שחרור החייל סמ״ר עידן אלכסנדר הוא נקודת ציון משמעותית במהלכי המלחמה בין ישראל לחמאס. למרות שישראל לא ניהלה באופן ישיר וכנראה גם לא עקיף את המגעים, השחרור של החייל יצר הנעת לוחות טקטוניים בתוך תנועת החמאס.

עד שחרור עידן אלכסנדר חמאס היה מפוצל לכמה מוקדי כוח: חמאס חו״ל – מי שהוביל את המשא ומתן היה חליל אל-חיה שתפס פיקוד על "המישור המדיני". בתוך עזה מי שהוביל את חמאס היה מוחמד סינוואר שתחתיו פעלו מפקדי החטיבות והכוחות של חטיבת רפיח וחטיבת ח'אן יונס. 

גורם נוסף הוא עז א-דין אל-חדאד, מפקד חטיבת העיר עזה, והוא בעצם היה הגורם השולט בצפון הרצועה. מוחמד סינוואר הוביל את הקו הניצי בתנועה וסיכל חלק ממהלכי המשא ומתן. ככל הנראה היה לו קשר מקביל עם קטאר תוך עקיפה של חליל אל חיה. 

אלא שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הבין כי ביקורו במזרח התיכון לא יכול להסתיים ללא הישג של שחרור החטוף עידן אלכסנדר בעל האזרחות האמריקאית על מלא, והוא הפעיל את כל מנופי הלחץ שלו על הקטארים למסור את החייל עידן אלכסנדר לידי הצלב והאדום ומשם לישראל.  

האירוע הזה הוביל למפגש הדרמטי של מוחמד סינוואר עם בכירי הכוורת שלו ובראשם מח״ט רפיח מוחמד שבאנה. מפגש שהביא את השב״כ וצה״ל לתקוף את מקום המפגש במנהרה מתחת לבית החולים נאצר בח'אן יונס וככל הנראה לחיסול מוחמד סינוואר, מח"ט הגזרה מוחמד שבאנה ועוד שורה מצמרת הכוורת של מוחמד סינוואר האחראית על ההנהגה בתוך הרצועה.

סביר שרצף האירועים הללו הוביל לקרע קשה בתוך חמאס. בדגש על ניהול הארגון ביום שאחרי עידן הסינווארים. 

כדי להבין את עומק המשבר וההבנה איך ישראל אמורה להתנהל כעת ובעתיד חייבים ללכת אחורה וראשית לאינתיפאדה הראשונה שפרצה בשנת 1987 במחנה הפליטים ג׳באליה בעקבות תאונת דרכים. התסיסה הגיעה מהרחוב כלפי מעלה. מי שהוביל, דחף וניווט הייתה תנועת חמאס – תנועה עממית שהתבססה על המשנה של חאסן אל בנא, מייסד "האחים המוסלמים" במצרים. הניסיון לכפות מאוחר יותר על חמאס ואנשיו הנהגה חיצונית בדמות הרשות הפלסטינית שהגיעה על ראשיו נתקלה בהתנגדות. 

הבוקר מפרסם מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית במרכז למורשת המודיעין (מל"מ) מסמכי שלל שתפסו שב״כ וצה״ל במהלך המלחמה. מדובר במסמכים שעוסקים בקשר בין חמאס עזה לחמאס חו"ל בעת שבראש הלשכה המדינית של חמאס שישבה בדמשק עמד חאלד משעל.

המסמכים שנתפסו מחזקים את ההבנה באשר לנקודות הכוח וקבלת ההחלטות של ארגון הטרור שמתנהל בכמה ״גוונים של שחור״: מקנאות דתית קיצונית ועד פרגמטיות של ניהול שיח עם המערב באשר להמשך שרידותו בעזה. 

מסמכי שלל של חמאס שנתפסו במהלך תמרון צה”ל ברצועת עזה במלחמת “חרבות ברזל” סיפקו עדות למאבקי הכוח בצמרת התנועה. המסמכים תיארו כיצד הנהגת “הפנים” בהובלת יחיא סינוואר ניסתה להחליש את כוחו של משעל במרכזי קבלת ההחלטות של חמאס, במיוחד במהלך קידום התוכניות הצבאיות ליישום חזון “השמדת ישראל” אחרי מבצע “שומר החומות” במאי 2021.

מסמכי השלל גם הציגו את דמותו של משעל כגורם מפריע ליחסים האסטרטגיים עם איראן, הן בעייני סינוואר ואסמעיל הניה, והן בעייני מחמד סעיד איזדי, ראש ענף פלסטין בכוח קודס האיראני, שאף התעמת ישירות עם משעל.

משעל גם נתפס כאחראי לסילוק חמאס מסוריה בשל תמיכתו במורדים נגד משטר אל אסד בתחילת מלחמת האזרחים ב-2011. מסמכי השלל הראו כיצד בהנהגת "הפנים" ובאיראן פעלו לבודד את משעל בזמן תהליך הפיוס מול סוריה כחלק מחיזוק “ציר ההתנגדות”.

כך, משעל גילם את המתח המתמשך בין הנהגת “החוץ” של התנועה לבין הנהגת “הפנים” ברצועת עזה.על אף ההידברות ושיתוף הפעולה במסגרת מנגנוני קבלת ההחלטות של התנועה – ועדת השורא והלשכה המדינית – ישנם חילוקי דעות מהותיים בין הנהגת ׳הפנים׳ המתמודדת עם אתגרי השלטון היומיומיים ברצועת עזה מול קשיי התושבים והלחץ הצבאי הישראלי לבין הנהגת ׳החוץ׳ שיושבת במלונות פאר הרחק מקווי החיכוך מול ׳האויב׳ ועוברת ללא הפרעה בין מדינות ערב בעת שהיא פועלת לשמר את הקשרים החיצוניים של התנועה.

הפער הזה בולט במיוחד לפי הפרסום לאחר עימותים צבאיים ברצועת עזה, כאשר תושבי הרצועה מתמודדים עם השלכות התקיפות הישראליות בעוד שמנהיגי ׳החוץ׳, ובראשם משעל, נתפסים כמי שאינם מושפעים מכך ונהנים מחיי מותרות.

כך למשל, כאשר משעל אמר ב-7 באוקטובר 2024, בנאום לציון שנה למערכת “מבול אלאקצא”, כי אובדן חיי האדם ברצועת עזה מהווה “אובדן טקטי בלבד”, זעמו עליו תושבים ברצועה שהתמודדו עם הרס חסר תקדים. באחת התגובות נאמר: “משעל הוא פרעה של זמנו, עזה נהרסה לחלוטין, וכמובן שזה לא מעניין אותו, כי הוא שוהה במלון חמישה כוכבים יחד עם משפחתו, מקבל שכר חודשי מתנועת 'האחים המוסלמים', ופועל לפי הוראות איראן לשירות האג’נדות שלה בבגידה בעם הפלסטיני ובנושא הפלסטיני בתואנה של התנגדות”. 

מסמכי שלל של חמאס שנתפסו במהלך תמרון צה”ל ברצועת עזה במסגרת מלחמת “חרבות ברזל” סיפקו עדות למאבקי הכוח בצמרת התנועה בין הנהגת “הפנים”, בהובלת יחיא סינוואר לבין מנהיג “החוץ”, ח’אלד משעל, במיוחד על רקע מאמציו של סינוואר לקדם את התוכניות הצבאיות ליישום החזון של “השמדת ישראל” בעקבות מערכת “סיף אלקדס”.