אחד שלמה שיין מ'הליקון' פנה אליי והציע לי להגיע לאודישן עם מיכל צפיר ומירי נבו, גם זמרות בלהקת פיקוד הצפון, שהיו צעירות ממני בשנתיים.

מירי ומיכל היו בעניין, אני זרמתי – ואיכשהו זה תפס. מירי ומיכל היו חברות ילדות מפתח תקווה, ואני פשוט טובה מאוד בלהשתלב חברתית, אז נוצר בינינו הקליק. בהמשך הזמינה הליקון את צדי צרפתי לביים אותנו ואת המפיקים יועד נבו ותמיר קליסקי כדי ליצור מוזיקת פופ אלקטרונית חדשנית, וזה גם מה שהיה מיוחד בסאונד שלנו”.

השלישייה, שהוקמה רשמית ב־1988, הוציאה לאור אלבום אחד וזכתה להצלחה מסחררת עם להיטים כ”גרה בשינקין”, “בת שש עשרה הייתי” ו”מתחילה מהתחלה”. “הדגש של צדי ושל שלמה היה לעמעם את הקולות שלנו כדי שלא יהיה קול אחד שיבלוט על פני השאר, ונוצר איזון מיוחד שאפיין אותנו”, מודה גמליאל.

“המנהלים שלנו אסרו עלינו לעשות דברים מקצועיים מחוץ ל'מנגו', והרגשנו בשלב מסוים שאנחנו כבולות במעין אזיקים מקצועיים, אז החלטנו לפרק את החבילה ב־1991. עד היום, כשאנחנו נפגשות, יש בינינו אותה הכימיה. לאחרונה אירחתי את מיכל ומירי במופע שלי וזה היה כאילו לא נפרדנו מעולם”, היא מספרת בגאווה. 

תערובת אסקוט
שלישיית הרוק האלטרנטיבי הבועטת "תערובת אסקוט", שבה היו חברים אסף אמדורסקי (גיטרה חשמלית ושירה), ירמי קפלן (תופים ושירה) ועמיר (ג’נגו) רוסיאנו (גיטרה בס ושירה), הוקמה ב־1989 בידי אמדורסקי ורוסיאנו, חברי נעורים.

“אסף ואני ניגנו יחד בכל מיני הרכבים, ובמקביל ניגנתי עם ירמי בהרכב מוקדם של 'איפה הילד?'”, מספר רוסיאנו. “אסף ניגן גם עם איזה בחור אמריקאי ועם ירמי. יום אחד הוא השמיע לי שיר שכתב, בשם 'תחנות דלק’, והחלטנו להקים להקה עם ירמי, ששנינו הכרנו ממסגרות שונות, וכך הכל התחבר”.

הלהקה, ששמה לקוח ממותג הסיגריות הישראלי “אסקוט”, פעלה עד 1993, הוציאה אלבום אחד וזכורה בעיקר בשל להיטיה “החדר האינטימי שלי” וגרסת כיסוי ל”מי מפחד מגברת לוין?”. “התפרקנו כי כל אחד מאיתנו רצה גם לפתח קריירה משל עצמו”, מסביר רוסיאנו. “מאז אנחנו כל הזמן נפגשים ועובדים על שירים, וכשאנחנו כמעט מבשילים לאלבום חדש זה איכשהו מתעכב מסיבה כזו או אחרת. אני מאמין שבסוף נצליח”.

בלקן ביט בוקס
"בלקן ביט בוקס" הוקמה בשנת 2003 על ידי המוזיקאים תמיר מוסקט, אורי קפלן ותומר יוסף, במגמה ליצור שעטנז אמנותי של מוזיקה בלקנית, תימנית וצוענית, פאנק, היפ הופ וסול.

מאז האלבום הראשון, “Balkan Beat Box”, שראה אור ב־2005, הוציא ההרכב, שפועל בהצלחה בארץ וברחבי העולם (בעיקר בארצות הברית), שישה אלבומי אולפן. בין שיריו המוכרים: Hermetico, Bulgarian Chicks, I Trusted You, Move It ו־Wild Wonder.

המכשפות
שלישיית הרוק הנשית "המכשפות", שהקימו ענבל פרלמוטר, יפעת נץ ויעל כהן, שינתה את פני המוזיקה המקומית בהציגה רוק נשי אנרגטי עם טקסטים ולחנים נועזים וחדשניים שלא נשמעו קודם לכן.

השלישייה הוקמה בסוף 1992, ועם צאת אלבומה הראשון, “עד העונג הבא”, היא זכתה להצלחה מרשימה, הוציאה שלושה אלבומים והרבתה להופיע. באוקטובר 1997, יום לפני מופע קאמבק של הלהקה, ענבל פרלמוטר נהרגה בתאונת דרכים.

הפרויקט של רביבו
שלישיית "הפרויקט של רביבו" שהביאה את הנוסטלגיה של המוזיקה הים־תיכונית לקדמת הבמה הוקמה בשנת 2012 על ידי האחים רביב (רביבו) בן מנחם וניר בן מנחם, וחברם אלירן צור.

מראשיתה ביססה השלישייה את הרפרטואר שלה על מחרוזות בעיבודים אותנטיים של גרסאות כיסוי לשירי שנות ה־70 וה־80 שהתפרסמו בשמי המוזיקה המסולסלת. מאז 2017, אחרי שמונה אלבומים מצליחים ואלבום אוסף, הפסיקה השלישייה להקליט אלבומים, והיא מתמקדת בהוצאת סינגלים לעיתים תכופות.